משנה ברורה/אורח חיים/תקס
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
לעשות זכר לחורבן
תקנו וכו'. שכל דבר שמחה צריך לעשות בה דבר זכר לחורבן הבית וכמו שכתוב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. (א) מסוייד ומכוייר. הם (א) מיני ציור (ב) ואפשר לומר שדרך העולם שטחין בטיט ואח"כ סדין בסיד והמלכים עושין הכל בסיד ולפ"ז אפילו בסיד לבדו אסור ומדקאמר שאין בונין לעולם בנין וכו' משמע דאפילו ע"י שיור אמה על אמה אסור בזה והנה המחבר העתיק לשון הרמב"ם (ג) אבל דעת הטור דאפילו סדין בסיד ומציירין נמי מהני שיור אמה על אמה וכן המנהג:
(ב) טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר וכו'. היינו שאותו אמה יהיה בלא סיד רק בטיט לבד והיכא שמערב חול בסיד נמי שרי (ד) ע"י ששיור אמה על אמה (ה) ויש מקילין ע"י חול דס"ל דהיכא דעירב חול שוב לא מקרי בשם סיד. והנה בזמנינו לא נהגו לשייר (ו) ואפשר משום דסומכין על היש מקילין ועכ"פ תמוה שהרי מלבנין הבתים בסיד לבד ואפשר דדוקא במיני סיד הנקרא גופ"ש שהוא לבן ביותר אסור משא"כ סיד שלנו אך כל זה דוחק וצ"ע על מה נוהגין היתר. והיכא שהוא טח בטיט לבד (ז) לכו"ע אין צריך לשייר כלל:
(ג) כנגד הפתח. היינו נוכח הפתח כדי שיראה מיד שיכנס בפתח ויש שמניחים פנוי למעלה מן הפתח בגובה ואינו נראה לנכנס ואפשר כדי שיתראה תמיד לפני בעה"ב היושב בפנים שעל רוב הוא יושב אצל הקיר אשר נוכח פתח הבית [שע"ת] ואותו השיור יהיה בלא סיד ודלא כאותן העושין אמה שחור דזהו ג"כ ציור [לבוש] ויש מקומות (ח) שעושין שחור וכותבין ע"ז זכר לחורבן (ט) ואותן התולין בגדי רקמה סביב כל הכתלים ישיירו ג"כ אמה על אמה:
(ד) בחזקתה. דתלינן שנעשה ביד עכו"ם ולקחה ישראל ממנו (י) ואם ידוע שנעשה ביד ישראל באיסור חייב לקלוף אמה על אמה. וכ"ז כשהוא קיים (יא) אבל כשנפל אפילו אם ידוע שבפעם הראשון היה ביד עכו"ם מ"מ כשחוזר ובונה מחוייב לשייר השיעור:
(ה) לעשות סעודה לאורחים. אפילו (יב) סעודת מצוה כמילה וחתונה וכ"ש שאר סעודות ועיין במור וקציעה דבסעודת שבת ויו"ט (יג) לא יחסר שום דבר:
(ו) מחסר ממנו מעט. כלומר שאין נותן כל תבשילים הראוים לסעודה אלא מחסר מעט (יד) אפילו כסא דהרסנא די בזה [מ"א]:
(ז) ומניח מקום פנוי. דאל"ה (טו) לא יהיה ניכר (טז) החסרון אבל כשיניח פנוי ירגישו שהיה ראוי עוד תבשיל אלא שנחסר [ט"ז] והנה הלבוש השמיט תנאי זה (יז) אפשר דס"ל דמחסר מעט לבדה סגי:
(ח) שנוהגת בהם. היינו אם יש לה הרבה מיני תכשיטין לא תשים כולם עליה בבת אחת רק בכל פעם תשייר אחת לזכור החורבן. ונשים המתקשטות במילוי (יח) גורמין לבד זה רעות רבות מאומות העולם המתקנאים בהם:
(ט) לשבר כוס בשעת חופה. וזו היא ג"כ (יט) הטעם של שבירת כלי בשעת כתיבת התנאים. ויראה לשבור תחת החופה כוס (כ) שלם ואין בו משום בל תשחית כיון שעושין כן לרמז מוסר למען יתנו לב:
(י) ראש שמחתי. אמרינן בשבת דף ס"ב דתענוג דאית ביה שמחה אסור ודלית ביה שמחה שרי [מ"א]:
(יא) שלא לנגן בכלי שיר. היינו דבכלי אסור אפילו שלא על היין לדעה זו:
(יב) או בבית המשתה. ר"ל לפי שהוא על היין אסרו בזה (כא) ואפילו למי שאינו רגיל בזה ודע דאפילו בפה (כב) אסור על היין לכו"ע. וע"כ יש למחות באותן שיושבין (כג) לאכול סעודתן ובחוץ עומדים ומנגנים ובכל יום עושין כן דזהו ודאי איסור גמור [פמ"ג]:
(יג) ואפילו שיר בפה על היין אסור. וב"ח פסק דאפילו בלא יין ג"כ אסור דאמרינן בגמרא דוקא זמרא של מושכי הספינות או מושכי הבקרים שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם אבל דגרדאי אסור שהוא לשחוק בעלמא (כד) וע"כ נשים המזמרות בפה (כה) בעת מלאכתן יש למחות להן ואם אינן שומעות מוטב שיהיו שוגגין אכן בבית חרושת המעשה (כו) שיש שם גם אנשים ואלו מזמרות ואלו עונין אחריהן הוא כאש בנעורת ומצוה רבה לבטלם:
(יד) דברי תשבחות. כתב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג לשמחת מריעות כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר [סנהדרין ק"א ע"ש] אך בבהכ"נ לרגלים מצוה לזמר וע"כ מסיק המ"א דלא שרי בשבת לזמר אלא אותן שירים שנתקנו על הסעודה אבל פיוטים אחרים אסור:
(טו) וזכרון חסדי הקב"ה. ובאיזה סעודות נוהגים לשורר קדיש דהיינו יתגדל וזהו ודאי חטא גדול דלא התירו אלא זכרון חסדי ד' וכ"ש במה שלוקחין על הסעודה ליצ"ן אחד ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושות וזהו עון פלילי [ט"ז]:
(טז) הכל שרי. פי' בין בפה ובין בכלי ועל היין רק שלא יהא בה ניבול פה ומ"מ (כז) אין לשמוח ביותר:
(יז) אם היא של כסף. ה"ה של מרגליות ואבנים טובות י"ל כ"ש דאסור ואימתי נקראת כלה י"ל כל ז' ימי המשתה בבתולה [וכ"כ יש"ש פ"ק דגיטין דף ז'] גם לילה שלפני החופה וא"כ אותן המניחין בראש כלה תכשיטין בראש שקורין בינד"א וכדומה צ"ע [פמ"ג]:
(יח) אבל של גדיל מותר לכלה. כדי שלא לנוולה. ועיין בב"י דמסתפק לדעת הרמב"ם אם היה עיקרה של גדיל וקבועים משבצות של כסף וזהב אם שרי (כח) וכהיום אין משגיחין בזה העולם ומקילין בזה וכתב הא"ר דסומכין על דעת הרמב"ן דסובר דעיקרו של גדיל שרי אף שיש בו כסף וזהב. והעושין הינומא מיוחדת לכלה קרוי"ן של כסף וזהב אף שיכרוך הכסף על משי יש לאסור וצ"ע [פמ"ג]:
(יט) אבל בשאר וכו'. שלא גזרו אלא בשעת שמחה:
(כ) פיו שחוק. שהשמחה יתירה משכח המצות. ועיין בט"ז ופרישה דאפילו בשמחה של מצוה כגון בחתונה ופורים לא ימלא פיו שחוק:
< הקודם · הבא >