ספרי/דברים/לג

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Revision as of 03:48, 16 September 2020 by Do2or (talk | contribs)
Jump to navigation Jump to search

ספרי TriangleArrow-Left.svg דברים TriangleArrow-Left.svg לג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה


פרשת וזאת הברכה

א'

וזאת הברכה: לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחילה, מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ובחורב הקצפתם, ממרים הייתם, חזר ואמר להם דברי נחומים, וזאת הברכה אשר ברך משה, וממנו למדו כל נביאים שהיו אומרי' להם לישראל דברים קשים תחילה וחוזרים ואומרים להם דברי נחמות, ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע, תחילת דבריו אמר להם תן להם יי' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, חזר ואמר להם נחמות, ילכו יונקותיו ויהו כזית הודו וגו', ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן, ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, וכן יואל אמר שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ היתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם, עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר, יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל, חזר ואמר להם דברים ניחומים. ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארץ הילק החסיל והגזם, וכן עמוס אמר שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה, וחזר ואמר להם דברי ניחומים מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וכן ירמיה אמר והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ, וחזר ואמר להם דברי ניחומים אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו, אבל אומות העולם מי שאמרו להם דברי ניחומים חזרו ואמרו דברי תוכחות, ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו, הוי משאומר להם לאומות דברי ניחומים חוזר ואומר להם דברי תוכחות. דבר אחר וזאת הברכה זה מוסף על ברכה ראשונה שבירכו יעקב אביו, וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם, נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה וברכן, שנאמר וזאת הברכה הרי זה מוסף על ברכה ראשונה, ואיזו זו, זו תפילה, שנאמר תפלה למשה איש האלהים. ועדיין דבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם תפילה קודמת הברכה ואם ברכה קודמת לתפילה, כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפילה קודמת את הברכה, ואין ברכה קודמת לתפילה, אילו אחרים ברכו את ישראל כדאי היא ברכתם, אלא שבא משה ובירכן, נמצינו למידים שכדיי היה משה לברך את ישראל וכדיי ישראל שיברכם משה, איש האלהים, זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים, משה נקרא איש האלהים, שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, שמואל נקרא איש האלהים, שנאמר הנה איש האלהים בעיר הזאת, דוד נקרא איש האלהים, שנאמר כמצות דוד איש האלהים, שמעיה נקרא איש האלהים, שנאמר ויהי דבר יי' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עידו נקרא איש האלהים, שנאמר ואיש האלהים בא מיהודה כדבר יי', אליהו נקרא איש האלהים, שנאמר איש אלהים תייקר נא נפשי בעיניך, אלישע נקרא איש האלהים, שנאמר כי איש אלהים קדוש הוא, מיכה נקרא איש האלהים, שנאמר ויבא איש האלהים אל מלך ישראל, אמון נקרא איש האלהים, שנאמר ואיש אלהים בא אליו לפנוי מותו, וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל, אלא מה תלמוד לומר לפני מותו, סמוך למיתתו, כיוצא בו אתה אומר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יי' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים, וכי עלת בדעתיך שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל, מה תלמוד לומר לפני בוא יום יי', סמוך לביאתו. (סליק פיסקא).

ב'

ויאמר יי' מסיני בא וזרח משעיר: מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח לצורכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום, משל למה הדבר דומה ללאיטור (נ"א ללוטייאר) שהיה עומד על הבמה ונשכר, לא לאחר לדבר על ידיו ולא פתח בצורכי אותו האיש תחילה עד שפתח בשבחו של מלך תחילה, אשרי עולה אמלכו, אשרי עולה מראיני, עלינו זרחה חמה, עלינו זרחה לבנה, והיו הכל מקלסים עמו ואחר כך פתח בצורכי אותו האיש וחזר וחתם בשבחו של מלך, אף משה רבינו לא פתח בצורכם של ישראל עד שפתח בשבחו של מקום, שנאמר ויאמר יי' מסיני בא וזרח, ואחר כך פתח בצורכם של ישראל, שנאמר ויהי בישורון מלך. וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר אין כאל ישורון, אף דוד מלך ישראל לא פתח בצורכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום תחילה, שנאמר הללויה שירו ליי' שיר חדש, וחזר וחתם בצורכו של ישראל שנאמר כי רוצה יי' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר מי אל כמוך שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואחר כך פתח לצורכם של ישראל, שנאמר רעב כי יהיה בארץ, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר קומה יי' למנוחתיך, ואף שמנה עשרה שתיקנו חכמים הראשוני' שיהו ישראל מתפללי׳ לא פתחו בצורכם של ישראל תחילה עד שפתחו בשבחו של מקום, שנאמר האל הגדול הגבור והנורא, קדוש אתה ונורא שמך, ואחר כך מתיר אסורים, ואחר כך רופא חולים, ואחר כך מודים אנחנו לך, דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות, ויאמר יי' מסיני בא זה לשון עברי, וזרח משעיר למו זה לשון רומי, הופיע מהר פארן זה לשון ערבי, ואתא מרבבות קודש זה לשון ארמי. דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחד נגלה אלא מארבע רוחות נגלה, שנאמר ויאמר יי' מסיני בא, ואיזו זו, זו רוח רביעית, כמה שנאמר אלוה מתימן יבוא, דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו לפניו רבונו של עולם כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנאמר והידים ידי עשו. ועל כך הבטיחו אביו שנאמר על חרבך תחיה, הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בו, אמר להם לא תנאף, אמרו לפניו רבונו של עולם עצמה של ערוה להם היא, שנאמר ותהרן שתי בנות לוט מאביהם, הלך ומצא בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תגנוב, אמרו לפניו רבונו של עולם, כל עצמו אביהם ליסטים היה, שנאמר והוא יהיה פרא אדם. לא היתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה, מה ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר יודוך יי' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול שמעו וקיבלו, תלמוד לומר ואתם לא תעשו. ואומר ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו. אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל, משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו שלש סאים, היה החמור מהלך והכלב מלחית, פרק ממנו סאה ונתנו על החמור, וכן שני וכן שלישי, אף כן ישראל קיבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל, לכך נאמר ויאמר יי' מסיני בא. כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר קול יי' על המים אל הכבוד הרעים. כיון ששמעו אומות העולם את הקולות נתקבצו כולם אצל בלעם, אמרו לו כמדומים אנחנו שהמקום מאבד את עולמו, אמר להם והלא כבר נאמר ולא יהיה עוד המים למבול. אמרו לו הקול הזה מהו, אמר להם יי' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה, שנאמר עמו עוז ותושיה. אמרו לו אם כן יי' יברך את עמו בשלום. דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא. כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו כדרך שעשה בשעת מתן תורה, שנאמר יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם שחקים יזלו מים, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב, אמר להם המקום אין כל אומה ואומה נכנסת לתוכם. דבר אחר: משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מבקש ליתן מתנה לאחד מבניו והיה מתיירא מאחיו ומפני אוהביו ומפני קרוביו, מה עשה אותו הבן, עמד ופירסם את עצמו וסיפר את שערו, אמר לו המלך לך אני נותן מתנה, כך כשבא אבינו אברהם לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים, כשבא יצחק יצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב לא נמצא בו פסולת, כעניין שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלי', אמר לו המקום לך אני נותן את התורה, לכך נאמר ויאמר יי' מסיני בא הופיע מהר פארן, ארבע הופעות הם, ראשונה במצרים שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה, שנייה בשעת מתן תורה שנאמר הופיע מהר פארן. שלישית לימות גוג ומגוג, שנאמר אל נקמות יי' אל נקמות הופיע, רביעית לימות המשיח, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע. ואתא מרבבות קודש, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם, מידת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו, מראה לו כל גנזיו וכל אשר לו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מרבבות קודש ולא כל רבבות קודש. דבר אחר: ואתא מרבבות קודש, מלך בשר ודם יושב בתוך פמליא שלו יש בה בני אדם נאים, ויש בה בני אדם קווצים (פירוש: בעלי שיער ארוך ומתולתל), ויש בה בני אדם גיבורים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתא מרבבות קודש, אות הוא בתוך רבבות קודש, וכשנגלה על הים מיד הכירוהו, שנאמר זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. וכן היו אומות העולם משאלים את ישראל ואומרים להם מה דודך מדוד שכך אתם מומתים עליו, שכך אתם נהרגים עליו, כעניין שנאמר על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום, כולכם נאים כולכם גיבורים, בואו והתערבו עמנו, וישראל אומרים להם, נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו, דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחייו כערוגת הבושם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חיכו ממתקים, כיון ששמעו אומות העולם נאותו ושבחו של הקדוש ברוך הוא, אומרי' להם לישראל נבוא עמכם, שנאמר אנה הלך דודך היפה בנשים, וישראל אומרים להם אין לכם חלק בו, אני לדודי ודודי לי, מימינו אש דת למו, כשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא דרך ימינו של קודש, לשמאלם של ישראל ועוקף את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום, והקדוש ברוך הוא מקבלו לימינו וחקקו בלוח, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר קול יי' חוצב להבות אש, אש דת למו, מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו באש, מה אש נתנה מן השמים כך דברי תורה נתנו מן השמים, שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מה אש חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, מה אש קרוב לה נכוה רחוק ממנה צונן, כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו ליפרש מהם ממיתים אותו, מה אש משתמשין בה בעולם הזה ובעולם הבא כך דברי תורה משתמשין בהם בעולם הזה ובעולם הבא, ומה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם, אף בני אדם שעמלים בה ניכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק, אש דת למו, אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמול (נ"א לעמוד) בה. (סליק פיסקא).

ג'

אף חבב עמים: מלמד שחיבב המקום את ישראל מה שלא חיבב כל אומה ומלכות,