עונג שבת/קידוש

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:28, 25 באוקטובר 2021 מאת Sije (שיחה | תרומות) (המשך)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית:ניווט כללי עליון הקודם והבא

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה
קידוש ובו יז סעיפים

א אמר ר' יצחק לרבי יהודא כתיב זכור את יום השבת לקדשו ותנינן זכרהו על היין אמאי על היין א"ל בגין חדותא דאורייתא הוא והאי יין חדי למלכא והאי יין מעטרה לה למלכא בעטרה הה"ד צאינה וראינה בנו' ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ותנינן בכלא בעי ב"נ לאחזא' עובדא דלא אשתכח קידוש אלא ביין כד"א כי טובי' דודיך מיין מאינון טבאן נזכירה דודיך מיין ועל דא קידוש של שבת ביין: (זוהר פ' אמור ע' קפ"ב):

ב ראוי להביט ביין כאשר אומר הקידוש ויכוון יום הששי ר"ת י"ה ויכוון להמשיך הארה מכתר ויכוון בשם י"ה מלא בג' מילואין ביודי"ן בההין באלפין ויכוון י' פעמי' ה' ר"ל במילואו יוד דהיינו כ"ף פעמי' ה"י ר"ל ט"ו עולה ג' מאו'. ויו"ד פעמי' ה"ה ר"ל כ"ף פעמים י' הם ב' מאות. ויו"ד פעמים ה"א ר"ל כ"ף פעמים ו' הם ק"כ. סך הכל כת"ר. ובזאת הכונה יקבל האדם מכת"ר: (מקובלי')

ג המוציא יין כדי מזיגת הכוס. הכו"ס בגי' אמן. כו"ס בגי' אלהים. צירוף שניהם יחד עולה גן עדן: (כנפי יונה ח"ג סי' קמ"א):

ד כוס מלא כזה כ"ף ו"ו סמ"ך בגי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הרי מלא ברכת ה' דהיינו מילואי השם לפיכך טוב שיכוין בד' מילואי' אלו בשעה שהוא ממלא כוסו לברכת המזון (כנפי יונה [ח"ג] סי' קל"ג)

ה בקדושא דבי שמשא באותו כוס של ברכה צריך ליתן עיניו בו מברכת את ברכתה מתפוחין קדישין נצ"ח הו"ד. ונקראת חקל על שמם ויש להם ג"כ עינים למעלה מעלה הרומז לנצ"ח והו"ד פנימית רגליה למקום החיים אצל הזכר. וזהו אם תשיב משבת רגלך אל תקרי אם אלא אם אימא תתאה וזהו סוד שבת כי עד הנה היתה אות שי"ן אצל ק"ר ושקר אין לו רגלי' כי נתקצצו רגליו של נחש ולפיכך עון עקביו יסובבהו לאדם ואח"כ נגע בכף ירך יעקב ודומה לכרעא דרבנן דשלהי ובשבת מתדבקי' בירכי קשוט באמת ולכן "אם "תשיב "משבת ר"ת אמ"ת. ואז יש לו ג' רגלי' ומסתלקות מרע ועולה מלרע לעיל: לשוב "משבת "רגלך "עשות ר"ת מר"ע. ועולה שי"ן ומחממת בבת עין ונעשית שב"ת. וזהו בת עין המאירה בתלת גוונין עינים הרומזי' לשי"ן כנודע ורגליה כתיקנה ולפיכך נקראת סעודתא דחקל תפוחין קדישין. והנה כי שמש"א היא הגבורה שבגבורו' הסמוכה ללילה שהיא הכלה ומתקדשת מטומאה ע"י הקדושה וצריך לומר בקול רם דא סעודתא דחקל תפוחין קדישין וכן הקידוש כולו. וזהו ביום קד"ש נקראת לשבת בקול ולפיכך היו תוקעים בערב שבת: (כנפי יונה):

ו הרגיל בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין וכו' ונסתרו על היין המשומר בענביו והכונה כי גורם לעורר שפע העליון המכונה בשם יין בבית קיבול החבית עליוני' וזהו ממלא גרבי יין משלו יתנו לו מאותו שפע העליון. וז"ל רעיא מהימנא פ' פנחס. יי"ן ח"י אוקמוה ח"י מן החביות. וארח רזא שכינתא עילאה איהו תמינאה לספירין מתתא לעילא ובג"ד אתקריאת ח'. ואיתמר בחכמה יבנה בית. חבית אותיו' ח' בית ובגין דאיהו עץ חיים למחזיקי' בה יין מתמן ח"י ודא איהו יינא דאורייתא מאן דאשתדל בה אקרי ח"י ועוד צדיק ח"י מן החביו'. יין אית ביה תרי גוונין חיור וסומק. יין ע' אנפין ולקבל תרין גוונין דיין איהו זכור ושמור בשבת ע"ב תיבין דקידוש ע"ב תיבין דויכלו: (מקובלי')

ז הפוסע פסיעה גסה נוטלת א' מת"ק מאור עיניו ומהדר ליה בקידושא דשמשא דשבת. דורשי רשומות אמרו שני פעמי' נ"ר עולה ת"ק שמאירי' בשבת כנגד זכור ושמור זה האור מחזיר מאור עיניו כו' אבל הסוד הוא עץ חיים מהלך ת"ק וביום השבת שולט עץ החיים. והשכינה מתלבשת בשם של שד"י ולא במטטרו"ן כימות החול. מילוי שם שד"י שי"ן דל"ת יו"ד הם ת"ק ושבת נקראת בת עין לכן הרפואה לעיני' וסימן לדבר ומתוק האו"ר לעינים: (מקובלי'):

ח ויכלו עולה ע"ב ונקודות[1] ג"כ ע"ב פת"ח הוא ו' שב"א ך' שור"ק שלשי' מלאפי"ם י' רפ"ה של כ"ף ו' עולה ביחד חסד: (מקובלי')

ט ומהדר ליה בקידושא רבא דשמשא ב' פעמים נ"ר הוא ת"ק אף שיסתכל בנרות בשעה שיקדש יהא לו רפואה וגם האיש יש לו רמ"ח איברים ולאשה רנ"ב בגי' שני פעמים נ"ר נגד חיבור איש ואשה ומעתה כשרואה בנרו' בשעה שיקדש יהיה לו רפואה: (שני לוחות הברית)

י ארז"ל הפוסע פסיעה גסה נוטל א' מת"ק מאור עיניו של אדם: תימה גדול אם יפסע אדם אלף פסיעו' לא יחסר אדם מאור עיניו כחוט השערה שבסוף אלף פסיעו' יכול להעביר חוט בחור המחט כמתחילת פסיעותיו וגם ממוצאי שבת עד ערב שבת עשה אדם פסיעו' הרבה והיה מן הדין למצוא סומא. ומעולם לא ראינו אדם סומא מזה. א"כ ע"כ צ"ל א' משני דברי' חסרון ידיעה יש כאן או הם לא אמרו אמת ח"ו. אך בני הקשיב. המדה הנקראת אור תפאר"ת אשר עליה נאמר וירא אלהים את האור כי טוב פותחת ת"ק שערי אור במדו' שלמטה הימנו ואותם השערי' נקראים פסיעה הם קרובי' ואם ירחיק אדם פסיעותיו אם כן מעוור ההרחקה בפסיעו' של מעלה ופוגם. וע"כ הזהירוהו בעבור שאמר ת"ק. יען שמאותו אור ועד האור האחרון הם ה' אורות. וכל אור מקבל ק' אורות מאור הנקרא טוב הוא תפארת וכו': (ספר הקנה)

יא אפי' יחיד צריך לברך בב"ה על היין שהיין רומז למדת הדין. ואתה צריך למתק הדין. וזהו שכל הברכו' נתקנות ביין כעין הבדלה וקידוש ושבע ברכו' וכיוצא בהן וראו והבינו בני יי"ן עולה ע' ואם תמלאהו עי"ן בגי' סינ"י בגי' הטועמ' יין הפח"ר והיין הוא בנפיל' כענין השליך משמי' ארץ ת"י[2] שמים הוא תפאר"ת ארץ עטר' וכיון שהיא בנפיל' צריכ' קומ' הוא שיין מלא יו"ד יו"ד נו"ן עולה קו"ם שבתוך היין קומה ע"כ ברכהו וע"ז יין בגי' ע' שע' שרים ניזוני' ממדת הגבורה היפך ע' נפש שיצא מיעקב ע' שרי' פנימי' מן הרחמי' וע"כ תתיש כחם להתגבר השפעותינו לרחמים: (ספר הקנה)

יב צריך לעמוד בויכלו כי הוא עדות ובשעת העדו' צריכין לעמוד (מגלה עמוקות אופן קמ"ג) (ע"ל שלש פעמים ויכולו בהלכות עונה [סעיף ד])

יג א"ל רבי איזה גדול יציאת מצרים או בריאת עולם. אמ"ל בריאת עולם גדול. א"ל נילף זכירה מזכירת מצרים דכתיב זכור את יום השבת וכתיב וזכרתם מה לשם ניסים ונפלאות שנעשו אף בשבת גדולות ונוראות שנעשו. וא"כ נעשה הגדה לספר הבריאה ובכל ליל שבת נשב ונספר א"ל בני אין אתה אומר ויכלו בקדושתך ויכלו כולל כל הבריאה: (ספר הקנה):

יד ויכלו הוא עדות כו' ובשביל שידע הקב"ה שרוב בני נשא לא יכוונו בעדות וסטרא אחרא יקנטר עליהם, עשה שישראל יהיו מוסיפים מחול על הקדש ובדא אית ליה נייחא: (נכתב לעיל בהלכות להוסיף מחול על הקודש [סעיף א] ונכתב כאן בטעות)

טו בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדווא וברעותא דליבא וסהדא קמיה מארי דמהימנותא וכל מאן דיסהיד דא וישוי לביה ורעותא לדא מכפר על חוביה בא"י אמ"ה אקב"ו ורצה. והנחילנו שבת קדשו וכו'. האי קדושה איהו במתקלא חדא לקביל סהדותא דמהימנותא ואיהו ל"ה תיבין וכמה דאית בויכולו כלא סלקא לשבעין תיבי לאתעטר' בהאי שבח זכאה חולקא דבר נש: (זוהר ויקהל עמוד ש"ט)

טז ימהר



שולי הגליון


  1. כלומר נקודותיה של תיבת ויכלו דהיינו פת"ח (שהוא קו תחת הוי"ו הראשונה) שב"א (שתי נקודות תחת היו"ד), שור"ק (שלש נקודות תחת הכ"ף), מלאפי"ם (נקודה אחת בתוך הוי"ו השניה), וסימן רפה (קו למעלה מהכ"ף), וכל נקודה עולה י' וכל קו עולה ו'.
  2. כנראה הוא ר"ת תפארת ישראל. ובקצת דפוסים נדפס תי' במקום ת"י.

·
מעבר לתחילת הדף