עץ הדר/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־15:59, 29 בספטמבר 2020 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאת OCR עם קצת התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית:ניווט כללי עליון הקודם

OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי

יסוד שורש מצות אתרוג, הכתוב בתורה: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" הוא עקרו מדברי תורה, ופירושו מדברי סופרים שהוא דוקא מין אתרוג כדמתרגמינן "פירי אילנא אתרויין" וכ"מ לשון המד"ר (אמור פ' ל' י"ד) "פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג וכו' ומי פירש להם לישראל על ד' מינים הללו שהם אתרוג וכו' חכמים". ובענין המורכבים מאתרו ג ולימון רובם ככולם מרבותינו הפוסקי ם פוסלים אותם. ועעמיס רבים נאמרו בזה, וראש המדברים בין פוסקי הלכו ת הלבוש: שד לפוסלן מן התורה הוא אמנם על יסירו בפסול המורכב, מפני שנעבדה בו עבירה, אפי' אס הורכב ע"י בן נח מפני שהס מצווים על הרכבת האילן, לפו"ר יש לפקפק, ע"פ מה דש להעיר בכלל במצות הנהוגות בב"נ, שמ"מ להלכותיהן בפרע אין להשוותן לישראל. וכמו שיעורים של א נתנו לב"נ, כרמב"ס (פ"ע דמלכיס ה"י). ונראה שאצל ב"נ הפרעיס הולכים יותר מצד העבע, ואצל ישראל הנס מוגבלים מצד קדושת ד ת. ויש ע"ז כמה הוכחות, למשל: עריות האסורי ם לישראל ולב'־נ, בישראל קרובי. אב אסורים כקרובי האס, ולענין כמה דברי ם דייקינן למשפחותם לבית אבותס שדוקא משפחת אב קרויה משפחה (כבכורות מ"ז וב"ב ק"ע ק"י) עיי"ש, ואצל ב"נ העיקר משפחת אס, כדמ' י בגמ ' (סנהדרין ר ח ב') ומשו"ה גס ג ר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש לי שאר האס ואין לו שאר האב, ועי' רמב"ס (פ"ע ה"ה דמלכים) והיינו שאמו היא יותר מצד העבע מאביו, כתו"כ (פ' אמור) אמ^ ידועה ואבי ו חזקה. ועיי' ח"א מוהרש'א (סועה מי ג א' ד"ה כל). וכן באבר מן החי אצל ישראל בשחיעה תלייא מלתא, ואצל בי'ג מפרנסת נמי אסורה, עיי' חולין (ל"ג א' וק"ב א' תיס' ד"ה אלא). והיינו שאצל ישראל הגבילה התורה הענין בין איסיר להיתר, ואצל ב"נ ההגבלה תלויה בכיבע. וה"נ כתב במר ת (מצוה כ"ה סק"ה ומצוה ק"צ סק"ה) ותשובות חת"ס ירד (סי' שי"ז). ומ ה שהקשה ע"ז בח'־ס (שם) בשס תשוב ה מאהבה מסוגי' דנזיר (ס"ב א') דמשמ ע דשייך דין מופלא סמיך לאיש בב"ג, א"כ משמע שי"ל שיעורים הללו כישראל, לעיד ל"ק די"ל שבתי דינים שלהס יכולים לקבוע זמן כללי לגדלות בכ ל העניניס לפי ראות עיניהם, ועיי' מש"כ לקמן (אות ד') די"ל דענינים כלליים הצריכיס הגבלה בהכרח ע 'פ חנמי ס ;והגיס אצלם ע"פ הכרעת חכמיה ם מעעס דינים שנצעוו שהוא לד' הרמב"ם העמדת שופעים וכמו שיתבאר לקמ ן בס’ד. וקודם לזה צריך ליתן שיעור לנדרים ע"פ אותו הערך של הקדמת זמן שנה שקודם גדלות דידן, או אפיל ו נאמר שגדלות שלהם היינו כשיעור מילוי השנים, מ"מ למדנו שקודם מעע לשיעור זה שייך הוא בנדרים, א ס נאמר דמרבינן ג"כ למופלא סל"א, אבל לעולס בשיעורים שלהם דיינינן להו. ומש"כ חת"ס (שם) דכיון שנתרב מאיש איש הוי בכלל דון מינה ומינה עין הרי למ"ד הכי (נשמעות ר א ב' וש ד כ"מ), ל ע דנ דכא מציכו דון מרת כ"א במה שמפורש בתורה, ולא מה שהו א מהלכה למ"מ, דלד' הרמביס חשו ב הוא בכלל ד"ס, כמבואר בשרשיו לספר המצות (שורש מ). וכל הדברי ם הנ"ל הס לעען גדלות, דאצל ישראל תלוי בזמכיס, שהיא הגבלת התורה, ואצל ב"'ג תלוי בפלגות ראובן, דהיינו ל 1אות אס הוא בן דעת. וכ"כ בת ' בנין ציון (קמ"א לענין שבת), דשיעו ר המלאכות לענין ב"נ ששבת אינס דומיס לענין המלאכות דישראל, כי בישרא ל תלוי בשיעור תורה, ואצל ב"נ תלו י במה שהוא לפי הנהוג מורח והעדר שביתה. ולפ"ז י"ל דהפרמיס של כלאי ס שיש בהם הרבה גדריס, אן} א ס נאמר שאתרוג ולימון• איגס מין אח ד אצל ישראל מפני שאינו כ"כ דומ ה במעס ועלין ומראה^ מ"מ י"ל דאצ ל ב"נ תלוי לפי ההסכמה שע"פ חכמיהס מה נקרא אצל בני אדס מין אחד ומה שני מיניס, .דלא מסתבר כלל שתחייב התורה לב"< שילכו לדרוש בפרמי מצות שלה ם אחרי קבלת חכמים שבישראל, {ועיי' פיע דמלכים(הי"א) רמעמידין ג"כ שופמיסמה ם להלכותיהס] ומשו"ה נמי לא נתגז שיעורים לב"נ כמו שכ"ל ; <כיון שע"פ הסצמת 'חכמ י האומות הלימונים והאתרוגים המה בג י משפאה א',י"ל ואע"פשאצל יש^ האיסור עומד במקימו, מ"מ אצל ב^< אין כא ן איסור, יומה שהורכב ע"י אין זה דבר עבירה. ואפי' אס נאמר שיסוד זה הוא' מסיצוק' קצת, ע"מ הלא ' גס זה דב"נ מצווים על ה ר מ ת אילן א^ ז דבר ברור כ"כ, ושימת פוס' (סנהדרין ס' ע"א ד"ה אוקיס) נלאה דהזייפשימא לה ו דלפי ד ' דלדינא אינס מצמיס. לס ייל כיון הרמב"ם (מלכים פ"י ה"ו) הוי רק 'מצד הקבלה י"ל דספק בהלמ"מ אזלי' לקולא, עיי' פמ"ג (שפ"ד סי' ק"י במחודשיס ' סק"ה) ובינת אדם (בסוף שער הקבוע) ־ בכללים שמס' מנח"י (סקמ"ו). גס בעיקר הדין י"ל דבכל ספק אצל ב"נ, אזלי' לקולא, לא מבעי לדעת הרמב"ס דאליביה אזלי/ ודאי ראוי'למתל לקולא, 1 ' הוי רק כיון דס"ל דספיקא דאורייתא מדרבנן, ומנ"ל לחייב ב" נ בדרבנן, עיי' ש"ך ירד (סי' לה סקי"א, וסי' ־ ; ס"ב סק"ג), ואפי' למחמירים שס י"ל ; דזהו לענין מה שאנו מצווים על לפני עור הולך ע"פ מדה של ישראל לאסו ר ג"כ ספיקות, אבל הס מצד עצמ ם י"ל דאינס מוזהרים כלל, והרי מצינו, שאסור להאכיל לקמניס אע"פ שאין. אנחנו מצווים להפרישם כיבמוד. (קי"ד א') אע"ג דלגבייהו ליכא איסורא, וגדולה • מזו מציגו (זבחים'קמ"ז ב') דאפי' במה שהוא מצוה לדידהו מ’מ משכח"ל / דאסור לסייען (ועיי' תוס' שם ־ ד"ה. אסור), א"כ בכה"ג אזלי' בתר 1ידן. ' ומ"מ מצדם אנו חושבים הדבר להיתר ': ולמצוה. ואפי' לדברי הסוברים ; דמה"ת לחוסרא. י"ל ג"כ דהיינו 'י, בכלל שיעורים והלכות שלא נתנו לכ"ג. ולפ'ז אין היסוד הזה של הלמשאיתן כ"ג לענין הרכבה של אתרוג ולימון.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף