משנה ברורה/אורח חיים/תקסה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דין תפילת עננו
(א) אומר ענינו בשומע תפלה. ר"ל שאינו קובע ברכה לעצמו בין גואל לרופא כמו ש"צ אלא כוללה בשומע תפלה וכדלקמיה בהג"ה:
(ב) בין יחיד המתפלל עם הצבור. דרק לשליח צבור קבעו ברכה לעצמו בין גואל לרופא ולא ליחידים:
(ג) ולא יחתום וכו'. ואפילו ש"ץ אם שכח לומר ענינו בין גואל לרופא שאומר בשומע תפלה ג"כ (א) לא יחתום שם בברכה בפ"ע אלא יסיים כי אתה שומע כיחיד:
(ד) יאמר ענינו וכו'. דלעולם לישתתף אינש בהדי צבורא:
(ה) בצום תעניתנו. ולא מיחזי כשיקרא מה שאומר בלשון רבים דא"א שלא יהיה אחד בסוף העולם שמתענה היום [מ"א] ויש מאחרונים (ב) שמצדדים לומר ביום צום תעניתי (ג) או ביום צום התענית והעולם נהגו כרמ"א וכן העתיק בדה"ח:
(ו) וע"ל סי' רצ"ד סדו"ה. דשם מוכח בס"ד (ה) דתיכף כשיסיים ברכת שומע תפלה אין לו לחזור אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה רק אחר תפלתו יכללה באלהי נצור כדלקמיה וגם הסעיף ה' דשם שייך לכאן:
(ז) לאחר תפלתו. קודם (ו) יהיו לרצון:
(ח) שמא יאחזנו בולמוס. שיהיה צריך לאכול כדי להשיב נפשו. ועיין בט"ז שכתב דאם רוצה להתפלל בשחרית ענינו ולדלג תיבות ביום צום תעניתנו הרשות בידו דאז אין חשש שמא ימצא שקרן:
(ט) בכל תפלותיו. ואפילו (ז) בתפלת ערבית שקודם התענית דעצם התענית (ח) מתחיל מבערב:
(י) כ"א במנחה. ואפילו מתפלל מנחה גדולה יאמר ענינו דאפילו אם יאחזנו בולמוס לא יהיה שקרן בתפלתו דעכ"פ התענה עד חצות [אחרונים]:
(יא) דדבר שבקדושה הם. ואין נאמר בפחות מעשרה:
(יב) דרך קריאה. בניגון וטעמים. אין לומר האדרת והאמונה בצבור כ"א ביוה"כ (ט) הא יחיד יכול לומר האדרת כל השנה. אין לומר קודם חצות לילה שום סליחות ולא י"ג מדות בשום פנים לעולם חוץ מביום הכפורים [אחרונים]:
(יג) וכן אין וכו' או ויעבור. אף די"ג מדות כבר כתבו המחבר חזר ושנה הרמ"א בשם או"ז דאפילו סליחות לחוד ג"כ אין לומר ביחיד אבל האחרונים תמהו על עיקר הדין דלמה לא יאמר היחיד סליחות דהוא תחנונים בעלמא (י) והסכימו דסליחות בלא י"ג מדות יכול יחיד לומר:
(יד) ומפרסם עצמו וכו'. משמע שאם שואלין אותו אם התענה מותר לומר האמת כיון שאינו עושה להשתבח ולהתפאר ומ"מ נכון הוא שבכל גווני יאמר שאינו מתענה כדי שלא להחזיק טיבותא לנפשיה אכן אם מפצירין בו לאכול ואינו יכול להתנצל בלא"ה יאמר שהוא מתענה [ט"ז ומ"א] ופשוט דכל זה בסתם תענית שאדם מקבל ע"ע אבל בתעניתים הקבועין והוא במקום שמקילין בו המון מצוה לפרסם שמתענה כדי שילמדו ממנו. ולהיפך אם הוא במקום שהעולם מחמירין ע"ע להתענות אף תענית בה"ב וכדומה והוא אין יכול להתענות מפני שהוא חלש לא יאכל בפרהסיא בפני המון עם אלא בצנעא [פמ"ג]:
< הקודם · הבא >