ספר הכוזרי/ה/יח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר הכוזרי TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png יח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

יח
יח

א

פרק א

אמר החבר: "תחלת מה שצריך להעמיד החדוש לעולם ולקיים הדבר בבטול קדמות העולם (נ"א תחלת מה שצריך להעמיד החדוש לעולם, הדבור בבטול קדמות העולם), אם היה החולף אין לו ראשית, הנה האישים הנמצאים בזמן החולף עד העת הזאת אין תכלית להם, ומה שאין לו תכלית לא יצא אל הפועל, ואיך יצאו האישים ההם אל הפועל והם אין להם תכלית מרוב, ואין ספק כי לחולף ראשון ולאישים הנמצאים מספר יגיע אל תכלית, כי בכח השכל למנות אלפים ואלפי אלפים כפולים עד לאין תכלית, זה בכח, אבל שיוציאהו אל גבול הפועל לא, כי אם מה שיצא אל גבול הפעל ונמנה אחר כך המנין היוצא אל הפועל יש לו תכלית בלא ספק, ומה שאין לו תכלית איך יצא אל גבול הפועל, אם כן לעולם התחלה, ולסבובי הגלגל מספר מגיע אל תכלית. ומזה כי מה שאין לו תכלית אין לו חצי ולא כפל ולא ערך מספרי, ואנחנו נדע כי סבובי גלגל השמש חלק משנים עשר מסבובי הירח, וכן שאר סבובי הגלגלים קצתם אל קצתם, ויהיה זה קצת זה, ואין במה שאין לו תכלית קצת, ואיך ישוב זה כמו זה ובן גילו אין לו תכלית, והוא קצת ממנו או גדול ממנו, רוצה לומר שהוא יותר מספר או פחות מספר, ומזה איך הגיע מה שאין לו תכלית אצלנו, אם היה לפנינו מן הברואים מה שאין תכלית למספרם איך הגיע המספר אלינו, וכאשר יהיה לדבר תכלה אי אפשר לו מבלי תחלה, ואם איננו כן יהיה כל אחד מהאישים צריך במציאותו להמתין למציאות אישים לפניו אין להם תכלית, ולא ימצא איש:

ב

פרק ב

העולם חדש, כי הוא גוף, והגוף איננו נמלט מתנועה ומנוחה, ושתיהם מקרים מתחדשים עליו, באים זה בעקב זה, והבא עליו חדש מבלי ספק בעבור בואו, והחולף חדש, כי אם היה קדמון לא היה נעדר, ושניהם חדשים, ומה שאיננו נמלט מן החדושים הוא חדש, כי לא קדם לחדושים, והחדושים חדשים, אם כן הוא חדש:

ג

פרק ג

אי אפשר למתחדש בלי סבה שתחדשהו, כי אי אפשר למתחדש בלי עת שיתיחד בו, יתכן לקבוע בו לפניו ואחריו והתיחדו בעתו, מבלעדי מה שלפניו ומה שלאחריו מצריך אל מיחד:

ד

פרק ד

האלהים קיים קדמון לא "יחלוף (נ"א סר), כי אם היה חדש היה צריך אל מחדש, וזה משתלשל אל מה שאין לו תכלית, ולא יובן, עד שיגיע אל מחדש קדמון, הוא הראשון והוא אשר אנחנו מבקשים:

ה

פרק ה

האלהים נצחי לא יחלוף, כי מה שנתקיים לו הקדמות התרחק ממנו ההעדר, כי חדוש הנעדר צריך אל סבה, כמו שהעדר החדש צריך אל סבה, כי לא יעדר הדבר מחמת עצמו, אך מחמת הפכו, ואין הפך לו ואין דמיון, כי מה שהוא דומה לו בכל פנים הוא הוא (נ"א והוא אחד) לא "יסופר (נ"א יתואר) בשנים, אבל ההפך המעדיר לא יתכן גם כן שיהיה קדמון, "כי (נ"א זה) כבר התבארה קדמות מציאותו. ולא יתכן שיהיה חדש, כי כל חדש אמנם הוא עלול לקדמון הזה, והיאך יעדיר העלול עלתו:

ו

פרק ו

האלהים איננו גוף, כי הגוף איננו נמלט מחדושים, ומה שאיננו נמלט מן החדושים הוא חדש, ומן השקר שיקרהו מקרה, כי המקרה עמידתו בגוף הנושא, והמקרה מעולל לגוף, הולך אחריו נשוא עליו, והאלהים יתברך איננו נגבל "ואיננו (נ"א ולא) מתיחד בצד מבלתי אחר, כי זה מתנאי הגוף:

ז

פרק ז

האלהים יודע כל דבר קטן וגדול ולא ימלט מידיעתו דבר, כי התבאר שהוא ברא הכל וסדרו ותקנו, כמו שאמר (תהלים צד ט) הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט, ואמר (תהלים קלט יב) גם חשך לא יחשיך ממך, ואמר (תבלים קלט יג) כי אתה קנית כליותי:

ח

פרק ח

האלהים יתברך חי, כי כבר נתקיימה לו החכמה והיכולת, אם כן נתקיימה לו החיות, אך לא כחיותנו הנגדרת בהרגשה ובתנועה, אבל חיות ענינה השכל הגמור והיא הוא והוא היא:

ט

פרק ט

האלהים חפץ, כי כל הבא ממנו באפשר שיבא הפכו או העדרו, או קודם העת אשר בו או אחריו, ויכלתו על שני הענינים שוה, ואי אפשר שלא יהיה חפץ ישיב היכולת אל אחד מהם מבלתי האחר. ויש לאומר "לומר (נ"א שיאמר) כי מדעו מספיק משיצטרך אל יכולת וחפץ. כי מדעו מיחד לאחד משני ההפכים, ומדעו הקדמון הוא הסבה בכל חדש כאשר הוא, וזה מסכים לדעת הפילוסופים:

י

פרק י

חפצו יתברך קדמון נאות למדעו, לא יתחדש עליו דבר ולא ישתנה "מאצלו (נ"א אצלו), והוא יתברך חי בחיות "עצמותו (נ"א עצמו) לא קנויה, וכן יכול ביכלתו וחפץ בחפצו, כי מן השקר מצוא דבר וסותרו יחד, ולא יאמר עליו יכול ביכולת סתם:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף