עץ יוסף על במדבר רבה/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־14:31, 26 בינואר 2021 מאת עמד (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{{מדרש רבה}}")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


במדבר רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על במדבר רבה TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


עץ יוסף על במדבר רבה - פרשה ג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  

א  [עריכה]

צדיק כתמר מה תמר כו'. כדמסיק צדיק כתמר יפרח מדבר בשבט לוי כו'. אלא שמתחלה דריש ליה באנפי אחרינא.

צלה רחוק. שע"י שהם גבוהים וענפיהם למעלה נמצא הצל למרחוק ולא אצלם.

כך מתן שכרם של צדיקים רחוק מהם על לעולם הבא. שנאמר (דברים ז יב) והיה עקב תשמעון. וכתיב (שם) לשומרי מצותיו לאלף דור (שוחר טוב). דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא.

רטובים. לתמרים שאינן מבושלות קורין בלשון ישמעאל רוטב (ערוך).

נקלווסין. בלשון רומיי מין תמרים חשובים (מוסף הערוך) והמעריך פי' תאנים יבשים.

סולין. לשון יוני ופירושו עצים. או תמרים שוטים כמ"ש בערוך זרע סליון של לוף. זרע שיוצא ממנו לוף שוטה. והמתנות כהונה פי' סולין קוצים. וקשה דא"כ הוי ליה למימר ויש בהם רשעים (מעריך).

נובלות. כמושים מלשון נבול תבול.

ויש בהם עמי הארץ. עם הארץ דעתו מעורב עם הבריות במדות חשובות ומקצת דעות ישרות ויודע לשמור עצמו מן הפשעים. ועל זה נקרא עם הארץ מפני שהוא עמהם בדרך ארץ.

ויש בהם בורים. בור יקרא מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ שאפילו מדות אין בו לישב בין אנשים. כמו שקראו חז"ל לשדה שאינה לא זרועה ולא חרושה שדה בור שהיא שממה.

לגבות תמרים. צ"ל לגנוב תמרים שהבעל הבית הולך בלא מורא ופחד ללקט התמרים ומשמר עצמו מן הקוצים. או שכרת מקודם הקוצים ואח"כ לוקט התמרים. אבל הגנב ממהר. לכן שורט ידיו בהקוצים.

כך הם הצדיקים. הנוגע בהם לרע נשיכתן כו' ועקיצתן כו'.

נשיכת שועל. ששיניו של שועל דקות ועקומות כלפי פנים. וכשהשינים נכנסות בבשר אין מרגיש בנשיכה מרוב דקות השן. אבל כשחזר להוציא שיניו נאחז הבשר בכפיפת השינים ונעתק עמהם והוא מרגיש אז כאב גדול מכל נשיכת בעלי חיים. וגם הארס לרוב דקותו אין הבשר מרגיש בו לשעתו. אלא שאח"כ נוקב ויורד ומתפשט ומכאיב (מדרש שמואל).

עקיצת עקרב. הוא מלשון עוקץ והוא הזנב. שהעקרב מכה בזנבו ששם כנוס הארס וממית.

ולחישתן לחישת שרף. השרף שורף בהבל פיו.

ואף כל דבריהם כגחלי אש. שאם לא יעשו מיתה כשועל ועקרב ושרף עכ"פ יעשו רושם כגחלי אש (מדרש שמואל) ורש"י פי' ואף כל דבריהם אף קלות שבקלות. כי פורץ גדר של חכמים כגון יחוד של פנויה לא שנא טהורה כגון שטבלה ולא שנא טמאה שלא טבלה.

אין בה פסולת. שאין בכל האילן דבר שלא יצא ממנו תועלת. רק שהתועליות מתחלפות בין רב למעט. כן בישראל יש בהם כמה תועליות היוצא מלימודם הטוב. ורק יש גדולה ויש קטנה מהם.

להילול. להלל בו בחג הסוכות להקב"ה.

חריות. פי' ענפים לסכך בם את הסוכה.

סיבים. פי' סיב הגדל סביב האילן ועושין ממנו חבלים.

סנסנים. פי' כמין חוטין תולין ממנו כמו בגפן.

שפעת קורות. פי' קורות גדולות (ערוך).

לקרות. לעשות מהן תקרה לבית.

מה תמרה זו יש לה תאוה. שמתאוה התמרה להיות דבוק למינה. ותאותה אינה להנאת עצמה זולת הטבע פועל בה למען יצא ממנו התכלית הנכון. וזהו הוצאת פרי התמר המשובח עי' ערוך ערך נסן.

כך הצדיקים יש להם תאוה. שהם חלק אלוה ממעל מצד מקור נפשותם יש להם ג"כ תאוה לה' לא להנאת עצמם מאומה כי אם לכבוד ה' שזהו עצם התשוקה הנפשית להתדבק בו ובדרכיו.

בחמתן. שם מקום.

דקלי. אומן בנטיעות דקלים.

תמרה היא רואה מיריחו. זכר אחד עומד ביריחו והיא מתאוה לקבל הרכבה ממנו.

וצפויין. שממתינים וצופים ומביטים.

אנבונין. הם עיקר הפרי שבתמר. כן בישראל מוכרח להמצא ג' צדיקים גדולים כו' כי כן יסד הקב"ה בעולמו. שעל ידיהם העולם מתקיים.

אעלה בתמר. ודרשו חז"ל על חנניה מישאל ועזריה כמו שפרש"י שם.

הולך לחיזוק. פי' לעשות ממנו חבלים ולקשור ולחזק מהם.

צדיקים ישרים חסידים. ישרים עדיפי מצדיקים (רש"י סוף פרק קמא דתענית ט"ו ע"ב) על מ"ש שם צדיקים לאורה וישרים לשמחה. בצוואת ר"א הגדול איתא מעלה א' צדיקים כו' מעלה ב' ישרים כו' מעלה ג' תמימים כו'. ורשב"א כתב צדיקים עדיפי מישרים.

סיריהן. הקוצים שבהם כמא דאת אמרת כקול הסירים. ור"ל הגרועים עמי הארץ. ובשוחר טוב גרסינן בורים שבהם שנאמר כפלח הרמן רקתך.

שולחנות ומנורות. בשוחר טוב הגירסא וכנורות.

הוא נופל ומת. מפני שכל הענפים הם למעלה בראשו.

ומזדווג. להרע להם. אף שלא כיון להרע להם רק למען תאותו כמו פרעה ולקה הוא וביתו.

גדולים כו'. כלומר גדולים במעלה. שכשהם יתחילו להתגדל ילכו הולך וגדול כמו מרדכי ודוד.

חילופן. דוגמתן ותמורתן.

כך הם הצדיקים אין להם חילופים בשעה שמתים. אבל אח"ז כשיגדיל אותו שנולד למלאות מקומו יהיה אז חילופים להצדיק שמת.

עד שהם שתולים הם בבית ה'. זהו לפי הפי' צדיק כתמר יפרח אלו הצדיקים וכמש"ל.

דבר אחר שתולים בבית ה' שלא היו זזים כו'. הוא לפי הפירוש והדרוש שפסוק צדיק כתמר יפרח מדבר בשבטו של לוי.

בחצרות אלהינו יפריחו אלו העזרות. כצ"ל (רד"ל) שאמרו שם שירה נאה כמו הפרח שהוא דבר נחמד ונאה.

ב  [עריכה]

מי שבחרו אע"פ שלא קירבו. הבחירה הוא שהוא מוצא חן בעיניו מצד כחותיו הטובים. והנה האבות אברהם יצחק ויעקב כחותיהם היו טובות. אבל לא קירבם ה' בתחילה לסייעם בעשות טוב. כי היו מטולטלים. ורק הם בעצמם התחזקו מאד להתהלך לפני ה'. אבל רחב ויתרו לא נתבחרו כי לא היו כחותיהם טובות. רק ה' קירבן ועוררם ע"י משה ויהושע. ואם כה בבחירה בלא קריבה. ובקריבה בלא בחירה. ואיך אשרי מי שנבחר מצד כחו. ונתקרב מה' לסייעו.

יתרו קירבו הקב"ה. איתא לעיל סדר יתרו אמר הקב"ה למשה כו' אני הוא שהקרבתי ליתרו כו'.

מאן דהוא בעי מקריב. מי שרוצה לקרב בו ולבחור בו מקרבו. ודעתה היה. כי ה' בורא אנשים טובים ונותן בהם כח להטיב מעשיהם. והשיב לה הבחירה הוא ביד האדם. רק לאיש טוב המתחזק עצמו בטוב ה' מסייעו.

מאן דהוא חמי עובדוי טבין. מי שהוא רואהו שמעשיו טובים הוא בחר ביה כו'.

ולא נתקרב ואני מאסתיו כו'. ר"ל שלא נדחה רק ממלוכה אבל לא נדחה מצדקתו ח"ו. הלא הוא הנקרא ג"כ אח"כ בחיר ה'.

וראש לו חפוי והוא הולך יחף. פי' שנהג עצמו כמנודה. כי מנודה חייב בעטיפת הראש ולילך יחף.

וידעו. כתיב לשון יחיד.

כי בו בחר ה' אלהיך. קשה הא קרא זה קאי שם על הכהנים. והיה נראה להגיה שנאמר (דברי הימים א, טו ב) כי אם הלוים כי בם בחר ה' וגו'.

שהיו מביאים לבית. ר"ל לבית המקדש וכדכתיב (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי וגו'. וזה היה אחר דקנסינהו עזרא ללוים לפי שלא עלו עמו וצוה להביא כל המעשרות אל לשכת בית ה' והיו הכהנים והלוים שוים במעשר ראשון.

ג  [עריכה]

אמרכל. גזבר עליון מר על הכל.

ת"ל ואני הנה לקחתי וגו' והיו לי הלוים. כצ"ל פי' לי לעבודתי לשרת לעניני בית המקדש ולא לצורך עצמם.

נתונים לה'. כן כתיב (במדבר יח ו) מתנה נתונים לה'.

כשם שנצטוו הלוים כו' עד והזר הקרב יומת. פי' כשם שנצטוו הלוים שלא יעשו עבודת הכהנים כן נצטוו הכהנים על עבודתם שלא יעשו עבודת הלוים. והזר הקרב אפילו כהנים לעבודת הלוים חייבים מיתה שגם הם זרים הם ללוים. ועיין בספרי סדר קרח.

וכולם על ידי משה. שלמשה נאמר הקרב את מטה לוי וגו' וגם נאמר לו ואת אהרן ואת בניו תפקוד וגו'.

ד  [עריכה]

ואני הנה לקחתי את הלוים וגו'. תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים.

ואני בשמחה הנה ברצון. מדכתיב כפל לשון ואני הנה דריש ליה דהוי ליה למיכתב ואני לקחתי את הלוים. ובספרי סדר קרח איתא ואני ברצון הנה בשמחה.

שומע אני שיש שמחה כו'. פי' והרי הוא לרעה.

ובאבוד רשעים רנה. הרי שיש רנה לפני המקום כשהרשעים נאבדים. וכן מביא קרא שני רשעים שברת וסיפא על עמך ברכתיך סלה שיש שמחה לפניו יתברך. וכן הביא הפסוק ה' מלך עולם ועד וגו' כשיאבדו הרשעים מארצו. וכן מביא ראיה שאפילו על רשעי ישראל כשנאבדים יש לו שמחה כדכתיב יתמו חטאים מן הארץ וגו' ברכי נפשי את ה' ר"ל עם ה' שגם לפניו יתברך יש שמחה.

ואומר באבוד רשעים רנה. מיותר שהרי כבר הובא זה הקרא.

ואני מוסיף אני על חבתם. פי' על החבה שחבבתי אותם שבחרתי אותם להיות מבני היכלא דמלכא ולעבוד עבודתי. עוד אני מוסיף להם מתנות לויה.

ואני כביכול הקב"ה ובית דינו כו' וה' דבר עליך רעה. פירש"י שהוי"ו לשון תוספת הוא כמו פלוני ופלוני. ובספר המאמרות כתב הטעם מפני שהוא מאמר של שם הויה כדכתיב וידבר ה' והוי"ו הנוספת מורה על הבית דין.

ה  [עריכה]

ולפי שקלקלו בעגל. לכן נפסלו לעבודת ה' כדכתיב על כן לא יעלו כהני הבמות כו'. ומה שלא הרגום בני לוי או לא מתו במגפה מפני שמפחדם שלא יהרגו הקריבו לעגל. והדין הוא כהן שעכו"ם אפילו בשוגג נפסל מהכהונה ולזה נטלה העבודה מהם.

תלמוד לומר יהיו. פי' לי יהיו בקדושתן וצריכין פדיון.

ו  [עריכה]

ועשיתים בתים. לא לבד שנבחרו הם בעצמם להיות חלק ה'. אבל גם זרעם מיוחדים במעלה וחשבם לבית אב מיוחד.

מטרונא. אשה חשובה.

מששה ולכאן מהו עושה. בעולמו. כי חשבה שקיום העולם הוא כמו המלאכה היוצא מהאומן שאינה צריכה המלאכה עוד לבעלים. ולא הבינה כי העולם צריכה בכל רגע לחידוש ולקיום ההויה כמ"ש המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. והשיב לה שהוא עושה סולמות. והכוונה לשדד הטבע. שהעני בטבע יעשר. והעשיר יעני. שכל מעשה ה' להעמיד תבל בצדק.

אלא כך אמר לה מזווג כו'. הסביר לה שאף פעולות הטבעיות והרצונית נמשך מאתו. והראה לה בדבר חושי מענייני הזיווג עד שראתה והבינה איך תוכן רוחות ה' והוא הפועל בעולמו אף לאחר הבריאה.

קשה לפני המקום כקריעת ים סוף. יתייחס אצלו יתברך קושי בקריעת ים סוף אם במה שהטיב לישראל שלא היו ראוים לנס כזה כמ"ש חז"ל. ואם במה שהזיק למצרים (יפה תואר).

ומביא זה ממקום אחר כו'. אדם יחיד ואשה יחידה מזווגם יחד ומושיב מהם בית.

אסורים בע"כ. כלומר מה שהיה תחלה שלא ברצון עושה רצון להם. וזהו באמת בע"כ. כי לפי רצונו הטבעי לא היה מחפצו לזה.

אם אינם זוכין. ואינם נהנים מזווגם הם בוכין. ואם זכו ונהנים מזווגם הם משוררים ושמחים. ודרש בכושרות נוטריקון בכי ושירות.

דבר אחר כו' כמותן. הדבר אחר מפרש ליה בזיווג שני שהוא לפי מעשיו כדאיתא במס' סוטה. שקשה לזווגם כקריעת ים סוף.

מי שהוא נושא אשה הגונה לו כו'. וה"פ מושיב יחידים גדולים וכשרים שנשאו זה לזה. ביתה בית של תורה וחכמה.

אחד העם. ודרשו המיוחד שבעם דאחד הוא לשון גדול.

אין צחיחה אלא לשון צמא. צחיחה ציה וצמאה.

זה עמרם ויוכבד. שגרשה והיו יחידים זה בפני עצמו וזו בפני עצמה כדאיתא בסוטה.

על שהרחיקו עצמן מן הזנות. דרש בכושרות לשון כשר וטוב.

גן נעול אלו הבתולות. שהוא נעול לגמרי. וגל נעול פי' שער (מלשון טרוקו גלי) נעול היינו נשי האנשים שהוא נעול לאחרים. מעין חתום אלו הפנויות היינו אלמנות וגרושות. חתום משמע שמירה יתירה לרבותא דאף על גב דידעו איש ותקיף יצרייהו עם כל זה הם שומרים את עצמן (יפה תואר).

בזכות כן שלחיך. הא לאו הכי לא היו שלוחים מאז עד ת' שנה. ופי' פרדס רמונים דהוו דמו לפרדס רמונים ברבוי אנשיהם וחכמתן כדלעיל שמות רבה פרשה ה.

לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות. במעשה הכשרות. דבר אחר מוציא. כצ"ל.

אלא בניסן. שהוא זמן מוכשר וטוב.

בכושרות אותן שהיו בוכין כו'. דרש נוטריקון מי שבכה לשעבר היה משורר עכשיו.

ומשה והנה נער בוכה. שע"י שהיה בוכה חמלה עליו בת פרעה ומזה נצמח הגאולה שע"י זה שרו.

וישראל משוררים. שמלבד שנפטרו מהשעבוד אלא אף גם ראו נקמה בשונאיהם.

אדונו של עבד כו'. וזהו שמחה כפולה לראות נקמה כזו.

בזכות יעקב. כי מעשה אבות סימן לבנים.

וישר אל מלאך. דרש וישר לשון שירה וכתיב בכה ויתחנן הרי בכי ושירות. או דרש בכושרות בכי ושרות לשון שררה ממש כמו וישר אל מלאך.

ומלין עצמן. אבל ישראל בטלו את המילה כדאיתא בשמות רבה פרשה א סימן י ע"ש. אבל בפרקי דר' אליעזר פרק כט איתא שפרעה מנע מהם ברית מילה.

כי שמרו אמרתך. היינו מה שצוה ה' שלא לעבוד כוכבים ומזלות. שמאדם הראשון הוזהרו על זה. ובריתך ינצרו זו המילה שנקראת ברית שנאמר בה ואתה את בריתי תשמור. וזהו דאיתא בספרי דברים פיסקא ש"ן כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו במצרים. וכן הוא בשמות רבה פרשה יט.

שהם עתידים לעשות לו משכן. פי' שהוציאם בשביל להושיבם בית ה'. ודרש בכושרות למשכן ע"ש שנטהרו ונתכפרו בו.

על מנת לשכני בהם. וכן פרש"י בחומש.

ז  [עריכה]

במדבר הזה יפלו פגריכם. וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה.

ולמה זכו שנכנסו כולן לארץ. שהרי גם הלוים טעו בדברי מרגלים כמ"ש לעיל פרשה א סימן ט ע"ש. וקאמר שזכו על שלא טעו בעגל משום שעלתה גזירה זו במחשבה תיכף בחטא העגל.

נמצאת אומר שהאריכו ימים כו'. נראה דקאי אאלדד ומידד. וכדאיתא ברבה ובתנחומא סדר בהעלותך שהשבעים הזקנים לא נכנסו לארץ. אבל אלדד ומידד נכנסו לפי שמעטו את עצמם ואמרו שאינם כדאין להיות במנוי הזקנים.

ואמרתי לו תדע לך כו'. דכל דבר שהיה בכלל כו'.

אומר אני שהיה בן י' שנים. כלומר יכול אני לומר שהיה בן י' בעת שנשא. והביא לו ראיה שהיה משמש באהל מועד וזה אי אפשר עד שהיה בן שלשים שנה.

מיד הודה לו ר' הונא לר' תנחומא שנכנסו. כצ"ל.

ח  [עריכה]

שכבודו כו'. כי המה עיקרי עובדי ה' ומקיימי התורה.

ואם באו הנקבות. מפרש שכר פרי הבטן כלומר נחלת ה' הם בנים זכרים ומכל מקום אם מוליד נקבות הם ג"כ שכר פרי הבטן.

שנים שהיה יונק. לא גרסינן לה דימי היניקה נכלל בארבעים שנה שהיה עלי שופט.

שיקבל שכר כל ימים שהיה בעולם. כי מי שהוא חביב לו יתברך מצד שמזגו טוב חביב בעיניו מעת ילדותו. וכן היו חביבין בעיניו הלוים.

עד שהם במעי אמן. בילקוט ריש עזרא מייתי להא דכתיב בעולי גולה מספר בגוי. ומשמע דדריש ליה שהוא סופרן כשהן עדיין בגוי במעי אמן.

למוד הוא הקב"ה למנות כו'. כלומר שהיתה יוכבד מן המנין אע"פ שלא נולדה עדיין. כי לחשיבות השבט הזה כשהוא במעי אמו נחשב כילוד. ע"ד הכתוב בטרם אצרך בבטן ידעתיך (נזר הקודש). ועיין בבראשית רבה פרשה צד סימן ח.

השרף הזה. שרף הנוטף מעצי הקטף ומיד מידי צאתו מן העץ מקבלין אותו ומספגין אותו בספוג שלא לאבד טפה ממנו (מתנות כהונה).

