יצחק ל.

הצטרף ב־28 ביוני 2020
נוספו 509 בתים ,  30 ביוני 2020
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 112: שורה 112:
על כן לפי זה יש לבאר הגמרא חולין (ל"ח ע"ב): "השוחט לעובד כוכבים, שחיטתו כשירה, ורבי אליעזר פוסל. אמר רבי אלעזר אפילו שחטה לאכול לעכו"ם מחצר הכבד שלה, פסולה, שסתם מחשבת עכו"ם לעבודה זרה". וכתב התוספות (ד"ה מחצר) לאו דוקא נקט 'יותרת הכבד' אלא אפילו שאר בשר. ולפי מה שכתבתי ניחא, שאשמעינן שאפילו העכו"ם ברצונו לעשות זה הסגולה, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל לעשות כן הזריקות ליקח מן המרה שהוא תחת הכבד למי שנשכו כלב או חיה שוטה, ואפילו הכא אסור, כי שמא היה מתכוין לעבודה זרה כי סתם מחשבת עכו"ם לעבודה זרה. ובאוצר דינים ומנהגים (אות כ', ערך כלב) כתב, שהרופאים משתמשין בזה הרפואה ואינו רפואה גמורה רק בדרך סגולה.
על כן לפי זה יש לבאר הגמרא חולין (ל"ח ע"ב): "השוחט לעובד כוכבים, שחיטתו כשירה, ורבי אליעזר פוסל. אמר רבי אלעזר אפילו שחטה לאכול לעכו"ם מחצר הכבד שלה, פסולה, שסתם מחשבת עכו"ם לעבודה זרה". וכתב התוספות (ד"ה מחצר) לאו דוקא נקט 'יותרת הכבד' אלא אפילו שאר בשר. ולפי מה שכתבתי ניחא, שאשמעינן שאפילו העכו"ם ברצונו לעשות זה הסגולה, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל לעשות כן הזריקות ליקח מן המרה שהוא תחת הכבד למי שנשכו כלב או חיה שוטה, ואפילו הכא אסור, כי שמא היה מתכוין לעבודה זרה כי סתם מחשבת עכו"ם לעבודה זרה. ובאוצר דינים ומנהגים (אות כ', ערך כלב) כתב, שהרופאים משתמשין בזה הרפואה ואינו רפואה גמורה רק בדרך סגולה.


בגמרא חולין (נח, ב), בהמה שאחזה דם והמעושנת כשירה. והפרי מגדים (יו"ד סי' ס' מש׳׳ז סק"א) שצריך פרכוס, וכתב בדעת תורה (סי' ס' ס"ק ב; ס"ק יא) וכן כשאכלה סם המות או כלבים נשכו.
'''ה'זריקות' אינן נחשבות כ'אכילה' היות וניתנות לרפואה'''
ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' כו) הביא באם היה לו כאב הראש ביוהכ"פ אם מותר ליקח סמי הרפואה פראשיק ביוהכ"פ הביא שבלי מים מותר, אבל עם מים אסור וכתב שיש הרבה מיני רפואות שאינם ראוים אפילו ע"י תערובות, ובשו"ת משיב שלום מהג׳ מלאקאטש סי׳ קע"ט הביא בענין כאב הראש שאם יש עליו חולי ממש יש להקל אבל אם הוא רק מיחוש אין דעתו להקיל, ובישיע"ק חאו"ח סי' תרי"ב הביא בשם חכם אחד דמ"ש הריטב"א בטעמא דר"ש דסובר כ"ש למלקות שהוא משום דאחשבי' לאכילה דזה דוקא בשאר אסורים דתליא בכזית דהוא שיעור אכילה אבל ביוהכ"פ דהוי ככותבות משום דיתובי דעתא תליא מילתא א"כ מה בכך שהוא אחשבי' לאכילה אלא אף בשיעור אכילה, דהוי בכזית ג"כ אינו חייב, ובש"ס יומא ד"פ ע"ב דאר"ל האוכל אכילה גסה ביוהכ"פ פטור מ"ס פרט למזיק ובצל"ח ברכות ד' ל"ח דייק מדברי הרמב"ם פ"י מהל' תרומות ה"א ממ"ש הי' שובע וקץ במזונו וכו' פטור מפני שהזיק עצמו, מדכתב טעמא שהזיק א"ע משמע שאם לא הוזק עצמו אף שאכל שלא כד"א וק"ו אם נהנה שלא כד"א מקרא אכילה לענין תרומה וחייב חומש, וברמב"ם פ"ב מהל' שביתת עשור הל' ה דבשתה חומץ חי אפילו הרבה פטור עי' בלח"מ שם ובטו"ז או"ח סי' תרי"ב ופר"ח שם דל"ה כרבי, ובפ"י מה' תרומה ה"ז כ' הר"מ דבשתה או גמע את החומץ ה"ז משלם קרן וחומש והוא כרבי בירושלמי פ"י דתרומה דס"ל הכי עכ"מ שם, ובירושלמי שבת פ"י ה"ד ובקה"ע שם
בגמרא חולין (נח, ב), בהמה שאחזה דם והמעושנת כשירה. והפרי מגדים (יו"ד סי' ס' מ"ז סק"א) [כתב] שצריך פרכוס, וכתב בדעת תורה (סי' ס' ס"ק ב; ס"ק יא ) וכן כשאכלה סם המות או כלבים נשכו.
ובגמ' יומא ד' ע"ט האוכל ככותבת הגסה בעיוה"כ ככותבות שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה ופירש"י והא דקתני מתניתין וכגרעינתה מב"ל היכי קאמר כמוהו וכגרעינתה יחד או דילמא ה"ק כמוהו וכגרעינתה ובהג' הב"ח הג' ברש"י דצ"ל דכמוהו או כגרעינתה, ובתוס' שם תמהו עפרש"י ופ' היינו עוד גרעין א' בלא כותבת ובה"מ בפ"ב מהל' שביתת עשור ה"א הביא דברי הש"ס יומא וכתב שהגמ' שאלו באיכות כותבות זו אם לחה או יבשה, ובלח"מ שם תמה דבש"ס בעי בלחה או ביבשה על עצם כשעורה לא על כותבות ע"ש וי"ל שמיירו שסוחט המשקה מזה איזה שיעור חייב והנה בזה הזריקות בטלה דעתו אצל כ"א כי זה לא נחשב לאכילה כלל רק שלוקחין לרפואה ע"כ אין נקרא זה אכילה או שתי' בין לענין יוהכ"פ לחייב בין בעיוהכ"פ שיהי' נקרא זה אכילה וכ"כ בכתב סופר חאו"ח סי' קי"א בנידון חשאב"ס ביוהכ"פ בשכדה"נ ואוכלים שאינם ראוים שמותר רק כתב שאפשר לזהר בחצי שיעור, ובתש' חת"ס ח"ו לענין אכילת פרס ביוהכ"פ אם אפשר יפסיק החולה בין אכילה לאכילה כשיעור חצי מיל ט' מניטין ושלש רביעי מיניט ובתשו' תורת חסד סי' ל"ב מפקפק בזה ובפרט במזריקות א"א לקבל תומ"י השיעור כי מקבל מעט מעט, ושאלתי זה השאלה להרב הגאון המובהק וכו' מוהר"י ליב צירלזאהן אבדק"ק קעשנוב זצ"ל הי"ד, והשיב לי שאין זה האינעקציאן הזריקות נקרא אכילה לא לענין עריוהכ"פ ולא לענין יוהכ"פ כי מ"ש ענוי הנפש דבעינן גבי יוהכ"פ ביומא ע"ד ב' דהיינו דוקא ע"י אכילה ולא ע"י זריקות ע"י אחד מגידי דם שלא נקרא אכילה וכמ"ש המשל"מ מהל' מאכא"ס הי"ב פ"ד דאם בלע איסור שכרכו בסיב פטור אפילו מדרבנן כמ"ש בשו"ת עצי הלבנון סי' י"ט וגם מ"ש דתנא דבי ר' ישמעאל מקרא ויענך וירעיבך בענוי שקורין רעבון שתרופתו הוא אכילה גופנית ולא ע"י זריקות כמ"ש ויאכילך כמ"ש בגמ' כתובות דמ"ז את סיומו זה לענין אכילת מזונות ולא ע"י זריקות וכן שאלתי ליד"נ הרב הגאון המובהק ר' דוד רייז ראבד"ק קאלמייא בעהמח"ס שושנים לדוד הי"ד, שאין זה נקרא אכילה ושתי' לא בעיוכ"פ ולא ביוהכ"פ להיות חייב עליו והביא ראי' מפסחים כ"ה ב' רבינא הוי שייף לברתי' בגוהרקו דערלה וכו' א"ד י"ל מידי דרך הנאה קא עבידנא ופירש"י דרך הנאתן לאחר שנתבשלו ויוצא שמנו בבית הבד ע"ש וביו"ד סי' קנ"ו ס"ג ובפ"ת סק"ה ו' ובפרט שמערבין בסמים נשתנו ע"י תערובות וכמו"ש ביו"ד סי' ק"ג בדבר הפגום מותר והביא מתשו' חת"ס חיו"ד סי' ע"ג לענין חשאב"ס לענין שתיית חלב אחר אכילת בשר והביא מתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תע"א שכתב שם לענין מוס"ק ותריא"ק ויש בו מבשר נחשים ועוד וכתב כיון שאין עיקרן אלו רק לרפואה ע"כ מותר ולפי"ז כי אין באינעקציאן הזריקות רק לרפואה ע"כ מותר ביוהכ"פ ובערב יוהכ"פ אין נחשב לאכילה, וראיתי כעת בשו"ת יד שלום סי' נ"א מש"ב הגאון המובהק הצדיק המפ' בצ"ק אדמו"ר ואבד׳"ק זאבנא זצללה"ה הביא בשם ג"כ מענין זה והביא כי אין אכילתן בכדי אכילת פרס וגם אין זה אוכלין בפיו וגרון רק ע"י זילוף באין המשקין לתוך פיו ע"כ אין נחשב כאכילה ביוהכ"פ ולא בעיוהכ"פ, — והנה בענין מש"ל שבטלה דעתו אצל כ"א בענין זה אפילו נחשב זה אצלו לא מקרי זה אכילה והנה הב"י או"ח סי' קס"א מסופק בזה אם בחציצה בדאכ"א ומג"א סק"י הביא דעת פני יצחק לקולא ואינו חוצץ ובב"י בש"ע יו"ד סי' קצ"ח לענין להחמיר אמרינן
ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' כו) הביא, באם היה לו כאב הראש ביום הכיפורים אם מותר ליקח סמי הרפואה - פראשיק ביום הכיפורים. הביא שבלי מים - מותר, אבל עם מים אסור, וכתב שיש הרבה מיני רפואות שאינם ראוים אפילו על ידי תערובות. ובשו"ת משיב שלום (מהגאון מלאקאטש, סי' קעט) הביא בענין כאב הראש, שאם יש עליו חולי ממש - יש להקל, אבל אם הוא רק מיחוש אין דעתו להקל.
 
ובישועות יעקב (או"ח סי' תריב סק"א) הביא בשם חכם אחד, דמה שכתב הריטב"א (מכות יז, א) בטעמא דרבי שמעון דסובר כל שהוא למלקות שהוא משום ד'אחשביה' לאכילה, דזה דוקא בשאר איסורים דתליא בכזית דהוא שיעור אכילה אבל ביום הכיפורים דהוי ככותבות משום דיתובי דעתא תליא מילתא א"כ מה בכך שהוא אחשביה לאכילה, אלא אף בשיעור אכילה דהוי בכזית גם כן אינו חייב.
 
ובש"ס יומא (פ, ב) ד"אמר ריש לקיש, האוכל אכילה גסה ביום הכיפורים – פטור, מאי טעמא, ['אשר לא תענה' כתיב (ויקרא כג, כט)], פרט למזיק". ובצל"ח (ברכות לח, א) דייק מדברי הרמב"ם (הל' תרומות פ"י ה"ח) ממה שכתב: "היה שובע וקץ במזונו וכו' - פטור מפני שהזיק עצמו", מדכתב טעמא שהזיק את עצמו משמע שאם לא הזיק עצמו אף שאכל שלא כדרך אכילה, וקל וחומר אם נהנה שלא כדרך אכילה, מקרי 'אכילה' לענין תרומה וחייב חומש. וברמב"ם (הל' שביתת עשור פ"ב ה"ה) דבשתה חומץ חי אפילו הרבה פטור. עיין בלחם משנה שם ובטו"ז (או"ח סי' תריב סק"ו) ופרי חדש שם (סעי' ז), דלא הוי כרבי. ובפ"י מהל' תרומה (ה"ז) כתב הר"מ דבשתה או גמע את החומץ הרי זה משלם קרן וחומש, והוא כרבי בירושלמי (תרומות פ"ו ה"א), דסבירא ליה הכי, עיין כסף משנה שם, ובירושלמי שבת פ"י ה"ד ובקה"ע שם ובגמ' יומא ד' ע"ט האוכל ככותבת הגסה בעיוה"כ ככותבות שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה ופירש"י והא דקתני מתניתין וכגרעינתה מב"ל היכי קאמר כמוהו וכגרעינתה יחד או דילמא ה"ק כמוהו וכגרעינתה ובהג' הב"ח הג' ברש"י דצ"ל דכמוהו או כגרעינתה, ובתוס' שם תמהו עפרש"י ופ' היינו עוד גרעין א' בלא כותבת ובה"מ בפ"ב מהל' שביתת עשור ה"א הביא דברי הש"ס יומא וכתב שהגמ' שאלו באיכות כותבות זו אם לחה או יבשה, ובלח"מ שם תמה דבש"ס בעי בלחה או ביבשה על עצם כשעורה לא על כותבות ע"ש וי"ל שמיירו שסוחט המשקה מזה איזה שיעור חייב והנה בזה הזריקות בטלה דעתו אצל כ"א כי זה לא נחשב לאכילה כלל רק שלוקחין לרפואה ע"כ אין נקרא זה אכילה או שתי' בין לענין יוהכ"פ לחייב בין בעיוהכ"פ שיהי' נקרא זה אכילה וכ"כ בכתב סופר חאו"ח סי' קי"א בנידון חשאב"ס ביוהכ"פ בשכדה"נ ואוכלים שאינם ראוים שמותר רק כתב שאפשר לזהר בחצי שיעור, ובתש' חת"ס ח"ו לענין אכילת פרס ביוהכ"פ אם אפשר יפסיק החולה בין אכילה לאכילה כשיעור חצי מיל ט' מניטין ושלש רביעי מיניט ובתשו' תורת חסד סי' ל"ב מפקפק בזה ובפרט במזריקות א"א לקבל תומ"י השיעור כי מקבל מעט מעט, ושאלתי זה השאלה להרב הגאון המובהק וכו' מוהר"י ליב צירלזאהן אבדק"ק קעשנוב זצ"ל הי"ד, והשיב לי שאין זה האינעקציאן הזריקות נקרא אכילה לא לענין עריוהכ"פ ולא לענין יוהכ"פ כי מ"ש ענוי הנפש דבעינן גבי יוהכ"פ ביומא ע"ד ב' דהיינו דוקא ע"י אכילה ולא ע"י זריקות ע"י אחד מגידי דם שלא נקרא אכילה וכמ"ש המשל"מ מהל' מאכא"ס הי"ב פ"ד דאם בלע איסור שכרכו בסיב פטור אפילו מדרבנן כמ"ש בשו"ת עצי הלבנון סי' י"ט וגם מ"ש דתנא דבי ר' ישמעאל מקרא ויענך וירעיבך בענוי שקורין רעבון שתרופתו הוא אכילה גופנית ולא ע"י זריקות כמ"ש ויאכילך כמ"ש בגמ' כתובות דמ"ז את סיומו זה לענין אכילת מזונות ולא ע"י זריקות וכן שאלתי ליד"נ הרב הגאון המובהק ר' דוד רייז ראבד"ק קאלמייא בעהמח"ס שושנים לדוד הי"ד, שאין זה נקרא אכילה ושתי' לא בעיוכ"פ ולא ביוהכ"פ להיות חייב עליו והביא ראי' מפסחים כ"ה ב' רבינא הוי שייף לברתי' בגוהרקו דערלה וכו' א"ד י"ל מידי דרך הנאה קא עבידנא ופירש"י דרך הנאתן לאחר שנתבשלו ויוצא שמנו בבית הבד ע"ש וביו"ד סי' קנ"ו ס"ג ובפ"ת סק"ה ו' ובפרט שמערבין בסמים נשתנו ע"י תערובות וכמו"ש ביו"ד סי' ק"ג בדבר הפגום מותר והביא מתשו' חת"ס חיו"ד סי' ע"ג לענין חשאב"ס לענין שתיית חלב אחר אכילת בשר והביא מתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תע"א שכתב שם לענין מוס"ק ותריא"ק ויש בו מבשר נחשים ועוד וכתב כיון שאין עיקרן אלו רק לרפואה ע"כ מותר ולפי"ז כי אין באינעקציאן הזריקות רק לרפואה ע"כ מותר ביוהכ"פ ובערב יוהכ"פ אין נחשב לאכילה, וראיתי כעת בשו"ת יד שלום סי' נ"א מש"ב הגאון המובהק הצדיק המפ' בצ"ק אדמו"ר ואבד׳"ק זאבנא זצללה"ה הביא בשם ג"כ מענין זה והביא כי אין אכילתן בכדי אכילת פרס וגם אין זה אוכלין בפיו וגרון רק ע"י זילוף באין המשקין לתוך פיו ע"כ אין נחשב כאכילה ביוהכ"פ ולא בעיוהכ"פ, — והנה בענין מש"ל שבטלה דעתו אצל כ"א בענין זה אפילו נחשב זה אצלו לא מקרי זה אכילה והנה הב"י או"ח סי' קס"א מסופק בזה אם בחציצה בדאכ"א ומג"א סק"י הביא דעת פני יצחק לקולא ואינו חוצץ ובב"י בש"ע יו"ד סי' קצ"ח לענין להחמיר אמרינן
בדכא"ל ומהרש"ל פכ"ה סי' כ"א ול"ח ה׳ מקואות סי' קי"ט כותבם של עין לקולא ל"א בטדאכ"א ואפילו כנגד אנשי המקום אמרינן בטדאכ"א פר"ח יו"ד קי"ג זבחים צ"ח איב' לי' ולא איפשטא אי בטבח דם ורבב ע"ב וכו' א"א בזה בטדאכ"א ומג"א סי' קס"א סק"א דבד"א אמרינן לחומרא ובד"ר לקולא ובשד"ח מע"ב כללים אות כ"ט הביא בשם הג' מהרש"ק דרק באיסור אכילה שייך בדאכ"א וכל דלא הוי כדרך אכילתן פטור ואם לא נחשב לאכילה אצל כל או רוב אף דאיהו אחשבי' סו"ס כדרך אכילתו ל"ה, ובשנות חיים להג' מהרש"ק כ' לענין איסה"נ מהני אחשבי' ול"א בטדאכ"א אבל לא לענין ברכה אם לא נחשב לרוב העולם כר"ש ס"ל כ"ש למלקות פ' ר"ב בריטב"א טעמו דאחשבי' אולי ל"ל כלל דבדאכ"א באיסור אכילה אבל הרא"ש ס"ל דאכילה בכ"ש והלל"מ אוקמי אכזית לא מוכרת מזה ע"כ לפי"ז בנ"ד שאצל כולם לא נחשב לאכילה זה הזריקות אז בטלה דעתו אצל כ"א לא נחשב לאכילה לא לענין ברכה ולא חשוב אכילה לענין תענית וכן לעיוהכ"פ ולפמש"ל ממ"ש בחת"ס או"ח סי' קכ"ז דאף בכל איסורים שב"ת קי"ל כר"י דבהנאות גרון חייב מ"מ ביוהכ"פ חייב רק בהנאת מעיו כיון דביתובא דעתי תלי מילתא ויתובא דעתו הוא רק במילוי במעוט עושר, ומקשין עליו מגמ' שבועות ד' י"ג באכל אומצא וחלקהו ע"ש, הרי אף קודם שבא למעים חייב כרת אמנם איתא להדיא בגמ' כריתות ד' י"ד דאיתא אר"מ אף אם הי' שבת והוציאו בפיו תמה האסיפ"ז וא"ה מ"מ ל"א בהדי אהדדי דחייב אכולה חל בבית הבליעה וחייב הוצאה לחוד הנאות במעיו ותי' כיון דהוה בבית הבליעה הוי כמעכל ומונח במעיו עכ"ל הרי דגם ביוהכ"פ חייב בהנאת גרון כמו בח"א דקי"ל כר"י דחייב בהנאת גרון ע"כ קשה מדוע קחשיב הני חיובי בהדי הדדי הרי ביוהכ"פ אינו חייב עד דנח במעיו ובשאר חיובים חייב על הנאת גרון ע"כ י"ל דגם ביוהכ"פ חייב בהנאות גרון ע"כ באוכל בב"א רק י"ל בין דבטלה דעתו אצכ"ה כנ"ל לא נחשב לאכילה ע"כ בני"ד מותר ולא נחשב כלל אכילה ושתיה זה הזריקות ומש"ל בשם שו"ת יד שלום שאין בצירוף כאכילת פרס י"ל לפימ"ש הרמב"ם הל' ברכות פ"ג הי"ב שהשותה פחות מרביעית מברך עלי' תחילה ולא בסוף וכתב במשל"מ שמעתי שעל קאווע מברך עליהם בתחילה ובסוף אע"פ שיש מתחילת השתי' ועד סוף יותר מכדי שתיית רביעית או יותר מכא"פ רק משום שדרך שתייתו בכך ומצטרף שיש יותר מכשיעור מתחילת שתייתו עד סופו והקשה עליו מהרמב"ם בספ"ח מהל' שאה"ט וז"ל אשה שהיא ראשון לטומאה ומניקה את בנה הרי הבן טהור ולא גזרו עליו טומאה שאעפ"י שתאמר שינק רביעית ואפשר יש מתחלה ועד סוף יותר מכא"פ ואפ"ה אמרו שאם יש מתחילה ועד סוף יותר מכא"פ אינו מצטרף עכ"ל, אך בס' דרך המלך על הרמב"ם בפ' הי"ב הל׳ ברכות בפ' הקצר דוחה דברי השעה"מ שאין ראי' מטומאה לענין ברכה ע"כ צריך לברך ברכה אחרונה על קאפפע אע"פ ששהו יותר מכא"פ ע"כ לכאורה אפ"ל לענין זריקות כי הדרך שנהנה בזה מעט מעט בעשייתו יצטרך לשיעור אעפ"י שזה הולך מעט מעט ויש בו זמן יותר מכדי רביעית או אכ"פ, אך לפמ"ש אין דמיון לזה כי ביוהכ"פ לא כתיב אכילה רק עינוי ע"כ י"ל אם יש יותר זמן באכילה יותר מכא"פ ה"ז ג"כ ענוי ע"כ יהי' מותר ביהכ"פ ובפרט לפמ"ש שזה אינו נחשב לאכילה אצל כל אדם כנ"ל ודו"ק, והנה לענין אכילה ביוהכ"פ אם מותר להאכילו להחולה או להעוברה
בדכא"ל ומהרש"ל פכ"ה סי' כ"א ול"ח ה׳ מקואות סי' קי"ט כותבם של עין לקולא ל"א בטדאכ"א ואפילו כנגד אנשי המקום אמרינן בטדאכ"א פר"ח יו"ד קי"ג זבחים צ"ח איב' לי' ולא איפשטא אי בטבח דם ורבב ע"ב וכו' א"א בזה בטדאכ"א ומג"א סי' קס"א סק"א דבד"א אמרינן לחומרא ובד"ר לקולא ובשד"ח מע"ב כללים אות כ"ט הביא בשם הג' מהרש"ק דרק באיסור אכילה שייך בדאכ"א וכל דלא הוי כדרך אכילתן פטור ואם לא נחשב לאכילה אצל כל או רוב אף דאיהו אחשבי' סו"ס כדרך אכילתו ל"ה, ובשנות חיים להג' מהרש"ק כ' לענין איסה"נ מהני אחשבי' ול"א בטדאכ"א אבל לא לענין ברכה אם לא נחשב לרוב העולם כר"ש ס"ל כ"ש למלקות פ' ר"ב בריטב"א טעמו דאחשבי' אולי ל"ל כלל דבדאכ"א באיסור אכילה אבל הרא"ש ס"ל דאכילה בכ"ש והלל"מ אוקמי אכזית לא מוכרת מזה ע"כ לפי"ז בנ"ד שאצל כולם לא נחשב לאכילה זה הזריקות אז בטלה דעתו אצל כ"א לא נחשב לאכילה לא לענין ברכה ולא חשוב אכילה לענין תענית וכן לעיוהכ"פ ולפמש"ל ממ"ש בחת"ס או"ח סי' קכ"ז דאף בכל איסורים שב"ת קי"ל כר"י דבהנאות גרון חייב מ"מ ביוהכ"פ חייב רק בהנאת מעיו כיון דביתובא דעתי תלי מילתא ויתובא דעתו הוא רק במילוי במעוט עושר, ומקשין עליו מגמ' שבועות ד' י"ג באכל אומצא וחלקהו ע"ש, הרי אף קודם שבא למעים חייב כרת אמנם איתא להדיא בגמ' כריתות ד' י"ד דאיתא אר"מ אף אם הי' שבת והוציאו בפיו תמה האסיפ"ז וא"ה מ"מ ל"א בהדי אהדדי דחייב אכולה חל בבית הבליעה וחייב הוצאה לחוד הנאות במעיו ותי' כיון דהוה בבית הבליעה הוי כמעכל ומונח במעיו עכ"ל הרי דגם ביוהכ"פ חייב בהנאת גרון כמו בח"א דקי"ל כר"י דחייב בהנאת גרון ע"כ קשה מדוע קחשיב הני חיובי בהדי הדדי הרי ביוהכ"פ אינו חייב עד דנח במעיו ובשאר חיובים חייב על הנאת גרון ע"כ י"ל דגם ביוהכ"פ חייב בהנאות גרון ע"כ באוכל בב"א רק י"ל בין דבטלה דעתו אצכ"ה כנ"ל לא נחשב לאכילה ע"כ בני"ד מותר ולא נחשב כלל אכילה ושתיה זה הזריקות ומש"ל בשם שו"ת יד שלום שאין בצירוף כאכילת פרס י"ל לפימ"ש הרמב"ם הל' ברכות פ"ג הי"ב שהשותה פחות מרביעית מברך עלי' תחילה ולא בסוף וכתב במשל"מ שמעתי שעל קאווע מברך עליהם בתחילה ובסוף אע"פ שיש מתחילת השתי' ועד סוף יותר מכדי שתיית רביעית או יותר מכא"פ רק משום שדרך שתייתו בכך ומצטרף שיש יותר מכשיעור מתחילת שתייתו עד סופו והקשה עליו מהרמב"ם בספ"ח מהל' שאה"ט וז"ל אשה שהיא ראשון לטומאה ומניקה את בנה הרי הבן טהור ולא גזרו עליו טומאה שאעפ"י שתאמר שינק רביעית ואפשר יש מתחלה ועד סוף יותר מכא"פ ואפ"ה אמרו שאם יש מתחילה ועד סוף יותר מכא"פ אינו מצטרף עכ"ל, אך בס' דרך המלך על הרמב"ם בפ' הי"ב הל׳ ברכות בפ' הקצר דוחה דברי השעה"מ שאין ראי' מטומאה לענין ברכה ע"כ צריך לברך ברכה אחרונה על קאפפע אע"פ ששהו יותר מכא"פ ע"כ לכאורה אפ"ל לענין זריקות כי הדרך שנהנה בזה מעט מעט בעשייתו יצטרך לשיעור אעפ"י שזה הולך מעט מעט ויש בו זמן יותר מכדי רביעית או אכ"פ, אך לפמ"ש אין דמיון לזה כי ביוהכ"פ לא כתיב אכילה רק עינוי ע"כ י"ל אם יש יותר זמן באכילה יותר מכא"פ ה"ז ג"כ ענוי ע"כ יהי' מותר ביהכ"פ ובפרט לפמ"ש שזה אינו נחשב לאכילה אצל כל אדם כנ"ל ודו"ק, והנה לענין אכילה ביוהכ"פ אם מותר להאכילו להחולה או להעוברה
מעט מעט כמ"ש בשו"ע או"ח סי' תרי"ח וכ"מ מכריתות י"ג דלא הותר רק לחולה שיב"ס אבל לחולה שאב"ס אף פחות מכהשיעור אסור כיון דקי"ל ח"ש אסור מה"ת וכ"כ המל"מ בפ"ה מהל' יסוה"ת ומדברי הרא"ה בס' החינוך מ"ע שי"ג משמע קצת דאף בחולה שאב"ס מאכילין אותו פחות מכשיעור וצ"ע וע"ש במנ"ח ובבית יצחק יו"ד ח"א סי' ע"ד וסי' צ' ובנ"ד מש"ל י"ל שביכלתו להיות אע"פ שכעת הוא חולה שאב"ס רק הרופאים אומרים שאם לא ניתן לו עכ"פ מזון הזריקות ביוהכ"פ יהי' ביכלתו לבוא לו שיכביד החולאת עליו ויהי' אח"כ חולה שיבס"כ שמאכילין אותו כמ"ש במג"א תרי"ח ובחת"ס ח"ו סי' כ"ג ובמהר"ם שיק חאו"ח סי' רפ"ט ובהגאו"ח בשם חו"ז הגה"ק מבעלז ז"ל וברש"י בר"ה ט' ע"א כתב מ"ש ועניתם נפשותיכם וכו' שאכילה בעיוהכ"פ נקרא עינוי ע"כ כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף עכ"ל וביומא פ"א וברא"ש שם פירש"י דקרא ועניתם הכינו את עצמכם בט' כדי שתוכלו להתענות למחר ע"ש ולענין ברכה מש"ל איתא ג"כ בתפא"י על המשניות ברכות פ"ז מ"א דבאונס בין שאנסוהו ב"א או ע"י חולה או רעבון לאכל דבר איסור מברך תחילה וסוף כיון דבכה"ג לא אסרה תורה והתירה קא אכול והרי נהנה ע"ש וביוהכ"פ כתב המג"א שאם נתישבה דעתו אח"כ לאחר שאכל שנחשב כחול לגבי דידי' יש להקל שא"ל יעלה ויבא רק כתב כיון שהטור מחמיר י"ל יע"ו ולא יקדש והטו"ז חולק ע"ז ודו"ק ואח"ז דברתי עם יד"נ הגאון המובהק חו"ע מוה"ר טובי' יהודא טוביומי אבד"ק סוכיצין שליט"א שכעת בת"א ואמר לי ג"כ שהזריקות אין נחשב לא להנאות גרונו ולא הנאות מעיו שיש לו להחולה יסורים וכמש"ל מזה.
מעט מעט כמ"ש בשו"ע או"ח סי' תרי"ח וכ"מ מכריתות י"ג דלא הותר רק לחולה שיב"ס אבל לחולה שאב"ס אף פחות מכהשיעור אסור כיון דקי"ל ח"ש אסור מה"ת וכ"כ המל"מ בפ"ה מהל' יסוה"ת ומדברי הרא"ה בס' החינוך מ"ע שי"ג משמע קצת דאף בחולה שאב"ס מאכילין אותו פחות מכשיעור וצ"ע וע"ש במנ"ח ובבית יצחק יו"ד ח"א סי' ע"ד וסי' צ' ובנ"ד מש"ל י"ל שביכלתו להיות אע"פ שכעת הוא חולה שאב"ס רק הרופאים אומרים שאם לא ניתן לו עכ"פ מזון הזריקות ביוהכ"פ יהי' ביכלתו לבוא לו שיכביד החולאת עליו ויהי' אח"כ חולה שיבס"כ שמאכילין אותו כמ"ש במג"א תרי"ח ובחת"ס ח"ו סי' כ"ג ובמהר"ם שיק חאו"ח סי' רפ"ט ובהגאו"ח בשם חו"ז הגה"ק מבעלז ז"ל וברש"י בר"ה ט' ע"א כתב מ"ש ועניתם נפשותיכם וכו' שאכילה בעיוהכ"פ נקרא עינוי ע"כ כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף עכ"ל וביומא פ"א וברא"ש שם פירש"י דקרא ועניתם הכינו את עצמכם בט' כדי שתוכלו להתענות למחר ע"ש ולענין ברכה מש"ל איתא ג"כ בתפא"י על המשניות ברכות פ"ז מ"א דבאונס בין שאנסוהו ב"א או ע"י חולה או רעבון לאכל דבר איסור מברך תחילה וסוף כיון דבכה"ג לא אסרה תורה והתירה קא אכול והרי נהנה ע"ש וביוהכ"פ כתב המג"א שאם נתישבה דעתו אח"כ לאחר שאכל שנחשב כחול לגבי דידי' יש להקל שא"ל יעלה ויבא רק כתב כיון שהטור מחמיר י"ל יע"ו ולא יקדש והטו"ז חולק ע"ז ודו"ק ואח"ז דברתי עם יד"נ הגאון המובהק חו"ע מוה"ר טובי' יהודא טוביומי אבד"ק סוכיצין שליט"א שכעת בת"א ואמר לי ג"כ שהזריקות אין נחשב לא להנאות גרונו ולא הנאות מעיו שיש לו להחולה יסורים וכמש"ל מזה.
28

עריכות