עץ הדר/ראש אמיר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוספת תוכן והמרת ocr)
מ (תיקון)
שורה 32: שורה 32:
היחש הגדול של כל המצות כולם אל ארץ ישראל מביא אותנו אל הדעה האמיתית, שהנשמה הפנימית של כל המצות כולן אפילו של אותן שאינן תלויות בארץ, היא תלויה גם היא באמת בארץ, ומאוירה המחיה נשמות הֵנָה יונקות מרחוק כפי היכולת לצורך העמדת חיותם גם בחו"ל, "א"י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית" {{ממ|[[בבלי/תענית/י/א|תענית י.]]}}. כמו שבמעמד החמרי הארץ היא הרכוש היסודי המעמיד את האדם ואת הגוי על רגליו, והיא המביאה אותו לכלל מעמד ביתר קניניו, אשר ע"כ "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם" {{ממ|[[בבלי/יבמות/סג/א|יבמות סג.]]}}. והמשפט הזה מתגלה הוא ביותר במובן האומה בכללה, שאפילו המעמד הגבוה של הכתות שעוסקות באומניות אחרות המעולות מהקרקע הוא נעוץ ביסוד של מציאות הקרקע, ע"כ מתיחשת היא הקךקע לשארי האומניות כדמות יחש השורש אל הענפים של האילן, שהשורש הוא מקור החיים, ומ"מ מתי פעולתו יוצאת לאור? כשהוא מתפאר בענפיו הטובים והמסתעפים, וכמו כן הקרקע אע"פ שכשתסולק ממנה ההשפעה של התולדות המסתעפות, שקיומה הבריא מביא ומופיע בעולם, הרי היא אומנות פחותה, כדאמר שם ר"א זה גופא: "אין לך אומנות פחותה מן הקרקע". ומ"מ בהיותה מחוברת לכללות הדברים הטובים שהיא גורמת, הרי היא יסוד הכל וקיום כל, (ומיושב בזה קושית התוספות {{ממ|[[תוספות/יבמות/סג/א#שאין|שם ד"ה שאין]]}} בטוב טעם).
היחש הגדול של כל המצות כולם אל ארץ ישראל מביא אותנו אל הדעה האמיתית, שהנשמה הפנימית של כל המצות כולן אפילו של אותן שאינן תלויות בארץ, היא תלויה גם היא באמת בארץ, ומאוירה המחיה נשמות הֵנָה יונקות מרחוק כפי היכולת לצורך העמדת חיותם גם בחו"ל, "א"י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית" {{ממ|[[בבלי/תענית/י/א|תענית י.]]}}. כמו שבמעמד החמרי הארץ היא הרכוש היסודי המעמיד את האדם ואת הגוי על רגליו, והיא המביאה אותו לכלל מעמד ביתר קניניו, אשר ע"כ "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם" {{ממ|[[בבלי/יבמות/סג/א|יבמות סג.]]}}. והמשפט הזה מתגלה הוא ביותר במובן האומה בכללה, שאפילו המעמד הגבוה של הכתות שעוסקות באומניות אחרות המעולות מהקרקע הוא נעוץ ביסוד של מציאות הקרקע, ע"כ מתיחשת היא הקךקע לשארי האומניות כדמות יחש השורש אל הענפים של האילן, שהשורש הוא מקור החיים, ומ"מ מתי פעולתו יוצאת לאור? כשהוא מתפאר בענפיו הטובים והמסתעפים, וכמו כן הקרקע אע"פ שכשתסולק ממנה ההשפעה של התולדות המסתעפות, שקיומה הבריא מביא ומופיע בעולם, הרי היא אומנות פחותה, כדאמר שם ר"א זה גופא: "אין לך אומנות פחותה מן הקרקע". ומ"מ בהיותה מחוברת לכללות הדברים הטובים שהיא גורמת, הרי היא יסוד הכל וקיום כל, (ומיושב בזה קושית התוספות {{ממ|[[תוספות/יבמות/סג/א#שאין|שם ד"ה שאין]]}} בטוב טעם).


וכבמעמד החמרי כמו כן במעמד הרוחני המצות התלויות בארץ הנה הנן הרכוש הרוחני היסודי של האימה בכללה ושל קדושת יחידיה, כמדרגת הקרקע, העושה את האדם ראוי להיות אדם, והמצות שאינן תלויות בארץ הנה המטלטלין, שהם נקנים אגב קרקע, ומה מכוון הוא רמז קנין אגב דמטלטלין אגב קרקע בעניינא דקרא של הזכרת אומץ הקביעות של א"י, מ"ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצירות ביהודה" {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/כא#|דברי הימים א' כא]]}}, כמבואר בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/יב/א|יב.]]}}. וכאשר כללות התורה והמצוות תלויים בקדושת הארץ, ע"כ אגב מצות התלויות בארץ שבהם מתגלה כה הקדושה האלהית העליונה של חיי האומה היסודיים - הקרקע הרוחנית, שאגבם יש לנו תפיסה וקנין בכל המצות כולן, גם באותן שהן חובת הגוף ונוהגות בפועל גם בחו"ל.
וכבמעמד החמרי כמו כן במעמד הרוחני המצות התלויות בארץ הנה הנן הרכוש הרוחני היסודי של האימה בכללה ושל קדושת יחידיה, כמדרגת הקרקע, העושה את האדם ראוי להיות אדם, והמצות שאינן תלויות בארץ הנה המטלטלין, שהם נקנים אגב קרקע, ומה מכוון הוא רמז קנין אגב דמטלטלין אגב קרקע בעניינא דקרא של הזכרת אומץ הקביעות של א"י, מ"ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה" {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/כא#ג|דברי הימים ב' כא ג]]}}, כמבואר בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/יב/א|יב.]]}}. וכאשר כללות התורה והמצוות תלויים בקדושת הארץ, ע"כ אגב מצות התלויות בארץ שבהם מתגלה כה הקדושה האלהית העליונה של חיי האומה היסודיים - הקרקע הרוחנית, שאגבם יש לנו תפיסה וקנין בכל המצות כולן, גם באותן שהן חובת הגוף ונוהגות בפועל גם בחו"ל.


