נחל אשכול/אסתר/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נחל אשכול אסתר ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן גו'. אפשר במ"ש רז"ל והביאו רבינו מהר"א מגרמיזא בשערי בינה דהמן דיבר שטנה על ביהמ"ק אמר הקב"ה אגדלנו ואנקם ממנו שאז יוכר ועושה רושם הנקמה והוא מצטער יותר עכ"ד. וז"ש אחר הדברים שדיבר המן שטנה על ביהמ"ק לרעתו גדל המלך וגו' וסמך ענינו לתליית בגתן ותרש לומר דגדילת המן שוה לתליית בגתן ותרש שלכך נתגדל:

ד

ויהי כאמרם אליו יום ויום וגו'. פירשתי בעניותי פסוקים אלו ואכתוב כאן בקצור הנה בס' מנות הלוי דף קנ"ה הביא מהתוספתא שטר מכירות המן לעבד למרדכי והמורה הוא שהמן נמכר למרדכי לעבד ליום אחד בכל שבוע כל ימי חייו וא"כ המן חצי עבד וחציו בן חורין דשורת הדין דעובד את עצמו יום א' ורבו יום א' וכן המן עובד למרדכי יום א' בשבוע ושאר ימי שבוע עובד את עצמו. והתקנה לא שייך בו. ויש סברא בירושלמי קידש אשה ביום רבו אין חוששין לקדושיו. וזה ויכוח יושבי שער עם מרדכי דנהי דביום שהמן צריך שיעבדנו דהיינו יום א' בשבוע לא ישתחוה אבל בשאר ימי השבוע הם של עצמו וז"ש ויהי כאמרם אליו יום ויום דאמרו דין חציו עבד דהדין שעובד יום א' לרבו ויום א' לעצמו וזהו יום ויום. וה"נ הו"ל להשתחות בימים של עצמו ולא שמע אליהם דאין הלכה כסברא שיש בירושלמי אלא בין ביום רבו בין ביום עצמו חוששין לקדושיו דתדיר אית בי' צד עבדות וצד חירות ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי. שמעתי מחכם א' זלה"ה שפי' דרך צחות דכיון דהמן הי' עבד למרדכי אם היינו בא"י מלין וטובלין אותו לשם עבדות וחייב בכל המצות שהנשים חיבות וא"כ אפשר שמרדכי אמר להם שהוא עבדו ודין עבדי ישראל למול ולטבול ולקיים מצות שהנשים חייבות ואם היה המן בא"י וידינו תקיפא הי' יהודי וז"ש ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא המן יהודי כדין העבדים עכ"ד. ועפי"ז אפשר לדקדק מאי דכתיב וימלא המן חמה לא כתיב וימלא המן על מרדכי חמה כדכתיב אח"כ אך המן בשמוע דברים אלו תצלנה אזניו ומרוב זדונו הרא' להם שלא הקפיק לומר שהם דברי שטות. אבל אחר סמוך וירא המן כי אין מרדכי כורע וימלא המן חמה בין על מרדכי בין על אותם שהגידו לו כי מרדכי אמר שהוא המן יהודי ובו בפרק כפה פסכתר ואח"כ שהי"ל לתלות כי לא כרע מרדכי הראה חמתו על הכל:

ז

בחודש הראשון גו'. אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן גו'. פירש הרב כמהר"ח הכהן ז"ל בס' מנורת זהב כ"י דאחשורוש בשנאתו הגדולה הוא בעצמו הפיל פור והיינו דסמך אחשורוש הפיל פור והעלימו מפני כבוד מלכות והיינו דקאמר לפני המן עכ"ד:

ח

ישנו עם אחד גו'. אפשר כי הנה היו סוברים ישראל דיש להם מודעא על התורה שכפה עליהם ההר כמ"ש פ' ר' עקיבא והם אנוסים. ובתנחומא מפורש דהמודעא הי' על תורה שבע"פ. והרב מהר"י מולכו ז"ל כתב דהמודעא היתה על עסק התורה ועתה נבא להבין הני קרא"י ישנו עם אחד כונת הרשע כרשעת לחישת שרף ישנו עם א' לפנים בישראל הי' אחד ותורה אחת להם דהם מוזהרים על לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. והן עתה מפוזר ומפורד לכמה אגודות. יש שומר כל התורה. ויש מי שטוען מודעא על התורה שבע"פ. ויש מי שאינו לומד תורה וז"ש ודתיה' ל' רבים שונות מכל עם כדעת ר' יהודה דהרג בקופיץ דכתיב ובחוקותיהם לא תלכו ולא בסייף כדרך שהמלכות עושה. ועיר הנדחת דכתיב לפי חרב כי הרב תורת חיים בשיטתו דמודה ר' יהודה דלית בה משום ובחוקותיהם לא תלכו דלא שייך גבי גוים ולכך בסייף. וז"ש ואת דתי המלך אינם עושים כל עצמם שלא לעשות כדת המלך שהרי עיר הנדחת בסייף. אם על המלך טוב יכתב לאבדם בכל מיני מיתה כיון דהם סוברים שלא יש לנו דין סייף. וכן נכתב להשמיד להרוג ולאבד בכל מיני איבוד וידעו שלנו להמית בכל מיני מיתה. או יאמר וכדי שלא להאריך אכתוב בקצור מאד. וכבר נודע דתואר עם הוא כשאינם הגונים וז"ש ישנו עם תמיד היו בלתי הגונים והיו קיימים באחדות וזהו אחד לפנים היו לאחדים. ועתה מפוזר מפני שהוא מפורד חלק לבם שנאה זה עם זה ולכן גלוי והם בכל מדינות מלכותך. ודתיהם שונות מכל עם דזקן ממרא אם הוא חולק עם הסנהדרין אפי' בדבר שבא אחר מאה דברים לידי כרת הוא זקן ממרא וממיתין אותו וכל כך הם מחמירין והם משונים מכל עם דאף דמה שהורה זקן ממרא הוא בענין ממון אחת דתו להמית כיון דאפשר במציאות רחוק לבא לידי כרת ועל כך הם מקפידים על דיניהם. ואת דתי המלך אינם עושים אפי' הדת עצמו ולמלך אין שוה להניחם כלו' שיש איסור ומשום כבוד דיבר ברמז אם על המלך טוב יכתב לאבדם בשטר יכתב דייקא שרצה לקנותם בשטר מיד דחש שצריך זמן להביא עשרת אלפים ככר כסף אם הקנין בכסף אפשר לחזור לכך יכתב לקנותם בשטר מיד. ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך מעט מעט כי לא בחפזון. וכשיש איסור משו' ליה כמפרש. והנה פריש מהני בשטר נמי כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ותוס' רי"ד ודעמייהו ודלא כמהרמי"ט וכ' מהריב"ל בח"א דכשיש איסור משוה לי' כמפרש ולזה נסמך שוה וכתב ואקנם בשטר. וכיון שהזכיר האיסו' בעת הקניה משוי לה כמפרש ואתיא כחילוק הרב משנה למלך פ"א דמכירה דדוקא כשהאיסור בא ממילא אמרינן דאינו נזכר בשעת הקניה ולזה הרשע הזכיר ולמלך אין שוה בשעת הקניה. וכ' מהר"ש הלוי ח"מ סי' מ"ז דאם עשה דבר שמורה שרוצה לקנות בשטר לחוד קנה דהו"ל כמפרש והסכים עמו הרב כנה"ג בתשובה ח"מ ח"א סי' קו"ל. ולכן אחשורוש דהי' שונא יותר מהמן חשש בזה שאמר ולמלך אין שוה להניחם אין מופת חותך שהוא אסור כדי שנאמר דמשוי לי' כמפורש ולכך ויסר המלך את טבעתו דבהסרת טבעת מורה שיקנה בשטר לחוד וכמ"ש מהר"ש הלוי דעשה דבר המורה מהני. ומשום דאכתי איכא למימר דהדין כמהרמי"ט דבשטר לא מהני פריש לז"א הכסף נתון לך ואיני רוצה הכסף ותקנה בשטר לכ"ע: (יא) הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. במדרש לקח טוב הביאו הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בס' הישר מנות הלוי ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך רוה"ק אומרת שדברים אלו הטמא והטהור יחדיו אמרום עכ"ד ויתר הפ' תרגמה הרב מהר"ר אברהם צמח ז"ל דהכסף נתון לך הוא העץ נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. הפי' והעם נעשה בהם כטוב בעיניך. הפי' והעם נעשה בהם טובה כטוב בעיניך כאשר תאו נפשך לעצמך כן נעשה בעם וזהו כטוב בעיניך עכ"ד. ומצאתי דפירוש כזה פי' אחד חכם בל' שטר אחד ככתוב בס' איומה כנדגלות דף ח' ע"ש:

יב

ויקראו סופרי המלך וגו'. והנמשכים הרב עיר וקדיש מהר"ח הכהן האריך הרבה בפסוקים הללו ותורף דבריו הוא כי הסדר הוא המשנה כותב הספרים בכת"י או בכתב סופרו. ועתה המן שינה המנהג וקרא לסופרי המלך. וזה השינוי היה סיבה שהסופרים כתבו בספרים שכך ציוה המן ואם יאמר להם למה כתבו כך יאמרו כי לכבודו עשו כי המן היינו המלך. ועוד רעה שכתבו כתב מיוחד אל אחשדרפנים שהם שרים גדולים כל' הזה שכך ציוה המן והם יקפידו ע"ז וכל זה לרעתו ועוד האריך בדקדוק הכתובים וגם מאמרי רז"ל:

בחודש הראשון בשלשה עשר בו וגו'. לא רצה שיכתבו מקודם כי בי"ב יום הקריבו הנשיאים ויום י"ד ערב פסח ויש לישראל בימים אלו זכות וק"ו בימי הפסח לכן בחר שיהי' ביום י"ג שלא יהיה להם זכות. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בשערי בינה:

טו

הרצים יצאו דחופים גו' והדת נתנה גו'. אפשר במשז"ל דקודם מכה ציץ רפואה פרח ומתוך צרה ריוח לכן בפ' זה שנראה כלו צרה בו רמוז ההצלה דע"י שמקבלים התורה ברצון ריוח והצלה יעמוד וזה רמז הרצים יצאו כו' וכבר נבראה ההצלה והדת נתנה שהדת האמת שהיא התורה הקדושה נתנה שיקבלוה ברצון ועי"ז תהיה התשועה ובא וראה והעיר שושן נבוכה ס"ת רנה כי בסוף תהיה רנה צהלה ושמחה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.