אמר רשב"ל ועד שאמה נכנסה כו'. לפיכך מנה אותה הכתוב בכלל שבעים נפש הבאים מצרימה לפי שנולדה מיד כשבאו למצרים על שער העיר דכיון שנולדה מיד חשובה כאילו באה עמהם.

ועד שאמה נכנסה לפתח מצרים ילדה אותה. ובגמ' בבא בתרא מסיים דכתיב אשר ילדה אותה ללוי במצרים. לידתה במצרים והורתה שלא במצרים ע"כ.

מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה בלבד שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. לעיל סימן ב מייתי ליה על בחירת הכהונה. ואולי דייק הכא מדקאמר מכל שבטי ישראל מוכח דהשבט גרם (הרש"ש).

שנאמר וקדשתם את שנת החמשים. דשנת השמיטה השביעית הסמוך ליובל הוא חביב שנמצאו ב' שנים קדושות סמוכות.

שאין בן יום בן קיימא. ולמה ימנו בחנם.

ט  [עריכה]

יכול אני להיות מחזר כו'. ר"ל שהלוים לא יניחו אותי לספור בניהם כדי שלא תשלוט עליהם המגפה. וא"ת היה לכל אחד ליתן שקלים כמנין בניו. וי"ל דמכל מקום האב מונה את בניו לידע כמה שקלים יתן. אבל במנין ישראל נתן כל אחד שקלו ולא היו נמנין כלל (ז"ר).

והשכינה מקדמת ואומר לו. כצ"ל. וכן הוא בתנחומא.

וכשם שהשכינה אומרת לו. כלומר שנתגלה לו בנבואה כמה בנים לכל אחד.

י  [עריכה]

אלה פסל את הראשונים. דמשמע אלה הם החשובים ולא הראשונים.

ואלה מוסיף על הראשונים. להשוות אלה לאלה (יפה תואר).

אמרו רבותינו אלו שמנה משמרות. כצ"ל. שבני גרשון היו ב' לבני ושמעי. ובני קהת היו ד' עמרם ויצהר חברון ועוזיאל. ובני מררי היו ב' מחלי ומושי. ועיין בתענית דף כז דאיתא שם משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות ד' מאלעזר וד' מאיתמר. בא דוד ושמואל והעמידן על כ"ד.

יא  [עריכה]

והלא כבר אמורות למעלה. קאי אפרשת וארא דשם מנה משפחות לוי בפרטן. או קאי אדלעיל מיניה דהכי משמע לישנא דלמעלה טפי.

לפי שהוא אומר. ר"ל שמזכיר שהיה לאהרן ד' בנים ומתו שנים וכהנו רק שנים. מוכרח לכתוב שאצל גרשון וקהת ומררי כולם שרתו ולא נפקע אחד מן השירות.

ומשמרת בני גרשון וגו' וקלעי. כצ"ל.

הרי עבודתן במשכן. ור"ל שהודיע לך הכתוב מנינם כמה היו. ומקומם באיזה מקום עמידתן. ואיזה נשיא שלהם. ומה עבודתן. וכל זה מרוב חיבתן.

שלא נתכלו. פי' שלא כלה.

למה פירש הכתוב במספר בני קהת שומרי כו'. וכי תימא שהוא על שנשאו את הארון שהוא קדש קדשים. למה כתיב זה כאן כשמנאן מבן חדש. וכי מבן חדש ומעלה שומרים משמרת הקודש.

כמ"ש בשמואל הרמתי. עיין לעיל סימן ז.

בני משה היו לוים. אבל משה עצמו כהן היה כדכתיב משה ואהרן בכהניו. ועיין בשוחר טוב פסוק זה.

אמרכל. פי' אמרכל שהוא מר (פי' אדון) על הכל.

לא היה משותף. שלא היה נושא במשאן. אבל אלעזר הוא בעצמו נשא ד' דברים כדלקמן סוף פרשה ד.

יב  [עריכה]

שהיו גבורים. כדכתיב לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך. ועיין לעיל פרשה ב סימן ט.

ולכך נקרא גרשון. נוטריקון יגור שם וכדמפרש.

אם בחקותי תלכו כו'. וקאי על התורה שבה חקק וברא הקב"ה עולמו כדאיתא בריש תנחומא.

ולכך נקרא קהת. לעורר על הפכו שבהעדר עשיית התורה יקהו שמים מהוריד גשמי ברכה.

דכתיב והוא לא פנים. ר"ל הדור ההוא לא קיימו התורה שניתנה להם בפנים בפנים וקלקל מעשיהם.

עבודתם העצים. למען יתגברו במעשי המשכן ובעצים. לא בעצי עכו"ם. כי כל מעשה המשכן ופעולת השבטים לבטל כח ההפך הצומח מכחותיהם ופעולותיהם.

מכפרים על ישראל בתפלתם ובקרבנם. שרוח מזרחית מזקת הרבה לזה היה צריך לאותו רוח משה ואהרן כו'.

ועליהם נאמר אשרי צדיק כו'. אינו בפסוק. אלא נלמד מדכתיב וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר. וגם אוי לרשע אוי לשכנו ג"כ אינו פסוק אלא נלמד מדכתיב בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך.

לא יסור שבט מיהודה. וכדדרשו בבראשית רבה פרשה צח לא יסור שבט מיהודה זה סנהדרין כו' ע"ש.

יודעי בינה כו'. כדאיתא בבמדבר רבה פרשה יג מהו לעתים ר"י אמר לעבורין. לדעת מה יעשו ישראל באיזה יום יעשו מועדים וכו'. וכן איתא באסתר רבה פסוק ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים.

ויקח קרח בן יצהר וגו'. ודתן ואבירם בני אהליאב ואון בן פלת בני ראובן.

וכן בני גד. שנאמר גד גדוד יגודנו פי' שהיה בעל גדוד ומריבה. ובדברי הימים א יב כתיב ופני אריה פניהם.

ובני שמעון אף הם כו'. שהרי חלקו על משה במעשה זמרי.

שלא יכנסו שם ישראל. וזהו למשמרת בני ישראל. כלומר לשמור את ישראל שלא יכנסו ויתחייבו ח"ו מיתה לשמים.

יג  [עריכה]

וי"ו של ואהרן נקוד על שלא היה אהרן מן המנין. כצ"ל (א"א). וכן הוא באבות דר' נתן פרשה לד והגיה שם הגר"א שאין אהרן מן המנין. ולשון רש"י בחומש שלא היה במנין הלוים. וכתב הרא"ם פי' שלא היה אהרן מתעסק במנין הלוים אלא משה לבדו. ונקוד ואהרן ללמד שאע"פ שכתוב אשר פקד משה ואהרן לא היה רק משה לבדו. אבל בפרק קמא דמסכת בכורות פרש"י שלא היה אהרן באותו מנין לא הוא ולא בהמותיו כו'. פי' שלא היה נכלל בתוך מניינם של לוים כו'. וכתב הז"ר דתרוייהו איתנייהו מדכתיב אשר פקד משה ואהרן משמע שאהרן מנה לאחרים והוא לא היה מן המנין. ומדנקוד עליו וכל נקודה עוקר התיבה ללמדנו שלא היה ג"כ מן המונים.

ישפוט ה' ביני וביניך. פי' נקוד על יו"ד שניה של וביניך. כן הוא במס' סופרים פרק ו ובמסורה.

אלא על הגר בלבד. פי' שלא אמרה לו שישפוט ה' את אברהם. אלא על הגר אמרה כאילו כתוב ישפוט ה' ביני ובין הגר.

וי"א על המטילין מריבה כו'. מפרשים ביני ר"ל דבאמת היה תרעומות גם על אברהם שהיתה סבורה שמדעתו עשתה או שמא בעבור שלא היה מוחה בה. אך הנקודה אתי להורות שעיקר תלונתה על הגר היתה ושעליה אמרה ישפוט ה'.

על אי"ו שבאליו. פי' תיבת אליו אל"ף יו"ד וא"ו נקוד.

שהיו יודעים היכן היא כו'. עיין בראשית רבה פרשה מח.

אבל בקומה ידע. פי' שהרגיש בעמידתה ואעפ"כ לא נשמר ליל שני מלשתות כן פרש"י בחומש.

שלא נשקו בכל לבו. הנקודה באה למעט את פעולת הנשיקה שלא היתה בכל לב.