ע"פ ההבנה הזאת המאחדת את שתי המערכות הללו, של המצוות כולן, בתכונה אחדותית, עלינו לחפש את הבריח המבריח אותן, שע"י יעשו חטיבה אחת.
ע"פ ההבנה הזאת המאחדת את שתי המערכות הללו, של המצוות כולן, בתכונה אחדותית, עלינו לחפש את הבריח המבריח אותן, שע"י יעשו חטיבה אחת.

גרסה מ־20:28, 29 בספטמבר 2020

תבנית:ניווט כללי עליון הקודם

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה
וידעו כל עצי השדה כי אני ד' השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני ד' דברתי ועשיתי.
וכמה דלית פסול ביעקב דלעילא, כן צריך דלא יהא פסול באתרוג, לקיימא קרא (שיר ד') כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
[תקוני הזוהר, תקונא חד ועשרין.]
רֹאשׁ אָמִיר








בכל המערכות המחולקות של המציאות, החמרי והרוחני, הקודש והחול, הננו מוצאים את היחש המקשר אחת לחברתה ע"י איזה אמצעי שמחברם ע"י הוייתו המשותפת שיש בו ממין העליון וממין התחתון, מהימין ומהשמאל, מהרוחניות והחומריות, מהקודש והחול. הנחה מוסכמת זאת מתאמתת ע"פ עמקי גנזי תורה ומתבארת ע"י חכמת החיפוש והנסיון בכל צד ופנה שאנחנו פונים, בכל מרחב המציאות כולו, ובכל שדרותיו השונות (עיין עץ חיים היכל אבי"ע שער ראשון פ"א).

ההשקפה הבהירה הזאת מביאה אותנו להסתכלות שלמה בעולם, ומשפעת עלינו אור אמונתו, אהבתו ואחדותו של חי העולמים ברוך הוא וברוך שמו, שבחר בנו ליחד שמו הגדול ב"אהבה" שמספרה "אחד" "כי כל בשמים ובארץ" (דברי הימים א', כט יא) דמתרגמינן: "דאחיד בשמיא ובארעא".

בין המערכות המחולקות שבמצות התורה הננו מוצאים הגדרה רשומה המציגה לפנינו שתי שדרות מיוחדות בל אחת ואחת לבדנה: הלא הנה המצות התלויות בארץ והמצות שאינן תלויות בארץ, וכמו ששנינו (קידושין לו:): "כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוץ לארץ".

האמצעי המקשר הוא מתבקש יותר, ע"י מה שמוצאים בו קו פנימי רוחני וכוח מחיה אחר המתפשט על המחלקות המפולגות, וזה מצוי לנו גלוי בההגדרה שאנו עסוקים בה - במצות התלויות ושאינן תלויות בארץ, ע"פ דברי הרמב"ן בפי' התורה (בראשית כו ה, ודברים יא יח) שיסוד קיום כל המצוות כולן מצד עניינן הפנימי והתכליתי הוא רק בארץ. ולפ"ז המצות שאינן תלויות בארץ, הנוהגות ג"כ בחו"ל, אינן מכוונות לתכליתן בחו"ל, כ"א מפני שהם מביאים את ישראל לשוב לארץ, והם משמרים את קדושתם, שבשובם לארץ לא יהיו צריכים להתחיל את סדרי החיים מחדש כעם צעיר אשר זה מקרוב בא על במת החיים, אלא שיחיה דהוה בחיים, בחיי עולם וחיי שעה, נכון לפניהם כראוי לגוי איתן ועם עתיק יומין, אשר מוצאותיו מקדם מימי עולם; אשר רק בשצף קצף נתרחק ממקור חייו, והנה הוא שב לאדמת מטעו להתערות כאזרח רענן, כי חי העולמים, יתברך שמו לעד, הוא מקור חייו. וכלשון הספרי שהוא מקור הדעה הנשגבה והכוללת הזאת: "ושמתם את דברי אלה וגו' (דברים יא יח), אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל היו מצוינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים, משל למלך שכעס על אשתו וחזרה בבית אביה אמר הוי מקושטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, כך אמר להם הקב" ה לישראל בני היו מצוינים במצות שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, הוא שירמיה אמר (ירמיה לא כ) הציבי לך ציונים, אלו המצוות שישראל מצוינים בהם, שימי לך תמרורים זה חורבן בית המקדש, וכן הוא אומר (תהילים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. שיתי לבך למסילה דרך הלכת, אמר להם הקב"ה לישראל: בני ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובהף מיד אתם חוזר ם לעריכם, שנאמר שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה". (דברים יא יח)[1].

היחש הגדול של כל המצות כולם אל ארץ ישראל מביא אותנו אל הדעה האמיתית, שהנשמה הפנימית של כל המצות כולן אפילו של אותן שאינן תלויות בארץ, היא תלויה גם היא באמת בארץ, ומאוירה המחיה נשמות הֵנָה יונקות מרחוק כפי היכולת לצורך העמדת חיותם גם בחו"ל, "א"י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית" (תענית י.). כמו שבמעמד החמרי הארץ היא הרכוש היסודי המעמיד את האדם ואת הגוי על רגליו, והיא המביאה אותו לכלל מעמד ביתר קניניו, אשר ע"כ "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם" (יבמות סג.). והמשפט הזה מתגלה הוא ביותר במובן האומה בכללה, שאפילו המעמד הגבוה של הכתות שעוסקות באומניות אחרות המעולות מהקרקע הוא נעוץ ביסוד של מציאות הקרקע, ע"כ מתיחשת היא הקךקע לשארי האומניות כדמות יחש השורש אל הענפים של האילן, שהשורש הוא מקור החיים, ומ"מ מתי פעולתו יוצאת לאור? כשהוא מתפאר בענפיו הטובים והמסתעפים, וכמו כן הקרקע אע"פ שכשתסולק ממנה ההשפעה של התולדות המסתעפות, שקיומה הבריא מביא ומופיע בעולם, הרי היא אומנות פחותה, כדאמר שם ר"א זה גופא: "אין לך אומנות פחותה מן הקרקע". ומ"מ בהיותה מחוברת לכללות הדברים הטובים שהיא גורמת, הרי היא יסוד הכל וקיום כל, (ומיושב בזה קושית התוספות (שם ד"ה שאין) בטוב טעם).

וכבמעמד החמרי כמו כן במעמד הרוחני המצות התלויות בארץ הנה הנן הרכוש הרוחני היסודי של האימה בכללה ושל קדושת יחידיה, כמדרגת הקרקע, העושה את האדם ראוי להיות אדם, והמצות שאינן תלויות בארץ הנה המטלטלין, שהם נקנים אגב קרקע, ומה מכוון הוא רמז קנין אגב דמטלטלין אגב קרקע בעניינא דקרא של הזכרת אומץ הקביעות של א"י, מ"ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה" (דברי הימים ב' כא ג), כמבואר בב"ק (יב.). וכאשר כללות התורה והמצוות תלויים בקדושת הארץ, ע"כ אגב מצות התלויות בארץ שבהם מתגלה כה הקדושה האלהית העליונה של חיי האומה היסודיים - הקרקע הרוחנית, שאגבם יש לנו תפיסה וקנין בכל המצות כולן, גם באותן שהן חובת הגוף ונוהגות בפועל גם בחו"ל.

ע"פ ההבנה הזאת המאחדת את שתי המערכות הללו, של המצוות כולן, בתכונה אחדותית, עלינו לחפש את הבריח המבריח אותן, שע"י יעשו חטיבה אחת.

המצות שנוכל לחשבן לאמצעיות בין שתי המערכות, המצות התלויות בארץ ושאינן תלויות בארץ, הן מצות שהן חובת הגוף מצד עצמן, אבל הן קשורות לא"י בתכנן הגלוי, באלה המצות מתרכזים שני הכוחות, הכח של המצות התלויות בארץ והכח של מצות שהן חובת הגוף; המצוה המצויינה שכח הארץ הוא ניכר בה הרבה במצות הגוף, היא מצות ארבעה מינים, "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ד' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות, וערבי נחל, ושמחתם לפני ד' אלהיכם שבעת ימים". (ויקרא פרק כג).

חג הסוכות בכללו הוא כ"כ מחובר לקדושת הארץ ושמחת פירותיה, עד שלמדנו חז"ל שצריך לעבר את השנה כדי שיהיה החג באסיפת הפירות, כדאמרינן בספרי (שם סי' קצ"ב)[2]: "באספכם את תבואת הארץ, עבר את השנה שתעשה באסיפת הפירות, יכול באסיפת כל הפירות? ת"ל באספך מגרנך ומיקבך, מגרנך ולא כל גרנך, מיקבך ולא כל יקבך, יכול מקצתם? ת"ל באספכם את תבואת הארץ. כיצד? השתדל לעבר את השנה שתעשה את החג באסיפת רוב הפירות". הרוב הכמותי הגורר אחריו את המיעוט, מכוון הוא ג"כ לעניין הרוב האיכותי הגורר אחריו את הנמשכים אגבו. קדושת הארץ שהיא הבסיס לרוב המצוות ותוכן הקדושה, היא מושכת עמה את כולם, וכמה מרגשת היא האומה את היחש הכפול של קדושת הארץ וקדושת הגוף התלוי במצוה חביבה זו! וישראל אע"פ שאינם נביאים בני נביאים הם פסחים סו:) ומרגישים הם מקדושת נשמתם פנימה את האורות הגדולים המתלהבים יחד במצווה חביבה זו הכוללת קדושת הארץ וקדושת הגוף, ועושים אותה בשמחה ובהידור גדול, ביחוד זה החלק מהמצוה הבא ראשון בתורה "פרי עץ הדר" שיחדתו התורה ביחוד של חשיבות משאר המינים, שאינו בא עמם באגודה, וכדאמרינן בברייתא (סוכה לד:): "א"ל ר"א יכול יהא אתרוג עמהם כאגודה אחת, אמרת וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת תמרים, והלא לא נאמר אלא כפת". נראה מזה שהוא החלק היותר כולל ועקרי בהמצוה מצד הענין הרוחני שבה, שהוא כולל את כולם וכולם מאירים בו, כלב הכולל את כללות כוחות החיים של הגוף המתכנסים לתוכו, וברעיא מהימנא (פנחס ד' רנ"ו), "אתרוג מלכות דומה ללבא" (ועיי' פרדס רמונים שער ערכי הכינויים ערך א' אתרוג), ומה נעים הרמז במספר אתרוג תר"י, המצטרף עם שלשת המינים לתרי"ג ככל המצות כולן, "מצות ד' דא אתרוג" (ז"ח כי תשא נ"ד ב'), המעורר את הרעיון על יקרת ערך כללותו הנפלאה, (ועיי' תולעת יעקב פרק סוד ד' מינים ד"ה כתיב), אע"פ שלמעשה כולם מעכבים זא"ז.

והנה כשם שהמצווה הקדושה והחביבה הזאת היא קלה ונוחה לקיימה בשמחה ובהידור בארצנו הקדושה והחביבה, וביותר בישובה השלם בהיות כל יושביה עליה, וכד' הרמב"ם מו"נ פמ"ג משלישי) שאחד מהטעמים הגלוים ליחוד המינים הללו במצוה, שמצורף לטוב מראם ורעננותם ועמדם על לחותם בשבעה ימים, יותר משארי צמחים, הוא רוב מציאותם בארץ ישראל; לעומת זה כמה כבדה ויקרה היא, ובכמה עמל וצער היא עומדת לעם ד' אלה פזורי הגולה, באיים הרחוקים ובקצות הארץ, במחוזות הקודרים מני קרח, ומרוחות קרים ומסעירים במשך תקופות השנה אשר גם עמל וצער זה יזכירו אותנו חמדת ארץ חמדה המסוגלת לקדושת שורש נשמתנו ולאור חיי רוחנו וגוייתנו ולקיום המצות כולן באורה וצהלה, בשמחה ובמנוחה קדושה, אשר ע"כ קבע ביותר במצוה זו ריב"ז זכר למקדש, לקיים הא דכתיב: "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום ד', כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה" (ירמיה ל) - מכלל דבעיא דרישה (ראש השנה ל.), ע"כ היו משתוקקים כמה וכמה גדולי עולם גאוני הדור וצדיקי אמת לקיים מצות אתרוג ביחוד מגידולי אה"ק תובב"א ולהוסיף החבה הייתה סיבה מאת ד' הבוחר בארץ חמדה, שנתגלה קלונם של האתרוגים הנמכרים מבני נכר שונאי ישראל מהגנות שבחו"ל ונתברר הדבר שהם מורכבים, שהוא מלתא דפשיטא לכל גדולי הדורות מיום שנתעורר הספק שהמה פסולים למצווה ולברכה. וכ"כ היה הענין פשוט עד שלא נמצא ג"כ עוד צורך כ"כ להעמיק בדבר ולפלפל בעיקר ההלכה של פסול המורכבים, רק מקרים אחדים של חששות ושל ענייני לעז שלא נתבררו בימים ההם, שהוחלו להיות יוצאים על איזה גנות ממטעי האתרוגים בחו"ל, גרם שיצאו איזה גדולים לפלפל ביסוד פסול המורכבים. אבל אין גם אחד מהם כמעט אשר ימלאו לבו להכשיר את הפסולים שכבר הוחלט דינם לפסול מרבנן קדישי קשישאי ז"ל, זה כמה דורות, בלא שום נדנוד ופקפוק כלל, וכל עיקר השקלא וטריא של הגדולים שהאריכו בזה בספריהם סובב למעשה רק על הציר של הבירור, איך לברר את הכשרות של האתרוגים הבאים ממרחק מבין הגוים ואיך להחזיקם בחזקת בלתי מורכבים, ודרך אגב פלפלו איזה מאותם גדולי הדורות ג"כ ביסודות טעמי פסול המורכבים בדרך בנין וסתירה כדרכה של תורה; אבל לא עלה על דעתם חלילה להעביר קו על כל הדברים שחששו להם כ"כ הגאונים של כמה דורות קדומים, ראשונים כמלאכים שכולם גזרו אומר בדעתם הרחבה להחליט את פסול המורכבים.

OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי

ובתקופת הימים האחרונים בדור שלפנינו נעשה ענין כשרות האתרוגי ם חוליא אחת מהשלשלת הגדולה של חביבותא דא"י, באשר מצאו באן ע ל אדמת הקירש מקים להשגיח על גידולם ונמיעתם ולהמציא עי"ז לאחינו הקרובים והרחוקים אתרוגים כשרים ומובטחים. ורוח ד' לבשה את אחרים מגדולי עול ם גאונים גדולים, חסידים ואנשי מעשה שהכירו כמה גדולה היא מעיית חביבו ת א"י שמתלבשת בתוכן המצור. הקדושה והחביבה הזאת, מצות אתרוג, ולב ם הקדוש והטהור המה למאד על הדר המצור. היקרה הזאת וכשרותה הנעשקים מכללות עם קדוש ע"י בני נכר המזייפים ומרכיבים את אילנותיהם כלאי ם להטעות את ישראל ולהכשילם, במצור. פסולר. אליבא דרובא ררוביא דרביות א קמאי ובתראי, ומוציאים עי"ז סכומים גדולים מכספם של ישרא 4 שהי' אפשר להיות נכנס לטובת אד."ק בנינה וישובר., כשיהיו כל האתרוגים נדרשים מאחינו עובדי אדמת הקודש, המישבים את ארץ חמדה בעמל כפיהם ויגיעם. וכלי זיינם עליהם של גידולי זרים הללו, במד. שהם מגוהצים בד.דור למראי ת העין, אותו ההידור החיצוני הבא כולו רק מסבת ההרכבה המאיסה והאסירה מצד דין תוה"ק הידור של שחץ‘ ונאוה, ויפה אמרו דורשי רשומית "אל תביאני רגל גאיה" ר"ת "אתרג" יהיא אתרג חסר כאמת [כמבואר בפנים! וחסר באיכרהי מצד פסלוהו "נבהל להון איש רע עין ולא ירע בי חסר 'בואנו " ובתא דדרשו חז"ל גבי "עפרן חסר כתיב" [במדרש רבה חיי שרה). - הוי, אל תניאגי רגל גאוה של בני נכר המתגאים בהידירס ושחי ן יפיפרהם החיצונה שהוא כסף סיגים מצופה על,חרש, ויד רשעים אל הגידגי, ר"ת למפרע "תואר" באתוון דשקר שהן למפרע — בי רק התואר החיצוני יבולים ה ם ע"י הרכבה לשקי ולזייף שהיא הצורה המפורסמת אצל ההמין, הנקראת בשם "תואר" כלשון הרמנ"ם [במו"ג פ"א ח"א. וה' יסודי התורה פ"ד ה"ח], והנה פגמו בג ינכר הללו את המצוה היקרה והחביבה, עד שאח"ב כאשר קמו צדיקים. יסודי עילם גודרי גדר ועומדים בפרק להחזיר עטרת המצוד, ליושנח, היה הדבר קשה כקריעת ים פוף להחזיר את ההמון מהויגלו, ביחוד במקום שהברק החיצוני מסייע לו, לרמות את העין, והדברים היו הולכים ונמשכים בכבדות. ה*עז של ההרכבח על גגות• חו"ל התחיל בתחלה לצאת על מקומות ידועים והיה הולך ומתברר, ואח'־כ התחיל הספק להתגבר על בל מקיס שאין שם השגחה ברורה ומדוייקת, הסכסוכים הולידו מי"חמה של תורה ומלחמת סופרים המשמיעים לרבי םשיסוד הכנה היה רק להודיע עד כמה כח הבירור מגיע, שהאתרוגים הנלקחים מיד הנייס במרחקים הנם בלתי מורכבים, בין כה וכה החלו היחידים הגמלים אוהבי אדמת• הקודש וחפצים כקיום המצור. כמאמרה בכל לבנם ובבל נפשם, את מעשיהם להבריז על הדור מצות אתריגי אה"ק, אהבת ציון וחנינ ת עפרה ואבניה שההגנרה בימים האחרונים בחמלת ד' על עמו, אשר ברוגז רחם יזב'•*, והארק יזכר, הועילו גם הם לקשר את הלבבות להדר אחרי אתרוג י זל'י ולבכר אותם על אתרוגי חו"ל, אמנם עצת ר' אשר יעץ להתחיל בימינו לעיננו את ^ממות הריפות אמן חמדתנו ולהחל, לקים את דברו הטוב על ידי נביאו ;, "הנה ימים באים נאם ד' וזרעתי אח בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה" ל"א כ"ו] ואהבת אה"ק הנטועה ומושרשת בלבב עם קדוש מני אז, מאז w o t ]. נשבענו על נהרית בכל "אס אשכחך ירושלם תשכח ימיני, תדבק לשוני לחבי אם לא אזכדכי, אם לא אעלה את יףושלם על ראש שמחתי", כשהגיע עתה עת רודים להיות מתנוצצת מעט לצאת לםועל ולמעשדע .וידדה' ממדומי! הקדושה העליונה הגנוזה פנשסית. לבבית ימתית אל עי^לם ^ המעשה' השפל החימרי עשתה גם היא כמעשה כל מפעלות לדר"־עולמ ב'ה, אשה זו יוצר- ירמס םיט", וכחו ת » במי חימר.ו אץ חקר לתגינתי, "המביא סגנים חומריות נמוכית נתערבו בתוך מעשיים ואנשים המושפעים מתבוגות העצה דעמוקד. של מלבו ש ל העולם המעשי הזה, אשר נאמת זאת ' היא עילם ב"ה, שהד^ת חרמות יחקדישוח -חןצחיות וקימות בדברו עדי' ע ד הנם מתטלאיתג ע"י יכל הפחות בולם, וע"י יסיר' כנסיה בריאה בחומריות ה אפילי מגושמת בקצת חלקיה,, כשתתחיל להתיסד נאה"ק, יוהל חוטר טו ב השלמה של האורות העליונים והנשגבים, שאדמ ת הצורח הראוי לקבל, את הקודש .מסיגלת להם ע"י אור תורה וזיהר ^נ ח ידעת קדושה וטהרה ושפע רוח ^הים חיים, "להחיות שבור^ לב ולהאיר אופל אלמנה" בראשית זר^ח ת קרן אורה שילך ואור בשטף גדול כפרין מים, ע"י התרחבות ד^שוקה העליונה לקדושת ארין חמדה וקיבוין כניה לתוכה, למען שם להי עולם ^ ^הי ישראל, ולמען עמו ונחלתו ; ואלה הכהות הנראים מגושמים ושפלים כיון שהנם הפצים לאחוז בבנץ ארק חמדח מיד הם מתעלים ומכש"ב שגם הגרועים שבהם שאין בהם אור תירה כמעט, ואפילו אותם המעטים שהוכ ו במחלות שיבושי דיעות העלולות לפי ירידת הדור והזמן, מ"ט הוד ם וקדושתם של ישראל ניכר בהם מאד, וכל רואיהם יכירם כי המה זרע ברך ד', אין בהם אותם התכונות הרעות של גזל ועריות, שכרות ושפיכות דמים, שעלולים לרדת אל אותה ההשפלה הגרועים שבין פזורי הגולה, יושבי אדמ ה טמאה, אבל יש בהם צדק, יושר, רחמים, חמלה, ' כבור צניעות וגבורה, וזרע קוד ש אלה חותמם של אבות העולם אילי הצדק מטע ד' ניכר בהם מאד מאד. וע"י הררת קרישת ארק הקודש הנם עומדים, לפחות במשך הדורות. להתעלות ולהתרומם במעלה גדולה וקדושה מאד להיות באמת איצרות חמדה בארק • חמרה, וכ"ז הוא מהזיבוריות והגרועים, אבל בהדר גאין עז קדושה פנימית נתפאר בתהלת אמת, בשבי הגולה הנבנים בארין חמדה כי ע"י תגבורת אהבת בנין אה"ק נוהיספו כמה וכמה ת"ח וצדיקים אוהבי תורה ומצות הקשורים בכל לבבם ובכל נפשם בקדושת א"י, לשם 1' ועמו, ומכולם יח ד תבנה ותכונן התחלת פלטת שאר ישוב "תחילת נחמת אסירי התקיה, להיות כלי מוכשר לקבל איר גאולה וישועת עילמים, בגאין ד' ואור כבי ת שיופיע מהר קודש ^הי יעקב על כל אפסי תבל. אותם אש" לא יוכלו להתבונן במעשה ד' הגדול ^אשר היא עושה על אדמת הקידש יחשבו שאי אפשר לרר( 6 לצין ן ולבקש את בגינה ע"י בניהם אשד נדרו ממנחונפ-צו בגולה, ששבו אליה, כ"א כשנכקש את ה:מ:ע, א ת מה שהוא חוק לטבע האדם והמציאות, בבחירה האנושית בקביעות והיינו שיהיו דוקא כ ל העם כולו ת"ח ותמימים, ושכחו כי הכתוב אומר גם על העתיד המזהיר "אם ירחיב ד' ^היך את גבולך כאשר נשבע לאבותך ונתן לך את כל הארין אשר דבר לתת לאבותך, כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשותה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ד' >*היך וללכת בדרכיו כל הימים, רספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה ולא ישפך דם נקי בקרב א"צך אשר ד' ^היך נותן לך נחלה והיה עליך דמים". [דברים י"ט] הרי אפילו המעלה היותר עליונה של הכלל אינה יכולה להתכונן כ"א כשימצ א בקרבו —עד אשר יתעלה העולם ורוח הטומאה ינוער מן הארק,— אנשים פחיתים ומגושמים, שסוף כל פוף אפילו מקרה רצח בשגגה איננו עלול לב א ע"י אנשים רוחניים ומופלגים מההמוניות, כדאמרינן בטעטא דשלש ערים בעבר הירדן, שהוא יותר מכפי הערך של כל א"י משום דבנלער נפישי רוצחים ; [מכות י"א א'] ובשם שבגוף האדם אין הקדושה מתקיימת כ"א ע"י קיבוין כ ל הכהות כולם החימריים והנפשיים הטיובים והרעים. שרק ע"י הכללית יבו א השלמית, כן אין 'כנסת ישראל מהעטרה על ארמה הקודש ב"א בכל כחיתיה ) "נעת החלא נאם ר' אהיה ל^הים לכל משפחות 'שראל והמה יהיו לי לעם". [ירמי' כ"ה] ודוקא ע"י החומר הגס הנמצא תוכר פעולת האור^ והקדוש ה העליונה, המזככת איתו "וכל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית " [בריתית ו' ב'] "העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין, ושאין עושין פ'רות יהיו זקוקץ לעושין פירות, ואין אדם יוצא 'ד"ח בהן עד שיהיו כולן באנוד ה אחת, ובן ישראל בהרצאה עד שיהיו כולן באגודה אחת שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואנודתו על ארץ יסדה. [מנחות כ"ז א' 1 מניעת הכרת הדעה של קדושת השלום על ישראל הבא בשלמות ו רק בארץ שלום. "ונתן לך ד' לב רגז בבבל כתיב" [כנדרים כ"ב א'] שזאת היא עצמה כחה של הגלות ומאסרה, שנרם החטא שנלקו בו רבים מגדולי ם וחשובים מאד בדור, נרם להרחיק לבב רבים מהחיבה המעשית של בנין א"י. רעי"ז לא נשמע כל כך הרץל הקורא להרבות בקנין אתרוגי א"י וממיל א עי"ז בני נכר בעלי הגנות שבחו"ל ויוסיפו להכשיל את ישרא ל p נתחז כאתויוגים פורר.בים הרכבת כלאים. במשך הזמנים הלכה הגננות המלאכותית הלך והתפשט בין כל עובדי האדמה, וביתר בין בעלי אילנות ופרדסים לסחורה. ומנהג הדדיכבח ש ל אתרוג בלימון הלך הלוך וגדויל, עד שעתה אין במציאות שום גנן העושה מסחר באתרוגים שירע מסדר אחר בנטיעה כ"א ע"י הרכבה ע"ג לימון. וזא ת היא השיטה הכנושה לרבים, שקשה למצוא מי שמתנהג באופן אחר. וכאש ר אילנות האתרוגים שאינם מורכבים אינם מאריכים ימים רבים על מעמדם ומקץ תקיפה לא ארוכה ימות גזעו, ע"ב במשך זמן של איזה מספר שנים אין אנו מוצאים כמעט כלל אתרוגים בלתי מורכבים זולת אם יהיו משומרי ם בהשגחה מיוחדת ע"י ישראל. וכאשר אין לנו בכל הארץ, כפי המפורס ם מטע אתרוגים בחו"ל שיהי' משומר ע"י ישראל, בא המצב למדה זו שכמעט כל האתרוגים הנמכרים בכל. העולם הם מורכבים, וכל עניני הברורים והסימנים הם עתה למותר [כמבואר כפנים]. והנה קסר ברתרךפה האחרונה אחרים מהאיכרים עובדי האדמה אשר במושבות באה"ק ויטעו מטע אתרוגים כשרים ובדוקים והנם נמסרים לשמירה ולד.שגחה מעולה ועל ידם נוכל לזכות את ישראל במצור. ברורה כדת וכדין, מצוד. כמאמרה לעת כזאת שאין כמציאות דרך ואופן אחר איך להניע לקיים המצור! כהלכתד. כ"א^ ע"י אלו האתרוגים היחידים כעולם בבירור כשרותם. והנה באשר רבה המכשלה והאתרוגים הכשרים נתמעטו במציאות, החלו המונים אחרים לבחת שחלילה הותרה הרצועה וכאלו יצא מפי חכמים להכשיר את הפסולים המורכבים מה שלא היו דברים מעולם, ואי ן שים נתל בעולם שיעלה על דעתו להרים ראש להקל נגד רובא דרובא ש ל גאוני עולם משנות דור ודור, שבפה אחד ובפשיטות גמורה החליטו א ת פסולתם של המורכבים, ולא נחלקו כ"א בטעמו של דבר, ולא ביקוד ההלכה הפשוטה. ע"כ אמרתי עת לעשות לד' ואף שדברו ־ כבר רבים ושלמים במקצע זה של איסיר המורכבים, מ"מ עוד יש מה לדבר ולבאר ואע"פ של א השיגה ידו לעיין כראוי בספרים המדברים מזה ואפילו הםפרים המעטי ם שהיו לפגי בזה הענין ג"כ לא עלה בידי לעבור על כל דבריהם מכמה פניעית, מ"מ רשמתי מה שעלה על דעתי בקצת עיון, והנני ניתן בזה חל ק רשים מאשר התלותי לבאר בפ"ר בזה הענין להזכיר לרבים את הדבר הפשוט שהחל למורת לבבנו להשתכח כמעט, לקיים "זכרהו מאחר שבא להשכיחי " [כביצה ט"ו בי] וכלשון הרמב' ם [במי"נ פ' נ"א מראשון]: "במציאה ענינים רבים מבוארים גלוים מר־ם מושכלים ראשונים ומורגשים, ומהם מה שהם קרובי ם לאלו עד שאפילו הונח האדם כמו שהוא, לא יצטרך עליהם מופת, כמציאו ת התנועה, ומציאות היכולת לאדם והגלות ההויה וההפסד וטבעי הדברי ם הנראים לחוש כחום האש וקיר המים וכיוצא באלו דברים רבים, אמנם כאשר יצאו דעות זרות, אם מטועה או ממי שכיון זה לענין זה והלך בדעות ההם כנגד טבע הנמצא, והרחיק המורגש, או רצה שיביא לחשב מציאות מה שאינו נמצא הוצרכו אנשי החכמה להעמיד הדברים ההם הנלוים, ויבט ל מציאית הרברים הנחשבים". ואק*ה שע"י הערת הלב בר"ת היוצא ממקום אשר עינינו ולבנו שם, מההר הטוב והלבנון מאדמת הקידש, יתעוררו הלבבות להזדרז בקיום המצוה כדת ש:* תיה"ק. ועי"ז ממילא תגדל חבת אה"ק וחש ק תשוקת הנשמה לארץ חמדה יהיה הולך ועולה בלבב כל עם ד' בזכרנו א ת ציון דבעיא דרישה, ובפרט בימינו אלה אשר כל אלה אשר חבתם לציו ן היתד. באין רוח מנשמת ^הים חיים באין קדושת אמת ואמונת אמן קשורה בקשר אמיץ ולב טהור באהבה >“הית נצחית הקשורה בנשמתד. ומקיר חייה ש ל כנסת ישראל לערי עד שדק היא עומדת לעולם, כל אלה הלבבות הרחוקי ם מזה הולכים הם ובפרדים מעל אהבת אה"ק ; אהבתם שהיתר. חמרית ודמיוני ת לעומת שבאה בן הלכה, ומטיבותם של קרובים שנהפכי מאוהבי א"י בל א דרישת ד' השוכן בציון מקרב לב ונפש, לשונאיה ומגדיה, במשך זמן קצר. אנחנו למדים טיבותם של רחיקים, כל איתם שהם מחזיקים מעט באד.בתה ואת ד ' ^הי ישראל השוכן בקרבד. לא דרשו, כי לא לא־ רך ימים יעמדו במעמדם "וסט"א שרי בחינורא וסיים בפירודא". וכמקרד, אר.בת אד,"ק כן היא ג"ב אד.בת האימה ואהבת לשון הקודש, היסיד החלש •ד.ולך ומתמוטט ועד ארגיעה לשון שקר ; בעינינו הננו רואים את המצב האיום והמחריד, שלא יותר דב ר מכל הקנינים החיצונים, שנתרוקנה נשמתם, שהם רק אז חיים וקיימים כשהם משורשים בעיקר חייהם ומקור לשדם חי העולמים ב"ר. נוטה שמי ם לעם עליה ורוח להולכים בה, האומר לציון עמי אתר.. ויוסד ארץ הנותן נשמה הירוס השורש גורם תמיד, את מה שגרם מאז, הדברים שיהיו חדשים לעולמי ם עד אשר יצדק קודש, "שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה, כי מאסו א ת תורת ד' צבאות ואת אמרת קדוש ישראר נאצו". וישעי' ה'] ועיניני הרואות, כי מאהבה האומה, הארין יחבת השפה וכו', עם מאס ה של תירה, עד שנאת כל אלה ותיעובם, הוא רק מהלך קצר של איזה שנים יאיזה נסיוגות המביאים לידי מירך לב, את כל מי שלא שם בד' מבטחו -- ט ויפנה אל רהבים ושטי כזב, ע"ב עתה באשר הסיגים ובדילים הגמורים הנם מוכנים להתפרד מעל ארץ חמדה ומדרישתה, ומכל העגינים המסתעפים ממנה, ומכנסת ישראל בכלל, הנה הגיע העת לנל אוהבי שם ד' באמ ת לכל הדוגלים בשם ציון נוה צדק והר הקודש במעוז שם ד' >*הי ישראל אשר בחר בציון להיות מאיר מקרבה על בל העולם בכבודו לעדי עד, לשוב בחמד ה גלויה לאהבת ארץ חמדה ולהחזיק בבנינה, ובהרחבת ישובה ע"י אחינו המחוננים את עפרה וחפצים להתישב בה, ולחיות עליה, למען היות אות ומופת לאחינו שבגולה, כי בא עת לחננה, יעת לשוב נדחים מכנפות הארץ אל בית אמנו וחדר הורתני. עתה ראויה היא מצדי צדדים חבת איי וישוב ה ם גדול בבל דבר וענין של קדושה ועבודה תטה. וכאשר p המעשי לתפים ם מאת ד' היתה נסיבה ביטנו אלה, שזאת המצוה היקרה הבאה בזמן שמחתנו למועד הראוי לדרישת ארץ חמדה בבל לב ונפש טבל זרע ישראל, שהיא לא תוכל להתקיים כ"א ע"י חביבית פירות גדולי אה"ק, ועיד נוסף לזד.: שבפרוץ הדבר יוכלו אחינו העובדים את אדמת הקודש להוסיף נטיעות צ רבות וגני אתרוגים, ויהיה גם זה מצטרף להרחבת בנין אה"ק וישיבתה השקולה ; ; ככל התורה כולה, ע"ב אקיה לד' יתברך שטו, לאור חסדו ואמתי, כי יועילו דברי אלה המעטים בחוברת זאת ובחוברות אשר תקוה נפשי לעזרתו יהברך ; לחר"ל לכתב לחבר ולסדר בענין זה ובכלל בעגינים הנוגעים לאהבת ; אה"ק, ולחובותנו החדשים בענינים המעשים והרוחניים, בסדרי הרערה והעבודה הראוים לנו להתחזק בהם בעת לעשות לד' בעת הזאת שיהיו לרצון ולהתעוררו תלבבות טהורים וקדושים גבורי כה עושי רבת ב"ה, להעיר ולעורר את האהבה לארץ חמדת אדון עולמים ב"ה, וחמדת ישראל, ותושייה צבי צבאות גרים ולדרש לציון בפועל ובמעשר., ביחד עם עצה והכת קדושה כיון •שהיא מהעוררת תלך הלוך וגדול הלך והתרחב והבנין המעשי החי עם נשמת ^הים חיים אשר בקרבו, יעורר עז נם לאורה של חורה, וחכמת אסת, לדרש ד' ועוזו ולבקש פניו תמיד, לפקח עינים עורות ע"י אוצר חכמתה של תירה גנוזה, שאורותיה יופיעו מציון באיר: חדש, ע"י כד! שיתאחרו ת"ח שבגולה היחידים המעולים נבורי כח עושי, דברו כ"ה עם ד.םצויגים שביושבי ההר חמד ^הים לשבתו להתיחד בעסק פנימיות דרישת חבת גגזי תורת אטת, להאיר אור חכמת האמונה והעבוד ה לרומם קין ישראל בתפארה באור גמל מתיק ונעים. המרבד. גדולה שלום: חמד, ואורה, ולהחיות מארץ חיים את הנשמה של כנסת ישראל המתעלפת. מצטאון לדבר ד' כי'יגזלו מים מני ים, וחכמת ישראל האמיתית המקורית ' הראויה לשמה באמת ובצדקה, היונקת מטל שמים העליונים תשוב ותחיה על, אדמת הקודש להחיות עם רב, ומציון מכלל יופי ^ד.ים יופיע וזרח בחושך אור לישרים ומעת צרה ליעקב יושע, וידעו כל אפסי ארץ את ישועת ^הינו, ובהר, ציון תהיד. פלטה והיה קודש, המצוה החביבה המושרשת בזכר חב ת ארץ החיים ’ וזכית שהתקיים כהלכתד, וכמאמרה ע"י חבת אה"ק יהיה לאו ר זרוע להצמיח אור ילךות, ולעירר את האד'כד, הנרדמת במעמקי ^ כ עם ד' י כולו לארק צבי, להר קודש ^הינו ולעיר שחיברה לה יחדו, וכיונים אל ארובותיהם, ישובו עדרי צאן קרשים לשבת בחבל נחלת יעקב, לעורר ימין עליון להצמיח פדות עולמים, ובצדק ובשלהבת אש קודש יאמר נא ישראל בזכרו מרחוק את ד' וירושלים תעלה ^ על לבכי, בנשאי עיניו אל חמדת עולמים הצפונים לו בארין קידש מקיר חייו ויסוד קרן ישעו ובידו פרי קורש נירולי ארץ חמדה, מטע לשם, מעשי ידי אחים אהובים זרע קודש אשר נקבצו ממזרח וממערב מצפון ומים באחרית הימים, להיות התהלה לקיבו"ן נאולי ם בימין ד' רוממה, את התפלה המעולפת הור רזי הדרת קודש ומפיקה חמד ה יזיו לבכות לציון רוח אפינו ולרוממות קרן ישראל בגאון שם ^הי יעקב אשר יעלה ויראה במכון לשבתו עולמים, כעז גבורה, במתק חכמה ועטרת גדול ה לאמר: "בפרי עץ הדר כפות תמרים וענף עין עבות וערבי נחל אותיות שמך המיוחד תקרב אחד אל אחד, והיו לאחדים בידי, ואדע איך שמך נקרא עלי, ויראו מגשת אלי. ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מרעת עליון לנוה אפריון למכון בית ^הינו". והדברים הולכים ומרעישים פולחים לבבית, ומעוררים נשמות, לרוממות קדושה, והדרת תפארת חסדה קדוש משכני עליון, ודבר >*הים אמת בפי חכמי תעודה אחור לא ישוב ריקם, כראמור רבנן, בזכו ת ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה לכם ראשון, ופורע לכם מ ן הראשון זה עשו הרשע דכתיב ביה ויצא הראשון, ובינה לכם ראשון זה ביהמ"ק דבתיב ביה [ירמיה י־'ז] כסא כביד מרום מראשון מקום מקדשנו ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ביה ראשון לציון הנח הג ס ולירושלים מבשר אתן בב"א



שולי הגליון


  1. לפנינו בפסוק יז
  2. לפנינו בספרי על אמור, פרק טו פיסקה ו

·
מעבר לתחילת הדף