עמק סוכות/סוכה/כא/א

עמק סוכות סוכה כא א

דף כ"א ע"א

מה להלן בידי אדם כו'. ע"ז לא פליגו רבנן אלא דמרבי' מאהל אהל. והנה במ"ר פ' פקודי איתא דלא משה העמיד המשכן אלא נעשה בו נסים ועמד מעצמו שנא' הוקם המשכן. אולי י"ל דזה רק הקמת הקרשים ובריחים שהוזכר מקודם. ובפרישת האהל מלמעלה לא נעשה מעצמו אלא ע"י מרע"ה. ובלא"ה ילפי' שפיר מהפשטות דכתיב דהיה הכל ע"י מרע"ה.

ועמ"ש הפני יהושע דר"י מוקי גדש דאהל אהל ממשכן בדדמי דהיינו דוקא בטע"ט אינו מאהיל כשאינו ביד"א אבל במלא אגרוף שהוא שיעור חשוב מיקרי אהל גם כשאינו ביד"א ע"ש. וצע"ק דלעיל (דף י' ע"א) בהא דטע"ט מביא הטומאה ומוצץ בפני הטומאה פרש"י הללמ"מ הוא כו' ע"ש. וא"כ עיקר הגז"ש דאהל אהל לא נאמרה אלא בשביל דבר שהוא הללמ"ס ובמכות (דף י"א) דפליגו ר"מ ור"י בס"ת שתפרו בפשתן דהפוסל מקישו לתפילין והמכשיר סובר דלא איתקש להלכותיו דתא מתפרץ תפילין בגידין הוא מהלכה ועי' בבאר יעקב בכללי הסוגיות (סי' י"ב). וכבר כתב בבאר יצחק (חיו"ד סי' כ"א) דלא פסיקא להש"ס מאן דמנשיר ומאן דפוסל מדלא אמר תסתיים [וגז"ש הוא כהיקש] ע"ש. אך ל"ד כלל דשם הוא ללמוד דין מחודש בדבר שאינו מהלכה מן הלכה כפסול תפירת פשתן בס"ת מתפילין. אבל לפרש ההלכה במאי מיירי שפיר יש ללמוד בהי"ג מדות וכהא דאינו רק לפרש ההלכה דטע"ט דמיירי דוקא באהל שנעשה ביד"א וצ"ע:

ומביאין נשים כו'. בתוס' משמע דכשר המילוי בתינוקות. ובהגהות מצפה איתן כתב דמפרש"י ביומא (דף מ"ג) ולקחו לבתר ואסף איש טהור כתיב וזהו עבודה דלאחר אסיפה וכתיב ולקחו אותן הנאמרים באסיפה דהיינו אשה ולא קטן ע"כ. ולהתוס' אין נתינת האפר במים עבודה דלאחר אסיפת דכשר באשת ופסול בקטן דהא איכא מילוי המים שקדם לנתינת האפר והוא כשר בקטן וש"מ דס"ל דמילוי המים בכלל קידוש היא וא"כ פסול בקטן וכ"נ דהא בעי כוונה במילוי לשם קדושין וכ"כ הרמב"ם רפ"ו דפרה דחש"ו פסולין למילוי המים כו' ע"ש. ולכאורה זהו נגד התוספתא דפ"ב דפרה [הובא בתוס'] אמרו בפני רע"ק משום ר"י כוסות של אבן היו תלוין בקרני השוורים כיון ששחו השוורים לשתות נתמלאו מאליהן א"ל אל תתנו מקום למינים לרדות אחריהם ע"כ. הרי גם כח גברא א"צ למילוי. וי"ל דלא חשיב בשם עבודה ולאחר אסיפה אלא מאי דצריך עכ"פ כח גברא. משא"כ זה דמהני גם בנתמלאו מאליהן אינו קרוי כלל בשם עבודה וא"כ אין ראי' מפרש"י שיחלקו על התוס'. ועל הרמב"ם ל"ק מתוספתא די"ל דהנך דא"ל אל חתנו מקום למינים לרדות, חולקים וס"ל דל"מ בנתמלאו מאליהן. וגם אפשר להתאים ד' התוס' עם מ"ש הרמב"ם דל"מ ע"י חש"ו, ע"פ הירושלמי ריש תרומות הובא בפתחי תשובה באה"ע (סי' מ"ד סק"ד) שמחלק בחש"ו שקידש [אפר הפרה במי חטאת] דבינו לבין עצמו אין קדושיו קדושין ובינו לבין אחרים קדושיו קדושין ע"ש. וי"ל דהתוס' מיירי כשגדולים מביאין השוורים עם התינוקות ועומדין על גבן דמהני כוונת הגדולים להחשב מילוי התינוקות לשם קדושין וכגוונא דתנן בגיטין (דף כ"ב) דחש"ו כשרים לכתוב הגט וכדמוקי ר"ה בגדול עומד ע"ג. והרמב"ם דפוסל חש"ו למילוי מים נפרש דמיירי באין גדול עומד על גביהן וצ"ע:

תנ"ה ומודה ר"י בשקיפין כו'. כתבו התוס' משמע לכאורה שהיא ברייתא והיא משנה כו'. והנה למ"ש הגאון חיד'א בעין זוכר (מערכת הב' אות י"ב) מספרו שער יוסף [איננו אתי] דגם על משנה אמרי' [לפעמים] דתניא. לפ"ז הי' אפ"ל דתנ"ה באמת הכוונה על המשנה. אך תקשי קו' הפני יהושע וכי לא ידע סיפא דהך מתני' גופא ע"ש ובריטב"א:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף