עמק סוכות/סוכה/יט/א
אבל הכא דלאו להכי עבידי. עפרש"י דגוד אחית במחיצה עשויה לחלל שלה אגמרי' ולא לחוצה לה. מלשון רש"י ומהתוס' ד"ה אחוי משמע דמה"ת ל"ח מחיצה לחוצה לה. ולהרא"ש רק מדרבנן ל"מ לבראי ע"ש.
והנה הפי תקרה סותם שיחשב לגבי החלל שלה מחיצה ולא לגבי אבראי מה"ת, הוא תרתי דסתרי שני הפכים בנושא אחד ומצינו כזה מה שהובא בכרו"פ סי' ק"י בתערובות טריפה ברוב כשרות ופירש חצי צלע קודם שנודע הטריפות וחצי לאחר שנודע דמתיר הפר"ח הנלקח קודם דכל דפריש מרובא פריש ואוסר הנלקח אחר שנודע הטריפות מטעם קבוע אף שהוא תרתי דסתרי דא"א לבהמת אחת שתהא חציה טריפה וחציה כשרה ע"ש. וה"נ לא איכפת לן מה שהוא תרתי דסתרי ולגבי חלל שלה חשיב מחיצה ולגבי אבראי ל"ח מחיצה מה"ת וצ"ע:
לבראי לא עבידי. לשון הריטב"א וכ"ת פשיטא דהא חצר המוקפת אכסדרה ובית שנפחת דמחיצות לאו לסוכה עבידי וכשרה, י"ל דש"ה דהמחיצות קבועים אבל מחיצות סוכה עראי כו' ע"ש.
וצ"ע (דבדף י"ז) אמר על בית שנפחת דהמחיצות לבית עבידין וכדפרש"י דהרי הבית נעשית סוכה ורק בחצר המוקפת אכסדרה הוא דהי' אפשר לטעות שלא יהני, ולמה נקיט בהקושיא דהוי ידענא הא דהכא מבית שנפחת. ולא הל"ל אלא מחצר המוקפת אכסדרה וכלשון התוס' הכא.
ואפשר משום דהי' אפשר לפרש חצר המוקפת אכסדרה שבתחילת בנין הבתים והאכסדרה נעשו ע"ד שיהיו דפנות לבתים ולאכסדרה שיעשה בה הסוכה. אלא דא"כ דמי לבית שנפחת ומיותר הך בבא ולהכי הזכיר הריטב"א מבית שנפחת ודוחק.
ועמ"ש בקרבן נתנאל עמ"ש הרא"ש וקמ"ל אע"ג כו' לבראי לא עבידי כשרה דמשמע אף דידעי' בודאי שלא עשאו אלא לגואי והוא כתב דרק קס"ד למימר הכי וקמ"ל דלבראי נמי עביד כו' ע"ש.
ולענד"נ דלמאי דמסקי' בעירובין (דף ט"ו ע"א) דבמחיצה שלימה לכ"ע מחיצה העומדת מאליה הוי מחיצה ובתוס' לקמן (סוף דף כ"ד) משמע דלפ"ז אילנות קשין כשר לדפנות גם בלא נטען מתחילה לכך ע"ש. ולמה יגרע דופן שלימה דהכא גם אי לא עביד לבראי ממחיצה העומדת מאליה. ואין סברא דבשביל דעבדה לגואי יהא גרע לענין אבראי ממחיצה העומדת מאליה דמהיכי תיתי נחלק בהכי ואם מצד הקנים דסכך אפ"ל כהקרבן נתנאל. אבל מ"ש הכי גם מדפנות [וכדפרש"י מדופן האמצעי] צ"ע לענ"ד:
מתקיף לה רב הושעיא כו'. מזה מוכח דרבי אושעיא לחוד ורב הושעיא לחוד כמ"ש התוס' בעירובין ( דף ס"ח ע"א) בד"ה אמר ר"א [ועי' בסה"ד אות א' מתנאים ואמוראים דיש מקומות נקרא בא' תחילה ויש בה']:
זה מצטרף וישנים תחתיו כו'. עמ"ש הט"ז (ס"ס תרל"ב) טעם דחמור לענין שינה תחתיו אויר מסכך בסוכה קטנה וכן בסוכה גדולה פסול אויר בג' וסכך פסול בד"ט משום דבאויר נראה לעין טפי ההפסק בסכך ממה שנראה בסכך פסול, והקשה בקרבן נתנאל (סי' ק"מ) למה נתן טעם להללמ"מ זו יותר משאר הללמ"מ וכתב בשדי חמד (מערכת ה' סי' ל"ד) דשייך ליתן טעם להללמ"מ היכא דאפשר וקושייתו רק מ"ש דיהיב טעם להלכה זו יותר משאר הללמ"מ ע"ש. ובפשוט י"ל דל"ק דלזה ידע טעם נתן ולאידך לא ידע טעם. אך נ"ל דהחילוק בין סכך פסול לאויר בפחות מג' לענין לישן תחתיו אף דשוין בכשרות הסוכה ע"כ ע"ז לא נאמרה הלכה דאם הי' ההלכה ביחוד באויר פחות מג' דמצטרף ולא ישן תחתיו לא הי' שייך קו' הש"ס מי איכא מידי דמצרף והוא עצמו אינו כשר דעל הלכה אין להקשות מסברא וע"כ חז"ל מסברתם אמרו כן וע"ז ק"ל מי איכא מידי כו' וכיון דההלכה אמרה דמצטרף להכשר הסוכה יהא גם ישן תחתיו עד דאמר טיט הנרוק יוכיח ומגו דנתן הט"ז טעם לחלק בין סכך פסול לאויר לענין פחות מג' שהוא מסברת חז"ל אגב זה נקיט גם בג' בסוכה גדולה טעם לההלכה שמחלקת בין אויר לסכך פסול כנ"ל.
וע"ש בט"ז סק"ג ובמש"ש דבסנהדרין לא שייך שהמיעוט נהפך לרוב כדאמרי' בתערובות שהאיסור נהפך להיתר כו' ע"ש. הנה באו"ת סי' י"ט (באורים סק"ד) הביא הירושלמי {{ממ|פ"ג דסנהדרין ה' י"א דריו"ח סובר כופין את המחייב לכתוב זכאי, וכתבתי בספרי מעשה חושב בערכין (דף י"ט ע"ב) דזהו כביטול באיסורין דאיסור נהפך להיתר כיון שכותב נגד דעתו ע"ש. וזהו נגד ד' הט"ז הנזכר ומ"מ דבריו נכונים דל"ש ביטול בניכר. ועי' בתוס' לעיל (דף ט"ו ע"ב) בד"ה והא אפשר לצמצם. ועמ"ש המג"א סי' תק"ז סק"ב ובסי' תרנ"ו סק"ב וסק"ג. ולשון הריטב"א הכא שהסכך מצטרף וישנים תחתיו דאמרי' לבוד וחשבי' לי' כאלו נתבטל בסכך כשר ועל לשון זה ל"ק: