עץ הדר/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:02, 29 בספטמבר 2020 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאת OCR של מהדורת תרס"ז, עם קצת התאמה לאוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

עץ הדר TriangleArrow-Left.png ב

OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי

אלא דבאמת דברי הלבוש תמוהין בלא"ה, במה שהוצרך להקדים ההקדמה של איסור ב"ג בהרגעה שהרי אס באנו מכלל כל שתיפביד לגבוה, עכ"פ ה ד אין צריך כלל שיהי' אסור לב"נ, דאפילו אס נעשה דבר האיסור לישראל ע"י עכרם או קמן אז אפיי מאליו בצי שום מעשה איסור f ג"ב הוא בכלל כל שתיעבתי,‘־ כדמפ' רש"י (בתולין קי"ל ג') א"יכ אפי', ־ לא יהי' ב"נ מציוי 6 על הרכבה, יהי' ; ע"ד פסו?* תמורכבים ויתרון אתרוני אדויגו אכרי אוז"ק תובב"א ג" כ המורכב אסור לגכור^ מטעס כל שתיעבת; וכמו שתמה עליו בת ' בית אפריס (סי' נ"ו). אלא דיש לחד ש דלא שייך לומר שיהי' אסור מכ ל שתיעבתי כ’א אם לישראל הוא איסו^ ואצל ב"נ אינו איסור, אבל עכ"פ אינ ו ג"כ מצוה, י"ל דהוי מ"מ תועבה, אל א דלא הקפידה תורה להזהיר אות ס מזה. וכה"ג דדרשו חז"ל במדרש תנחימא הובא בפי' רש"י (ויקרא י •א ב'): "משל לרופא שנכנס לחולה שיודע שהוא עומד למיתה ע"כ אמר לו אכול מה שהנאך, אבל לחולה שעימד לח־י ס א"ל את זה אכול ואת זה לא תאכל". א"כ הענין שאסרה תורה לישרא ל הוא מתועב באמת בכלל אפי' אצ ל ב"נ, אלא דלא אסרה להם תורה, מפני שלא יועיל להם האיסור לענין תיקונם, והוי דומיא דקען דאמרי ' סנהדרין (נ"ה ב'): דאיכא תקלה לגבי ' אלא דרחמפא חס עלי', וה"נ י"ל דתקלה איכא ותיעוב, מיהו זהו רק א ס אין דבר זה מצוה אצל ב"נ, אבל א ס יש בדבר מצוה אצל ב"נ י"ל דלא הוי בכל לשתיעבתי כלל. א"כ י"ל ישובו של עולס לנכיע אילנות וזרעים ודא י הוי בכלל מצות וכבשוה שנצעוו עלי ה ב"נ, וי"ל דג"ז נכלל בדינין, שענינ י מצות ב"נ המה כללים כוללים פיניים הרבה, שלדידן הס מצו ת חלוקות ומרובות, ומעוערות בכמה גופ י הלכות, וניחא דל"ת דליחשב תיקון המדינה, גבי שבע מצות, ואין לומ ר קו"ע לא קא חש*ב (כסנהדרין נ"ח ב') דהא קוס ועשה ושוא"ת הוא דמדא י יהי' לפ'ז נכלל איסור השחתת עולס בכלל זה כה"ג דבל תשחית, א"כ הוי קוס ועשה ושוא"ת כה"ג דריניס (נ 'ע ב' שס) וכה"ג דתוס' (ע"ב שס די'ה והא), וי"ל דמשו"ה כ' הרמב"ם (בפ"י ה"ע דמלכיס) דעכו"ס ששבת הוא מענין חידוש דת לעצמו, [ולא משוס ביכיו ל מלאכה כדמ' מלשון רש"י (שם) משו ס דאס הי' משוס ביניול מלאכה הי' ג"ז נכלל בכלל ישובו של עולם, וי" ל דל"ה שייך להקשות כלל ליחשבה בהדי שבע מצות, ואס נאמר דהוא ענין בפ"ע, א"כ יקשה על התירוץ דקו" ע לא קא חשיב דבודאי יש בו ג"כ שוא" ת שלא להשחית עניני מלאכה שנעש ו כבר בעולם, אבל ענין של חידוש ד ת אע"פ שבכללו נמצא ג"כ איסור ש ל עניני שוא"ת, י"ל דהוא דבר כללי שתכליתו הוא כדי שיהיו ראויים לישוב ו של עולס, ולא ישעו בדברי שקר, כ"א יחיו ע"פ תורת אמת שצותה אותם בשבע מצות ב"נ, ע"כ הוי בכלל הענין קי"ע, אנו צריכים לישב כן ד' הרמב"ם דאי ל'־ה קשיא לדידיה עובא איזה קו"ע יש כאן באיסור חידוש דת, ועיי' מדרש בראשית (פ' ל"ט סי' יוד) גבי אברהם אבינו ע"ה: "כיו ן שהגיע־ לסולמא של צור ראה אות ם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש אמר הלואי יהי' חלקי בארץ הזאת, א"ל הקב"ה לזרעך אתן את הארץ אבל הזאת". ודאי ישובו של עולס מצוה הוי בכל הדברים המותרים. וי" ל דנכלל בכלל איסור השביתה, דב"נ ששבת חייב מיתה, היינו שלא יבע ל מישובו של עולס, וכן משמע קצת מסמיכות המאמרים דר"ל (שס בסנהדרין) שבתחילה אמר מ"ד עוב ד אדמתו ישבע לחם, ואם לאו ל א ישבע לחם, שמזרז על גודל חי־וב עבידת האדמה וישוב העולם, ואח"כ מיד סומך לו ואר"ל נכרי ששבת חייב עץ הדר מיתה. משמע דבת חדא בוקתא ננהו אלה שגי המאמרים, וק משמע קצת מד ' רש"י (ד"ה נכדי שם) ועיי' רא"ש (ברכות פ' תפלת השחר סס־'י כ"א) מסמיכת הענין ש ל שמוכיח הלכה המאמרים. ומ"מ ע"ד ענין מצו ת ישוב העולם לב"נ י"ל דגם הרמב"ם מודה. א"כ י'ל דבהרכבה שיש בה נאמר שב" ג p הועלת ישוב, אס איכס מצווים, לא גככם, בכלל כ ל שתיעבתי, לאדרבא יש בזה מצו ה ואינה תיעוב, כ"א דבר אהיג לפני המקום ב"ה .הרוצה בישוב עולרד, לא. תהו בראה, לשבת יצרה. אע"ג דכתב הדמב"ן נפי' התודה (ויקרא י*כו פסוק יים) דהמרכיב הוא גור ס 'להזל 7 מידם גרועים, ולפ"ז הו א משחית את ישוב העולם, אך הרי כתב שם שני מעמים, עעס אחד: שלא להראות חסרון בבריאה, וזה ו מכלל כבוד שמיס. מעם שני: מפני השחתת הבריאה. א"כ אס ב"ג מצווי ם על הרכבה, ומ"מ אינם מצודם ע ל פרמי ההלכות שבה, י"ל דבכללו ת המצוה יש בה שגי המעמיס, אג ל בפרמיס הממחדים לישראל אין בהם משוס השחפת עולם, שא־'כ היו מפורשים כדי שיאסר ג"כ לב"נ שג ס הס בכלל ישובו סל עולם הס, ועיי ' שי"ע אה"ע (סי' א') בביאור י הגר"א (ס"ק י'ז) ות' מיהרי"ל (סי' קצ"ו), ועיי' מ"ז וח"־מ (שם ס"ק מ'). ע"כ הוצרך הלבוש להיןדי ס דב"ג אסורים בהרכבה, וע"כ הוי רדשוב ממש. ועפ"ז הדר לדוכתי ' מה שכתבתי (אות א'), די" ל דבכה"ג שאיגס מצווים על ההרכבה כעק זה, ולא שייך תיעבתי כלל אפי' לגבוה.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף