עונג יום טוב/נב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

עונג יום טוב TriangleArrow-Left.png נב

סימן נב

שאלה בדין הדס שהיו ענביו מרובין מעליו והיו הענבים ירוקין והושחרו ביו"ט ומיעטן וליקטן ביו"ט אי שרי לצאת בו:

תשובה בש"ע (סימן תרמ"ו) פסק סתם דאם מיעטן ביו"ט כשר ולא מפליג בין אשחור בעיו"ט דהוי לי' דיחוי מעיקרא לאשחור ביו"ט ובתחילת יו"ט היו ירוקין דהוי לי' נראה ונדחה וראיתי להא"ז ז"ל (בהלכות לולב) שכ' דאם מיעטן ביו"ט כשר והוא דאשחור מעריו"ט עיי"ש והטעם משום דסבירא לי' דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אבל נראה ונדחה הוי דיחוי ואשחור ביו"ט נמי הוי נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה וכן ראיתי להרמב"ן ז"ל בספר מעשה צדיקים לענין ע"ז של עכומ"ז גבי לולב דבעינן שעבדה מעריו"ט דהוי דיחוי מעיקרא אבל עבדה ביו"ט הוי נראה ונדחה ופסול וכן תמה הט"ז (בסימן תרמ"ו) על הר"מ ז"ל שלא הזכיר הך דינא דאשחור ביו"ט פסול משום דיחוי:

ויש להסתפק אם אשחור בלילה של יו"ט ראשון אם מקרי נראה ונדחה כיון שנכנס יו"ט מקרי זמן מצוותו או דילמא כיון דלולב מצותו ביום ובלילה לאו זמן לולב הוא לא מיקרי דיחוי עד שמגיע היום ודמי לאשחור מעיו"ט ולכאורה נראה כיון דאמרינן בתענית (דף. ב') דלר' אליעזר דתלי הזכרת גבורת גשמים במצות לולב אינו מזכיר בלילה דלילה לאו זמן לולב הוא ה"נ לא מקרי דיחוי במה דלא חזי באורתא מיהו אפשר לומר כיון דקיי"ל דלילה לא מיקרי מחוסר זמן ומה"ט אמרינן במנחות (דף ק') דקומץ שנקמץ בלילה מתקדש בכלי שרת אע"ג דכלי שרת אינן מקדשין אלא בזמנה ולילה לאו זמנה הוא מ"מ לילה לא מיקרי מחוסר זמן וה"נ אפשר לומר דבכניסת יו"ט מיד מיקרי זמן מצותו של לולב אלא דאכתי לילה ולא מיקרי מחוסר זמן וכיון שבתחילת לילה הי' ראוי מיקרי נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה ויש לו דין אשחור ביו"ט:

ובזה היה אפשר לישב קושית התוס' והריטב"א ז"ל בסוכה (דף ל"ג) דבעי ר' ירמי' נקטם ראשו מעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי אצל מצות והקשו התוס' והריטב"א אמאי לא פשיט ממתניתין דקתני בענביו מרובין מעליו ואין ממעטין ביו"ט וקאמר בגמרא הא אם מיעטן כשר דאשחור אימת אילימא דאשחור מעיו"ט דיחוי מעיקרא הוא ומסיק לעולם דאשחור מעיו"ט ותפשוט מינה דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי ונראה ולבסוף נדחה לא תפשוט מינה והא דנקטם ראשו בעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט נמי דיחוי מעיקרא ואמאי לא פשיט ממתניתין דלא הוי דיחוי דדייקינן מדקתני אין ממעטין דמוכחינן מינה בש"ס דאם מיעטן כשר ודחקו התוס' והריטב"א בזה וכתבו דהא דאשחור מיקרי בידו שבידו למעט דאע"ג דאסור למעט נמי מיקרי בידו אבל נקטם ראשו אין בידו שתעלה תמרה וזה דחוק לומר דמה דאסור לעשות מיקרי בידו:

ולפמ"ש אפשר לומר דבאמת צריך להבין בהא דדייק הא אם מיעטן כשר מנ"ל הא דילמא אין ממעטין ולהכי אם מיעטו פסול משום דיחוי דכיון דאסור למעט לא הוי בידו והוי דיחוי מיהו ז"א דאם איתא דאם מיעטן פסול הא לא שייך למיתני אין ממעטין ביו"ט דמשמע מינה שיש איסור למעט ומאי איסורא איכא בזה הא לא הוי מתקן מנא כיון שלא תיקן בזה כלל דגם אחר המיעוט הוא פסול והכי הוי' לי' למתני ואם מיעטן ביו"ט פסול אבל לשון אין ממעטין דקתני אין לו ביאור אם נימא דאם מיעטן פסול דהא לא עביד שום איסורא דלא מתקן מנא דבפסולייהו קיימי ומזה מוכיח דבדיעבד אם מיעטן כשר משום דאין דיחוי אצל מצות ולהכי קתני דביו"ט אסור למעט משום דמתקן מנא והנה אם נימא דבלילה של יוט"ר לא מיקרי דיחוי עדיין משום דלאו זמן מצוותו הוא עדיין א"כ אכתי לא מוכח מידי דאכתי איכא למימר שיש דיחוי אצל מצות ואם מיעטן ביו"ט פסול משום דיחוי והא דקתני אין ממעטין ביו"ט הוא משום ליל יו"ט דאין ממעטין משום מתקן מנא ואם מיעטן כשר דבלילה עדיין לאו זמן מצותו הוא וכשהאיר היום כבר עליו מרובין מענביו וכשר ואסור משום מתקן מנא כיון דאם מיעטן כשר דלא מיקרי דיחוי בלילה אבל אם מיעטן ביום לא מהני מיעוטו כלל משום דיחוי וצ"ל דהש"ס דמוכיח כן סובר דכיון דקיי"ל לילה אין בו משום מחוסר זמן אי אמרת דדיחוי פוסל במצות גם בלילה מיקרי דיחוי דלילה ויום שוין בזה להכי מוכיח שפיר מדקתני אין ממעטין ביו"ט ע"כ דאם מיעטן כשר והוי מתקן מנא דאי לא"ה לא שייך למיתני אין ממעטין. מיהו ר' ירמי' סובר בחגיגה (דף ט') דלילה יש בו משום מחוסר זמן. דקאמר על דברי ר"י דסובר נטמא אף בלילה מביא משום דטומאה יש לה תשלומין בפסח שני ולא קאמר כרב פפא דשאני לילה דלא הוי מחוסר זמן עיי"ש] וכיון דלילה יש בו מחוסר זמן מסתברא דלא מיקרי דיחוי במה שהיו ענביו מרובין בלילה וא"כ ליכא לאוכוחי ממתניתין דקתני אין ממעטין ביו"ט דאי מיעטן כשר משום דאין דיחוי דאפשר לומר דיש דיחוי והא דקתני אין ממעטין הוא משום ליל יוט"ר דאין ממעטין משום מתקן מנא ואם מיעטן כשר דאכתי לאו זמן מצותו הוא ולא מיקרי דיחוי ולהכי לר"י לשיטתו לא מצי לפשוט ממתניתין מידי משום דסובר לילה יש בו משום מחוסר זמן והש"ס דפשיט מינה דאין דיחוי הוא לדידן דקיי"ל לילה אין בו משום מחו"ז וא"ש. ואין לומר דאם מיעט בלילה לא מיקרי מתקן מנא דהא השתא לא מהני' לי' מידי עד למחר דז"א דודאי גם בלילה אסור למעט שמתקנו על יום מחר דהא סתמא קתני במתניתין אין ממעטין ביו"ט דמשמע אף בלילה:

מיהו לכאורה אכתי צריך עיון היכי מוכח מהא דאין ממעטין ביו"ט דאם מיעטן כשר דאין דיחוי דילמא לעולם יש דיחוי אצל מצות והא דקתני אסור למעט היינו משום דאסור למעט ביו"ט ראשון אע"ג דלא מתקן מידי ביו"ט דלא חזי ליומא משום דיחוי מ"מ מתקנו לשאר הימים דבשאר הימים אפשר דראוי לצאת בו משום דבתחלה לא נדחה רק מיוט"ר שאין בידו למעט וגבי אתרוג כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא כדאמרינן בסוכה (דף מ"ה) ובביצה (דף ל"ו) ועוד דאפשר דמה שמתקנו שיהא ראוי לשנה הבאה למצות לולב נמי מיקרי מתקן מנא דהדס לא מיפסל ביב"ח כמ"ש הר"ן ז"ל דלא מיקרי יבש ביב"ח וצ"ע בזה לדינא באשחור ביו"ט לדעת הפוסקים דיש דיחוי בנראה ונדחה אי רשאי למעט ביו"ט:

ודע שהפ"י כתב דלהכי השמיט הר"מ ז"ל להך דינא דאשחור ביו"ט פסול משום דאי אשחור ביו"ט מותר ללקט הענבים לכתחילה דקיי"ל כר' יהודה דמכשירי אוכל נפש שרי בא"א לעשותן מעיו"ט ושרי לתקן כלי כגון שנשבר ביו"ט וכש"כ הכא דלא הוי תיקון כלי ממש ודיחוי נמי לא מיקרי כיון דמותר ללקט לכתחילה דהא לא הי' אפשר לעשות בעריו"ט דביו"ט הוא דאשחור ע"כ וז"א דהא גבי שופר תנן בר"ה (דף ל"ב) דאין חותכין אותו בדבר שהוא משום שבות ומשמע ודאי אפילו בדא"א לעשות מעיו"ט דומיא דפיקוח הגל ומוקי לה התם מתניתין כר' יהודא בהא דקתני אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ומסתמא רישא נמי ר"י היא אלמא דאפילו לר"י דמכשירי אוכל נפש שרי בא"א לעשותן מעריו"ט אפ"ה אסור לעבור על מלאכת שבות משום מצוה ועיין בר"ן ביצה (פ' אין צדין) דמודה ר"י דאסור לעשות כלי משום מכשירי אוכל נפש והטעם משום שהכלי תשאר בקיומה גם אחר שיגמר מלאכת אוכל נפש להכי אסור א"כ פשיטא דאפילו לר"י אסור למעט הדס שענביו מרובין מעליו אפילו אשחור ביו"ט משום תיקון כלי דאסור אפילו בדלית לי' הושענא אחריתי כמו גבי שופר ודו"ק ועיין מרדכי (פ' לולב הגזול) דהאי מתקן למצוותו הוי מלאכה דאורייתא [ועתוס' בשבת ק"ג סד"ה ל"צ]:

ודע דבעיקר הדין דמשנתינו דאין ממעטין ביו"ט משום תיקון. צ"ל דאינו אסור למעט אא"כ רוצה לצאת בהאי הדס אבל אם אינו רוצה לצאת בו ומלקטם לאכילה מותר אע"פ שממילא הוכשר ההדס ואם ירצה אדם לצאת בו יכול לצאת מ"מ לא מיקרי מתקן מנא כיון שאינו יוצא בו י"ח מצותו דכיון דבעצם הליקוט ליכא מלאכה רק מה שמתקנו למצוותו ואם אין אדם משמש בו למצוה לא הוי תיקון ודמי להא דאמרינן בב"ק (דף צ"ח) הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור מ"ט סתם שוורים לאו למזבח קיימי ולא מיקרי היזק ותנן נמי שם (דף צ"ו) גזל בהמה ונפסלה מע"ג מזבח אומר לו הרי שלך לפניך ולא חשיב שינוי ופרש"י דכל בהמות לאו למזבח קיימי וה"נ נוכל לומר סתם הדס לאו למצוה קיימי אלא להריח ולא חשוב תיקון במה שעושה מעשה שיהא כשר למצוה והתם בב"ק (דף צ"ו) דבעי ר"פ נחלקה התיומת מהו היינו מי הוי שינוי או לא וקאמר ת"ש דאמר ר' מתון אמר ר"י ב"ל נטלה התיומת פסול מאי לאו ה"ה לנחלקה דמשמע דבמה שנפסל למצותו מיקרי שינוי ולא אמרינן סתם הדס לאו למצוה קיימי אין ראי' מכאן דהא רש"י ז"ל כתב התם וז"ל וכיון דלענין פסול מפסלא לענין מקנה נמי שינוי הוא וקנה עכ"ל מלשון זה משמע דלאו דזה גופא שפסלו ממצותו מיקרי שינוי רק דיליף מדברי ר' יהושע ב"ל דכיון דמיפסל ממצותו במה שנחלק אלמא דזה מיקרי אשתני מברייתו א"כ ה"ה לענין שינוי מיקרי אישתני מברייתו וקנה אבל עצם פסולו מה שנפסל ממצותו לא הוי שינוי כמו דלא הוי שינוי מה שנפסלה הבהמה מקרבן אלא שמדברי הש"ס לכאורה לא משמע כן דהא מוקי שם בסוכה (דף ל"ג) הא דאמר ראב"ש ממעטין ביו"ט בלקטן לאכילה ופריך הא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות ומשני הב"ע דאית לי' הושענא אחריתא ופרש"י ז"ל דלא צריך להאי משמע דאע"ג דלא צריך לי' נמי מיקרי תיקון ולמ"ד דבר שאין מתכוין אסור אסור ללקט מיהו אפשר לפרש דאית לי' הושענא אחריתי והוא יוצא בהדס הזה שממעטו ולא מיקרי מתקן כיון שיכול לצאת באחר דומיא דהא דאמרינן בשבת (דף קמב) דמעלין את המדומע בא' ומאה ולא מיקרי מתקן כמו מגביה תרומות ומעשרות כיון שבידו ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד זה כראב"ש להכי מותר אף להעלות המדומע וה"נ כיון שיכול ליטול הדס אחר יכול למעט גם את זה שענביו מרובין מעליו ולא מיקרי מתקן] אבל אם אינו רוצה לצאת כלל בהאי הדס וממעטו רק לאכילה מותר אף למ"ד דבר שאינו מתכוין אסור דסתם הדס לאו למצוה קיימי [ואף דמצינו בפסחים (דף ע"ג) גבי שוחט בשבת דחשיב תיקון מה שמוציאו מידי נבילה הרי דחשיב תיקון גבי שבת מה שהי' אפשר שתבוא לידי נבילה שאני התם דהא סוף בעלי חיים למות ואילו לא שחטה היתה מתה מאיליה לבסוף ועוד דהתם יש מלאכה גמורה דאורייתא רק דבעינן שיהא בזה תיקון להכי מיחשב תיקון מה שמוציאה מידי נבילה אבל הכא דליקוט ענבים מתלוש ליכא מלאכה כלל רק מה שמתקן למצוותו וכיון דלא בעי לה לא הוי תיקון ולא הוי מלאכה]:

ואילולי דמסתפינא הו"א דהא דאמר דאית לי' הושענא אחריתא אין הפירוש שהוא יוצא בהני הדסים שמלקטן ואית לי' ג"כ אחרינא לצאת בהו אלא דמיירי דבהאי לולב גופא אגוד ג"כ הדסים אחרים שאין בהם ענבים וכמ"ש הר"מ ז"ל (בהלכות לולב) דבהדס ליכא ב"ת אף שמוסיף באגוד יותר משלשה דלת"ק אסור ללקט הענבים דהא לא מינכר באיזה שיצא בו י"ח אם באלו ואם באלו ואולי יוצא באותן שמלקט מהם הענבים והוי מתקן מנא ולראב"ש דסובר דבר שא"מ מותר אם מלקטן לאכילה לא הוי מתקן מנא דהא איכא בהאי אגודה הדסים אחרים לצאת בהן ואין כאן תיקון והכי ניחא טפי לפרש דאם נפרש דאית לי' הושענא אחריתא בביתו קשה טובא דממ"נ אם אינו יוצא בהאי הדס שמלקט לאכילה א"כ פשיטא דשרי אף למ"ד דבר שא"מ אסור כמו שביארנו ואם יוצא בהאי הדס שמלקט הענבים אכתי קשה מאי מהני שיש לו הושענא אחריתי לצאת בו כיון שיוצא בהאי ומתקנו ע"י המיעוט הוי מתקן מנא אבל לפ"מ שכתבתי א"ש שיש בהאי לולב גופא הדסים ויוכל לצאת בהן דלראב"ש לא הוי מתקן ולת"ק כיון שמ"מ הן אגודין בלולב ולא מינכר באיזה מהן יצא י"ח הוי מתקן מנא ואסור אף בליקטן לאכילה דסובר דבר שא"מ אסור גבי שבת כן נלע"ד:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף