עונג שבת/מדרשים
תבנית:ניווט כללי עליון הקודם והבא
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
ומעתה אתחיל לכתוב מדרשים ומאמרים מן שבת ולא מן דיני שבת רק מדרשים תמוהים מספרי קבלה ושאר מדרשים פשוטים ונגלים:
א על הדגלים שבמדבר על דגל א' כתוב ג' אותיות אי"י א' של אברהם י' של יצחק י' של יעקב. על דגל השני היה כתוב ג' אותיות בצ"ע ב' של אברהם צ' של יצחק ע' של יעקב על דגל השלישי היה כתוב ג' אותיות רח"ק ר' מן אברהם ח' של יצחק ק' מן יעקב על דגל הרביעי היה כתוב מק"ב מ' מאברהם ק' של יצחק ב' של יעקב נשאר אות ה' של אברהם והוסיף הקב"ה י' ונעשה שם י"ה ואלו ב' אותיות היו פורחי' כל ימות השבוע לפעמים על דגל זה ולפעמים על דגל זה ולפעמים על דגל זה עד יום ו' לערב שבת ובמקום שהיו נחים לא היו זזים ממקומם מעת שפגע בהם רגע כניסת שבת עד מוצאי יום הקודש אז היו חוזרים ומתראים בכל דגל וכו' כמנהגם. [מ' הפליאה]:
ב נהר סמבטיון שובת בשבת כי כל ימות החול מעין נובע ומוציא אותם מים בתוקפו אבנים גדולות וחול ובשבת נח המעיין ואין האבנים הולכים מן הנהר. ועוד יש הר שמוציאין מעפרו כסף ובשבת לא ימצאו בעפרו כסף. ויש דג ששובת בשבת על שפת הים עד מוצאי שבת ושם הדג הזה שבתי לפי ששובת בשבת: (ספר התגין):
ג ג' קדושות הן. קדושת שמו של הקב"ה שנאמ' ואתה קדוש וקדוש' שבת שנ' ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם וקדושה של ישראל שנא' קודש ישראל לה'. מכאן אמרו עתידין שיניהם של אוכלי ישראל להיות לימות המשיח כ"ד אמות וחכמים אומרים שלושים מה נשתנה כ"ד מכ"ה אלא אמה תשעה חדשים למעוברת וכ"ד למניקה מה תינוק זה כשהוא יונק חלב משדי אמו כל אותן כ"ד חדש אפי' מתה אינו חושש לה כך אוכליהן של ישראל אפי' מתים אינו חושש לה: (ילקוט ואתחנן):
ד אם ידעת בני מהו לעבדה ולשמרה היית יודע מהו תעבדון את האלהים על ההר הזה א"ל א"כ שוים הם בארהו לי א"ל דע לך שכל הקרבנות כולם באים אל ההר הזה לקבל הקרבן שהשכינה מקבלת מן הקרבנות תחילה. ואח"כ כל כוחות שלמעלה הימנו א"ל מהו ולשמרה. א"ל שמור את יום השבת ולא תביא אתנן זונה לביתך א"ל מהו אתנן זונה. א"ל לילית נקרא זונה וכו'. (פליאה):
ה מאי טעמא אמר את שבתותי ולא אמר את שבתי מלה"ד למלך שהיה לו כלה נאה וכל שבוע ושבוע מזמינה יום א' להיו' עמה והמלך יש לו בנים נאים ואוהבם וכו' א"ל הואיל וכן שמחו גם אתם ביום שמחתי כי אני בשלכם אני משתדל ואתם ג"כ הדרו אותי ומאי זכור ושמור זכור לדכור' ושמור לנוקבא ומקדשי תיראו שמרו עצמכם מן ההרהור. כי מקדשי קדוש הוא למה כי אני ה' מקדשכם אני ה' מקדשכם אני בכל צד: (זוהר בראשית עמוד ק"ב):
ו היכל נוגה ממונה א' מלכי"אל שמיה והוא שולט על כל פסקי דינים הבאים מב"ד עליון כו' ושם הם שני שמשים עם שני חתימות לחתום לחיים או למות והשער הזה סגור כל ששת ימי המעשה ובשבת ור"ח נפתח להראות החיים בחותם החיים וזה השער סגור עד תפלת מנחה ויוצאה רוח מהיכל זכות וכו': (פרדס):
ז בג"ע בצד רוח מזרח יש היכל סתום וגנוז והוא נקרא היכל נוג"ה והיכל הזה בנוי כעצם השמים לטוהר ושם כל קירו' אותיות בולטו' ונוצצות אלו עולות ואלו יורדות פורחות אלו מכאן ונוחות בכאן בצד אחד והאותיות אשר מצד א' פורחות משם ונוחות בכאן ומתחלפים אלו באלו ואין מי שיעמוד בהם ובשבת נכנס שם משיח עם האבות. והאותיות משתככות קוראים האותיות ושמחים שמחה גדולה ואין מי שיודע מהו: (צוואת ר' אליעזר[1] הגדול להורקנוס בנו):
ח בכל שבת ויו"ט באים אבות העולם ומשה ואהרן ודוד ושלמה וכל מלכי בית דוד ונביאים וחסידים. ומקבלים פני משיח ובוכין עמו והוא בוכה עמהם ומחזיקים לו טובה וא"ל סבול דין מרך שהקץ קרוב לבא: (כונן):
ט בשעת מתן תורה קרא הקב"ה לישראל ואמר להם בני מקח טוב יש לי בעולם ואני נותן אותה לכם לעד לעולם אם תקבלו תורתי ותשמרו מצותי משיבים ואומרים לפניו רבש"ע איזה מקח טוב שאתה נותן לנו אם נשמור תורתך. משיב הקב"ה ואמר להם זה עוה"ב משיבים ישראל ואומרים רבש"ע הראנו דוגמתו של עוה"ב משיב הקב"ה להם זה השבת: (אותיות דר' עקיבא דף ט' ע"ב):
י מי שאינו נימול ואינו שומר שבת לא נקרא אדם שנא' ובן אדם יחזיק בה שומר שבת והקב"ה שומר שבת וצוה מילה להודיע שאין ענין ערוה למעלה ושלא להתחתן בערלים בעובדי אלהים אחרים ושומרים רמ"ח עשה בצלם אלהים רמ"ח אברה"ם: (סודי רזא):
יא תדע שיום שבת אורו ונפשו וקדושתו באים מן אות יו"ד כו' ומן אות יו"ד נתפשט ו' צירופים ואילין אינון יו"ד יד"ו וי"ד וד"י דו"י די"ו וכל א' מן ששה האלו הורידו שפע ואורו ליומא חדא. והם ששה נגד ששת ימי בראשית בזה האופן ביום ראשון יו"ד בשני יד"ו בשלישי וי"ד ביום ד' וד"י ביום ה' דו"י ביום ו' די"ו וכל אלו ששה צירופים בכללות א' עולה קד"ם וכו': (גלי רזא):
יב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו מספר זה הפסוק עולה תתתרע"ב ומספר ומנין בשב"ת ב"א הכל"ב ומקב"ל פנ"י השכינ"ה רומז שהעת והזמן שהכלבים אומרים שירה הוא בשבת: (ספר קרנים):
יג ארז"ל שעה שנים עשר בע"ש נטרד אדם מג"ע ויניחהו לעשות השבת כי קדוש היום ועוד לא חס עליו במה יסעד בשבת כי לא הכין לו כלום בע"ש כי טרוד היה בדין. ושמא תאמר כי הוציא עמו פירות של שלש' סעודות א"כ שתים רעות עשה כי חילל השבת שאין מוציאין מרה"י לרשות הרבים וכבר קידש היום. כי לא היה היום שוה בחלק עם הלילה שהרי בתשרי נברא העולם ואין ספק דאי בניסן נברא העולם לא היה נידון אלא בתשרי והתקופה שלו בג' והוא נברא בו' ומן ו' עד ג' לקחה הלילה וא"כ היה קטן מן י"ב וקידש היום וא"ת כי בהכנסת שעה י"ב גירשו ועדיין לא קידש היום שאם נקטין היום נקטין ד' חלקים אדרבה אני אומר בסוף י"ב גירשו ועבירה גוררת עבירה חד בעונש אכילה וחד בחילול שבת וא"ת לא חילל השבת שכל העולם הוא שלו וה"ל רשות אחד חדא דג"ע לאו דיליה הוה שהרי גורש משם. ועוד דאיכא אשתו שמחוייבת בשמירת שבת ונשתעבד חלק העולם בכתובתה ובנדוניא שלה ממה שהכניסה לו זוהמת הנחש וא"כ שתי רשויות הם. וא"ת אם תמות האשה הבעל יורשה אומר אני חופר גומ'[2] בו יפול ושמא ימות הבעל ותיטול האשה נדוניא והבנים ירושתה ונמצא הארץ שתי רשויות: (פליאה)
יד מדה אחת נקראת כ"ל ושב"ת כי מלת כל כוללת כל דברים טובים כולם ונקרא שב"ת בעבור שהוא תכלית ועיקר כל מנוחו של שבת לחיים ולמתים ואלו שני מלות כ"ל ושב"ת מורים טוב ורע לצורך הנשמות כ"ל לשון חמדה דכתיב נכספה וגם כלת"ה נפשי. הרי הוא טובה לראויים לטובה וכן שבת מורה מנוחה לראוים למנוחה ומי שאינו ראוי למדה טובה זאת תתהפך כ"ל לשון כלייה וגם במלת שבת שהוא מנוחה תתהפך לחרבה ולשביתה דכתיב אז תשבת הארץ: (תמונה):
טו הקב"ה קישט לחוה בכ"ד מיני קישוטין כמנין ויבא"ה אל האדם הנח"ש היפך כל זה ואיב"ה אשית וגו' ואבות תיקנו לאדם ואמהות לחוה השבטים קלקלו זאת במכירת יוסף "ויאמר "אליהם "יוסף "ביום "השלישי. וזה גרם גלות מצרים. וכשיצאו ממצרים ניתקן זוהמת הנחש כתיב "היום "אתם "יוצאים "בחודש "האביב ובסיני ניתקן הזוהמא בלוחות שהיו כ"ד טפחים ובעגל חזרו הזוהמא לכן כ"ד דורות נגבת מהם גם במרגלים חזר הזוהמא "ופגריכם "אתם "יפלו "במדבר "הזה[3] ופרה אדומה רפואה לעגל כתיב "וכל "אשר "יגע "בו "הטמא ובשעת החרבן נפרע מהם "איכה "ישבה "בדד "העיר[4] ושבת תיקן לזה "ושמרו "בני "ישראל "את "השבת: (מגלה עמוקות)
טז הקב"ה התחיל התורה במלת בראשית רמז ביה יר"א בש"ת מה יר"א בש"ת דא יר"א שב"ת ומאן איהו יר"א בש"ת דא יעקב שנתבייש מפני אביו כשא"ל גשה נא ואמושך בני יר"א שב"ת דא משה בענין צלפחד ולא רצה לפסוק הדין שלא יחשדו בו ישראל הרי לפניך יר"א בש"ת דא יעקב יר"א שבת דא משה ואית מאן דלא יר"א בש"ת ואיהו ממונ' דעשו שהיה יודע מעלתו דיעקב כמה הוי מעליא ולא נתבייש ממנו ובא אליו כדי להזיקו ואית מאן דלא יר"א שב"ת דא קרח דהוי מתלוצץ בציצית ומזוזה דרמיז למטרוניתא מלכא דשבתא: (גלי רזא).
יז ז"ן ש"ת אל תקרי ז"ן ש"ת אלא זה נשא שבת מהו זה נשא שבת אלו ישראל שנשאו תורה ומצות. שבת בעה"ז מפי הקב"ה שבת זוכין ישראל ונוחלים עה"ב שכולו שבת שנא' מזמור שיר ליום השבת מהו ליום השבת אמרה רוח הקודש ע"י דוד בכינור. זמרו אתם בני ישראל שירה לעה"ב שכולו שבת: (אותיות ר"ע דף ז'):
יח בשעה שמכרו השבטים ליוסף נגזר עליהם גלות מדה כנגד מדה ובשעה שיצאו ממצרים עדיין לא נמרק אותו עון יפה אלא שזכר להם ברית אבות והוציאם משם ביד רמה. ומרע"ה כאשר ראה כל ישראל עסוקים בביזת מצרים וא' מהם לא נתן להם לב להוציא הצדיק מארץ טמאה הוא נתן לבו עליו כשבאו על הים ראה הים וינוס ראה ארון של יוסף והארון והשכינה מהלכים עמהם ועוברים ושבים אמרו מה טיבו של שני ארונות אמרו קיים זה מה שכתוב בזה כשבאו למרה עמדה מדה"ד לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע האיך יצאו אלו מן הגלות והרי כבר כתבת בתורתך כי שבע על חטאתם יש להם לסבול שמכרו להצדיק וחללוהו ודחוהו לארץ טמאה א"ל הקב"ה מתנה טובה יש לי ושבת שמה והיא תכפר עליהם אשר ישמור אותה וע"כ אמר שמור יום השבת כאשר צוך במרה ולכן אמר כי עבד היית במצרים: (ספר נפש החכמה):
יט בראשית רי"ש אל"ף שי"ן ס"ת נפ"ש ובא"ת ב"ש טו"ב לומר לך לנפש הוא טוב לקרב אל האמת ולרחק מן השקר כי שקר במילוי. כגון שי"ן קו"ף רי"ש. ס"ת נפ"ש. לומר לך אם תזהר מן השקר ישמור לך הנפש ולא עוד אלא תהיה לראש ולא לזנב לכך כל אדם ילמוד ממדותיו של הקב"ה שכל פעולותיו אמת ולכך סמך הקדוש ברוך הוא שמו בנעלם של שקר כגון שי"ן קו"ף רי"ש הרי הנעלם כ"ו לומר לך שיש לך לירא מן השקר ואם תאמר מי יעיד בך הוא עד והוא הדיין ולא עוד אלא נשמתו של אדם מעידה בו כי ס"ת של שק"ר אותיות נפ"ש ושק"ר בגימטריא ש"ש כי ששה ימים ברא הכל באמת וביום השביעי שבת וינפש לכך כל אדם ילמוד ממדתו של הקב"ה למען ינוח נפשו ואם עבר על האמת ועשה שקר אז כפר במעשה בראשית ולא עוד אלא מפסיד שתים וזש"ה וביום השביעי שבת וינפש ס"ת שתי"ם עה"ז ועה"ב וז"ש וינפש וכו': (שער הנפש א' מן ע"ב שערים מספר רקח שחיבר בעל הרוקח):
כ נעשה אדם בצלמנו וגו' אם מקיים זכור ושמור בשבת איהו בצלמנו ואם לאו לא ולא אית ליה חולקא בזרעא דישראל: (תיקונים תיקון מ"ז):
כא זכור ושמור זכור ממצות עשה מאהבה שמור ממצות לא תעשה מיראה: (ציוני פ' יתרו):
כב זכור ושמור א"ר יודן זכור נתן לאומות העולם שמור נתן לישראל א"ר אייבו זכור נתן ליורדי הים שאינם יודעים