ספרי/דברים/לג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ספרי TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png לג

פרשת וזאת הברכה

א'

וזאת הברכה: לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחילה, מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ובחורב הקצפתם, ממרים הייתם, חזר ואמר להם דברי נחומים, וזאת הברכה אשר ברך משה, וממנו למדו כל נביאים שהיו אומרי' להם לישראל דברים קשים תחילה וחוזרים ואומרים להם דברי נחמות, ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע, תחילת דבריו אמר להם תן להם יי' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, חזר ואמר להם נחמות, ילכו יונקותיו ויהו כזית הודו וגו', ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן, ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, וכן יואל אמר שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ היתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם, עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר, יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל, חזר ואמר להם דברים ניחומים. ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארץ הילק החסיל והגזם, וכן עמוס אמר שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה, וחזר ואמר להם דברי ניחומים מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וכן ירמיה אמר והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ, וחזר ואמר להם דברי ניחומים אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו, אבל אומות העולם מי שאמרו להם דברי ניחומים חזרו ואמרו דברי תוכחות, ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו, הוי משאומר להם לאומות דברי ניחומים חוזר ואומר להם דברי תוכחות. דבר אחר וזאת הברכה זה מוסף על ברכה ראשונה שבירכו יעקב אביו, וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם, נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה וברכן, שנאמר וזאת הברכה הרי זה מוסף על ברכה ראשונה, ואיזו זו, זו תפילה, שנאמר תפלה למשה איש האלהים. ועדיין דבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם תפילה קודמת הברכה ואם ברכה קודמת לתפילה, כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפילה קודמת את הברכה, ואין ברכה קודמת לתפילה, אילו אחרים ברכו את ישראל כדאי היא ברכתם, אלא שבא משה ובירכן, נמצינו למידים שכדיי היה משה לברך את ישראל וכדיי ישראל שיברכם משה, איש האלהים, זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים, משה נקרא איש האלהים, שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, שמואל נקרא איש האלהים, שנאמר הנה איש האלהים בעיר הזאת, דוד נקרא איש האלהים, שנאמר כמצות דוד איש האלהים, שמעיה נקרא איש האלהים, שנאמר ויהי דבר יי' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עידו נקרא איש האלהים, שנאמר ואיש האלהים בא מיהודה כדבר יי', אליהו נקרא איש האלהים, שנאמר איש אלהים תייקר נא נפשי בעיניך, אלישע נקרא איש האלהים, שנאמר כי איש אלהים קדוש הוא, מיכה נקרא איש האלהים, שנאמר ויבא איש האלהים אל מלך ישראל, אמון נקרא איש האלהים, שנאמר ואיש אלהים בא אליו לפנוי מותו, וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל, אלא מה תלמוד לומר לפני מותו, סמוך למיתתו, כיוצא בו אתה אומר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יי' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים, וכי עלת בדעתיך שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל, מה תלמוד לומר לפני בוא יום יי', סמוך לביאתו. (סליק פיסקא).

ב'

ויאמר יי' מסיני בא וזרח משעיר: מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח לצורכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום, משל למה הדבר דומה ללאיטור (נ"א ללוטייאר) שהיה עומד על הבמה ונשכר, לא לאחר לדבר על ידיו ולא פתח בצורכי אותו האיש תחילה עד שפתח בשבחו של מלך תחילה, אשרי עולה אמלכו, אשרי עולה מראיני, עלינו זרחה חמה, עלינו זרחה לבנה, והיו הכל מקלסים עמו ואחר כך פתח בצורכי אותו האיש וחזר וחתם בשבחו של מלך, אף משה רבינו לא פתח בצורכם של ישראל עד שפתח בשבחו של מקום, שנאמר ויאמר יי' מסיני בא וזרח, ואחר כך פתח בצורכם של ישראל, שנאמר ויהי בישורון מלך. וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר אין כאל ישורון, אף דוד מלך ישראל לא פתח בצורכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום תחילה, שנאמר הללויה שירו ליי' שיר חדש, וחזר וחתם בצורכו של ישראל שנאמר כי רוצה יי' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר מי אל כמוך שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואחר כך פתח לצורכם של ישראל, שנאמר רעב כי יהיה בארץ, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר קומה יי' למנוחתיך, ואף שמנה עשרה שתיקנו חכמים הראשוני' שיהו ישראל מתפללי׳ לא פתחו בצורכם של ישראל תחילה עד שפתחו בשבחו של מקום, שנאמר האל הגדול הגבור והנורא, קדוש אתה ונורא שמך, ואחר כך מתיר אסורים, ואחר כך רופא חולים, ואחר כך מודים אנחנו לך, דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות, ויאמר יי' מסיני בא זה לשון עברי, וזרח משעיר למו זה לשון רומי, הופיע מהר פארן זה לשון ערבי, ואתא מרבבות קודש זה לשון ארמי. דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחד נגלה אלא מארבע רוחות נגלה, שנאמר ויאמר יי' מסיני בא, ואיזו זו, זו רוח רביעית, כמה שנאמר אלוה מתימן יבוא, דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו לפניו