משנה ברורה/אורח חיים/תקפט

משנה ברורהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקפט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה (צורת הדף)
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


סימן תקפט
מי הם הראוים לתקיעת שופר

(א) שאינו מחויב בדבר. היינו שאינו מחוייב בעצם וכדלקמיה אבל אם הוא מחוייב אלא שיצא בהמצוה (א) יכול להוציא ואפילו לברך בשביל חבירו:

(ב) וקטן. אפילו אם הוא בן י"ג שנה כ"ז שלא ידעינן שהביא ב' שערות (ב) אינו יכול לתקוע להוציא אחרים:

(ג) דכיון שאינו שומע וכו'. שהרי אנו מברכין וציונו לשמוע קול שופר:

(ד) אבל שומע ואינו מדבר וכו'. ואפילו לכתחלה יכול אחר לברך והוא תוקע [אחרונים]. חרש ששומע ע"י כלי כמין חצוצרות (ג) חייב בשופר:

(ה) מוציא את מינו. דכל אנדרוגינוס שוין שיש להם זכרות ונקבות ואם הוא בכלל זכר גם חבירו הוא בכלל זכר אבל אינו יכול להוציא את שאינו מינו דשמא הוא בכלל נקבה:

(ו) אפילו את מינו וכו'. דשמא אם יקרע ימצא שטומטום זה נקבה וחבירו זכר. ואף ביום ב' שהוא דרבנן נקטינן ככל חומרת יום א' ומיהו אף ביום א' אם שמע זכר מטומטום חוזר ותוקע בלא ברכה [פמ"ג]. טומטום ואנדרוגינוס אף דחייבין לתקוע מ"מ לא יברכו דברכה הוא דרבנן וספיקא לקולא [וכדלעיל בסימן י"ז ס"ב]:

(ז) אפילו עצמו. דלא אתי צד עבדות שבו (ד) ומוציא צד חירות שבו:

(ח) יכולות לתקוע. ולא אמרינן דכיון דפטורות יש חילול יו"ט בתקיעתן (ה) דקי"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה אלמא דמי שאינו מצווה ועושה נמי שכר יש לו. וה"ה (ו) קטן יכול לתקוע אף לכתחלה כדי שיתחנך וכדאיתא לקמן בסימן תקצ"ו בהג"ה:

(ט) וכן אחר שיצא כבר. ר"ל אף שיצא ולא אמרינן דכיון שהוא עצמו אינו צריך עתה לתקוע תו עובר משום שבות כשתוקע בשבילן דמ"מ קצת מצוה יש להן בתקיעתן כנ"ל:

(י) אבל אין מברכות וכו'. דמהו וציונו בדבר שאינה מחוייבת לא מד"ת ולא מדברי סופרים דאשה במ"ע שהזמן גרמא פטורות אף מדרבנן:

(יא) אם כבר יצאו. וע"כ (ז) י"א דיתקע להם קודם שישמע התקיעות בביהכ"נ אבל במ"א מסיק בשם מהרי"ל שלא יתקע בשלשה שעות ראשונות משום דאז מיפקד דינא ואין כדאי לתקוע ביחידות אלא יתקע להן אחר תקיעות ביהכ"נ והם יברכו לעצמן (ח) או שיכוין בלבו שלא לצאת בתקיעות ביהכ"נ ואז יוכל אח"כ ג"כ לברך בשבילן:

(יב) המודר הנאה וכו'. כגון ראובן שהדיר ע"ע שלא יהנה משמעון אפ"ה מותר לשמעון לתקוע לו דמצות לאו ליהנות ניתנו ואין תקיעות מצוה בכלל איסור הנאה שאסר ע"ע משא"כ כשאסר תקיעותיו (ט) אסר אפילו בזה שאינו הנאה:

(יג) מאליו. אפי' כשאומר מי שרוצה להוציאני ידי חובתי יתקע (י) שרי דבכה"ג לאו שליחותיה קעביד:

(יד) והוציאני אסור. דכיון דבשליחותיה עביד יש לו הנאה במאי דעביד שליחותיה (יא) ובדיעבד יצא [פמ"ג בשם הפר"ח]:

(טו) להתלמד וכו'. ואם מתכוין בזה גם לצאת ידי מצוה כתב הא"ר דיצא והיינו בעשה התקיעות כדין:

(טז) ולא נתכוון השומע לצאת. זה מיירי כשבא לביהכ"נ בסתמא (יב) אבל אם בא לביהכ"נ לצאת ידי חובה עם הצבור אע"פ שבשעה ששמע לא כיון לבו אלא בסתמא יצא:

(יז) שישמענו. אבל אם היו תוקעין בבית לחולה וליולדת והיה ביתו סמוך לו ושמע לא יצא דמסתמא לא נתכוין זה להוציא אלא החולה [ח"א]:

(יח) מי שהיה מהלך בדרך וכו' אם נתכוון לצאת וכו'. איתא בירושלמי לא שנו אלא בעובר אבל בעומד חזקה כיון ועיין בא"ר שכתב דכונת הירושלמי בעובר ועומד לשמוע קול תקיעות דאז אמרינן (יג) אף דאינו זוכר אם כיון אז לצאת מ"מ חזקה שכיון אבל בשהיה עומד בביתו לא אמרינן חזקה כיון. סומא חייב בתקיעות ואם היה מוחזק לתקוע בכל שנה וסלקוהו אם לא ימצאו בקי כמוהו יחזירוהו למנויו. ולכתחלה אין לסלקו מפני שהוא סומא אע"פ שנמצא בקי כמוהו [מ"א בשם הרדב"ז]:

(יט) ושמע תקיעות משליח צבור וכו'. ובלבד (יד) שלא עמד רחוק מביהכ"נ כ"כ שאפשר שלא ישמע קול שופר רק קול הברה:



שולי הגליון


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >