משנה ברורה/אורח חיים/תקעה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דיני תענית שמתפללין בא"י על הגשמים
(א) שמתענין בארץ ישראל. בא (א) לאפוקי שאר מקומות וכדלקמן בס"ט:
(ב) מתחילין תלמידי חכמים וכו'. היינו אפילו (ב) ביום י"ז גופא וכן משמע בביאור הגר"א בס"ט:
(ג) וכל התלמידים וכו'. היינו שחיוב הוא (ג) על כל תלמיד ואין יכול להפקיע עצמו לומר פטור אני (ד) ודוקא כששואלים אותו דבר הלכה בתלמודו ואומרה דאז הוא בכלל ת"ח וחייב להתחיל להתענות אבל אם לא הגיע לכלל כך איננו מחוייב להתענות אלא שאם רצה מתענה ואין בו משום יוהרא אבל כל שאר אדם אינו רשאי (ה) דהרואה שמתענה מוכחא מילתא שעושה מפני הגשמים והוי משום יוהרא:
(ד) כדין תענית יחיד. היינו (ו) לענין שמפסיקין בהם בר"ח וחנוכה ופורים אם פגע באלו הימים ומשא"כ ת"צ וכדלעיל בסימן תקע"ב (ז) וגם לענין מה שמבואר בסימן תקס"ו ע"ש ונ"ל דה"ה לענין שצריך לקבל אותן מבעוד יום כשאר תענית יחיד ולאפוקי בת"צ וכנ"ל בסימן תקס"ב סי"ב:
(ה) ומתחננים כדרך וכו'. ובכלל זה הקריאה ויחל בשחרית ומנחה כשאר תענית [ט"ז וש"א]:
(ו) מבעוד יום. היינו (ח) דבהשמ"ש שלו אסור וא"צ להוסיף יותר:
(ז) להעביר את הזוהמא. וכ"ש אם יש לו חטטין בראשו (ט) דמותר:
(ח) ואסורים בהם וכו'. אפילו (י) עדיין אין רעב בעולם. ואפילו בליל טבילה [פמ"ג]:
(ט) ומתפללין בבתי כנסיות. ר"ל (יא) שאין מוציאין לרחובה של עיר כמו שנוהגין בשבע אחרונות וכדלקמיה בס"ד:
(י) ומוסיפין שש ברכות. הוא מבואר בטור:
(יא) ונועלים את החנויות. עיין בגבורת ארי דמסיק דשארי חנויות של דבר אחר נועלין לגמרי כל היום בין בשני בין בחמישי רק בחנויות של מאכל ומשתה פותחין מעט לעת ערב:
(יב) פותחין מעט. דהיינו שפותח (יב) קצת דלת החנויות ואין מוציאין מה שבחנות לחוץ:
(יג) מאכל. אבל של שתיה (יג) דיכולין לקנותו בע"ש לא:
(יד) איצטבא. כסא דהשתא אין החנות פתוחה לר"ה ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך [רש"י]:
(טו) מתענות. באלו ג' תעניות אמצעיות:
(טז) אבל לא וכו'. דבג' ראשונות (יד) לא תקיף רוגזי' כולי האי ואחרונות כיון דשבעה נינהו לא מצי עוברות ומניקות למיקם בהו (טו) וקשה יתענו עכ"פ ג' תענית וצ"ל כיון דא"א להתענות כולם אין מחוייבים להתענות כלל:
(יז) ולהתענות. כי הוא רע לולד. אם צבור גזרו ג' תענית ויש אדם חלש שאינו יכול להתענות כולם א"צ להתענות כלל וצ"ע [מ"א]:
(יח) של שמחה. לאו דוקא (טז) אלא ה"ה לכל בנין שא"צ דאינו נעשה אלא לנוי ולהרוחה בעלמא. ודע עוד דשל שמחה קאי גם אמשא ומתן דאינו אסור אלא של שמחה כגון צרכי חופה לבנו [מ"א] ועיין בסימן תקנ"א ס"ב ובמ"ב שם מדינים אלו:
(יט) כותלו. של בנין שמחה כגון (יז) בית חתנות לבנו (יח) ואפילו אין בו סכנה:
(כ) וממעטין באירוסין. פי' (יט) שאין מארסין כלל ועיין בבה"ל:
(כא) מזל השור. והיינו ל' יום לאחר שנופלת תקופת ניסן:
(כב) מתענין וזועקין. בפה אבל לא מתריעין [מ"א]:
(כג) או עד שיבשו הצמחים. ששוב לא יועיל והוי תפלת שוא:
(כד) קודם שבעה עשר במרחשון. אפילו עונת הגשמים שלהם (כ) אחר שבועות:
(כה) בחו"ל. שאין להם נשיא שיגזור עליהם. ודע דאחרונים מסתפקין אפילו בא"י אם נוהג היום הסדר תענית מחמת זה הטעם ואפשר משום דשליחותייהו דקמאי קעבדינן שם ועיין בברכי יוסף שהאריך בזה וקצת מדבריו מובא בשע"ת ריש הסימן עי"ש:
(כו) ישלימו אותו היום. שכבר עבר רוב היום (כא) בקדושה (כב) ושוב אין אומר ענינו בתפלת המנחה ולא תחנונים אחרים וגם הלל היה ראוי לומר (כג) אלא שאין אומרים אותו בכרס רעבה [דמתוך שכתוב בו נותן לחם לכל בשר נאה להאמר על השובע רש"י] וי"א דכיון שנענו באותו יום אומרים הלל הגדול [דגמ"ר]:
(כז) ואם התחילו לירד קודם חצות. משמע מלשון זה (כד) דאף שלא נגמר השיעור גשמים קודם חצות כיון שההתחלה היתה קודם חצות ולא הפסיק בחצות אזלינן בתר ההתחלה ולא ישלימו:
(כח) לא ישלימו. דעד כדון צפרא הוא:
(כט) יאכלו וישתו. שא"א הלל הגדול (כה) אלא בנפש שבעה וכרס מלאה (כו) ודוקא בזה שהוא אחר התפלה אבל קודם התפלה שרי ולכן אמרינן ליה בפסוקי דזמרה בשחרית בשבת. ובמקום דשכיחי שכרות (כז) אומרים הלל הגדול ואח"כ אוכלין ושותין וה"ה אם ירד קודם חצות ורצו רוב הצבור להשלים דמשלימין וכנ"ל בסימן תקס"ט ס"א יאמרו הלל הגדול קודם אכילה:
(ל) הלל הגדול. הם כ"ו כי לעולם חסדו וחותמין מודים אנחנו לך על כל טיפה וכו' כמ"ש סימן רכ"א ושוב אין היחיד צריך לברך ויש להתחיל קודם הודו שיר המעלות הנה ברכו וגו' העומדים בבית ד' בלילות ואומר מעלה נשיאים מקצה הארץ וגו' [מ"א]:
(לא) תעניתם לא. דלא נענו מכח התענית רק משמיא דרחימו עלייהו:
(לב) אין אומרים וכו'. דזה לא מיקרי התחלה להתענות ומשמע מסתימת המחבר דאפילו אותן התעניות שמפסיקין מבע"י מ"מ עיקר התענית מתחיל מעמוד השחר ואילך לא קודם ועיין בפמ"ג:
< הקודם · הבא >