ולהתפתות. וכן הוא באבות דר' נתן. והגר"א מוחק תיבת ולהתפתות. אבל בזרע אברהם שעל הספרי כתב פי' לאכול ולשתות וע"י אכילה ושתיה יתפתו זה לזה להתייעץ על יוסף.

נקוד על חי"ת של רחוקה. באבות דר' נתן פרשה לד ובמס' סופרים פרק ו ובפסחים פרק מי שהיה ובירושלמי ובספרי כתבו שנקוד על ה"א של רחוקה שלא היה דרך רחוקה כו'. ר"ל שהנקודה באה ללמד שלא קאי רחוקה אדרך אלא אאיש שהוא בדרך. רחוק מעשיית הפסח. והיינו שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה. ועיין בתוי"ט פרק ט דפסחים משנה ב.

והוא טמא. פי' שהדרך טמא. ור"ל טומאה וודאית מפסיק בינו לא היה עושה עמהם את הפסח. והידי משה כתב הוא טמא שהדרך טמא כגון בית הפרס.

שאף מלהלן היה כן. פי' מנפח ולהלן החריבו ג"כ (ז"ר וז"א).

וי"א מלמד שלא כו'. וז"ל האבות דר' נתן על פי הגהות הגר"א מלמד שאף מכאן ולהלאה החריבו אלא שעד כאן החריבו האומות והמדינות. מכאן ולהלאה החריבו האומות ולא המדינות.

נקוד על ועשרון אחד ראשון של פסח. צ"ל נקוד על ועשרון אחד ראשון של חג הסוכות. וכן הוא באבות דר' נתן בהדיא. ור"ל דביום ראשון של חג כתיב ועשרון עשרון ונקוד על וי"ו שני של ועשרון. ובמנחות א"ר יוסי למה נקוד וי"ו שבאמצע עשרון של עשרון ראשון של חג. שלא ימדוד לא בשל ג' לפר ולא בשל שנים לאיל ע"כ. וזהו מ"ש המדרש מלמד שלא היה שם אלא עשרון אחד בלבד פי' שלא היה מודד בשל ג' עשרונים לפר כו' אלא בשל עשרון היה מודד.

נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד. והן י"א אותיות שהן כמנין אותיות לה' אלהינו שהן ראויין לנקוד ומנקד י"א אותיות אחרים. ועיין סנהדרין דף מג ופלוגתא דר"י ור"נ.

עשיתם גלויים. פי' אם עשיתם משפט באותן שעשו עבירות בגלוי. אף אני אודיע לכם הנסתרות כלומר אז יעשן אף ה' להעניש אותם שעברו בנסתרות להודיע קלונם ברבים.

וי"א למה נקוד כו'. הוא דעה אחרת דעזרא עצמו היה מסופק בזה (א"ח). ובספר א"א הקשה דלמה לא היה לו לכתוב אותם ולמה היה לו לחסור מה שכתוב בתורה עכ"ל. ובאבות דר' נתן ע"פ הגהות הגר"א איתא נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד מלמד שלא ענש עליהם אלא עד שעברו את הירדן. ולמה נקוד אלא כך אמר עזרא כו'. ואף לגירסא זו לא מתורץ.

כבר נקדתי עליהם. כלומר ויבינו הכל שצריך לחסר ולגרוע אותן.

יפה כתבת. וכלומר והנקוד בטעות. אז אעבור הנקודה מעליהן. וצ"ל ואם יאמר לי יפה כתבת אמחוק כו'.

יד  [עריכה]

על פי ה' למשפחותם כו' ואת מוצא כו'. כלומר דבמספר הפרט מגיע כ"ב אלף וג' מאות. ובמספר הכללי רק כ"ב אלף. ומפרש מפני שהיו הג' מאות לוים בכורים ואין בכור פודה בכור. לכן אינם עולים לחשבון. אבל בפרטם חשבם להודיע כמה היו.

מפני שהיו שלשה משפחות כו'. כצ"ל ותיבת משה מיותר. ועיין רפ"ה במתנות כהונה ד"ה ד' משפחות (רש"ש).

שאין בכור פודה בכור. שדי שיפקיעו את עצמן.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף