משנה ברורה/אורח חיים/קכח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(טיוב קישורים)
שורה 2: שורה 2:
{{חלקי}}
{{חלקי}}


({{עוגן1|א}}) '''אין וכו'.''' ודינו בכל דבר כמו שמבואר לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/נה|סימן נ"ה]] לענין קדיש ועיין שם ב[[משנה ברורה/נה#לג|משנה ברורה סקל"ג]] מה שכתבנו בשם הפמ"ג דמסתפק לענין ישן אם מצטרף. י"א דאין נ"כ אלא במקום שיש ס"ת אבל רוב האחרונים וכמעט כולם חולקים ע"ז. י"א דמי שבא ואמר כהן אני נאמן לישא כפיו וכן המנהג [רמ"א בע"ז [[שולחן ערוך/אבן העזר/ג#א|סימן ג' ס"א בהג"ה]]]:
({{עוגן1|א}}) '''אין וכו'.''' ודינו בכל דבר כמו שמבואר לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/נה|סימן נ"ה]] לענין קדיש ועיין שם במשנה ברורה [[משנה ברורה/אורח חיים/נה#לג|סקל"ג]] מה שכתבנו בשם הפמ"ג דמסתפק לענין ישן אם מצטרף. י"א דאין נ"כ אלא במקום שיש ס"ת אבל רוב האחרונים וכמעט כולם חולקים ע"ז. י"א דמי שבא ואמר כהן אני נאמן לישא כפיו וכן המנהג [רמ"א בע"ז [[שולחן ערוך/אבן העזר/ג#א|סימן ג' ס"א בהג"ה]]]:


({{עוגן1|ב}}) '''מהמנין.''' לפי שהכהנים ג"כ בכלל ברכה מדכתיב ואני אברכם כלומר לכהנים ואפילו אם רובם כהנים ג"כ שפיר דמי כיון דיש עכ"פ ישראל אחד שיענה אמן אחר הברכת כהנים. וביהכ"נ שכולה כהנים עיין לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/קכח#כה|סכ"ה]]:
({{עוגן1|ב}}) '''מהמנין.''' לפי שהכהנים ג"כ בכלל ברכה מדכתיב ואני אברכם כלומר לכהנים ואפילו אם רובם כהנים ג"כ שפיר דמי כיון דיש עכ"פ ישראל אחד שיענה אמן אחר הברכת כהנים. וביהכ"נ שכולה כהנים עיין לקמן ב[[שולחן ערוך/{{כאן}}#כה|סכ"ה]]:


({{עוגן1|ג}}) '''ואין לזר.''' דכתיב כה תברכו וגו' אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ועיין בב"ח שכתב דדוקא עם נשיאת כפים ואפילו אם לא בירך מתחלה אקב"ו וכו' אבל אם יברך ברכת כהנים בלא נשיאת כפים אינו עובר בעשה ומפמ"ג משמע דאיסור יש בכל גווני. כתב בספר מגן גבורים דהא דאמרה תורה אתם ולא זרים אינו רק במתכוין לכוונת המצוה אבל אי לא מכוין כלל לכוונת המצוה רק שלא לעבור על דברי חבריו שחשבו שהוא כהן ואמרו לו עלה לדוכן פשיטא דאין כאן איסור עשה כלל עי"ש. ונראה לי דכל זה דוקא למאי דקי"ל לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/ס#ד|סימן ס' ס"ד]] דמצות צריכות כונה דאי לאו הכי אינו מותר רק דוקא אם מכוין בפירוש שלא לשם מצוה או שאינו מכוין כלל לברכה ועיין ב[[ביאור הלכה/קכח|ביאור הלכה]]:
({{עוגן1|ג}}) '''ואין לזר.''' דכתיב כה תברכו וגו' אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ועיין בב"ח שכתב דדוקא עם נשיאת כפים ואפילו אם לא בירך מתחלה אקב"ו וכו' אבל אם יברך ברכת כהנים בלא נשיאת כפים אינו עובר בעשה ומפמ"ג משמע דאיסור יש בכל גווני. כתב בספר מגן גבורים דהא דאמרה תורה אתם ולא זרים אינו רק במתכוין לכוונת המצוה אבל אי לא מכוין כלל לכוונת המצוה רק שלא לעבור על דברי חבריו שחשבו שהוא כהן ואמרו לו עלה לדוכן פשיטא דאין כאן איסור עשה כלל עי"ש. ונראה לי דכל זה דוקא למאי דקי"ל לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/ס#ד|סימן ס' ס"ד]] דמצות צריכות כונה דאי לאו הכי אינו מותר רק דוקא אם מכוין בפירוש שלא לשם מצוה או שאינו מכוין כלל לברכה ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|ביאור הלכה]]:


({{עוגן1|ד}}) '''אפילו וכו'.''' ר"ל אפילו אם נימא דעשה אינו עובר הזר כשמברך עם כהנים דהמיעוט אתם ולא זרים הוא רק כשמברך לבדו אפ"ה עכ"פ אסור משום הברכה שמברך בתחלה אשר קדשנו וכו' דהוי לבטלה דרק לכהנים צותה התורה לברך את ישראל:
({{עוגן1|ד}}) '''אפילו וכו'.''' ר"ל אפילו אם נימא דעשה אינו עובר הזר כשמברך עם כהנים דהמיעוט אתם ולא זרים הוא רק כשמברך לבדו אפ"ה עכ"פ אסור משום הברכה שמברך בתחלה אשר קדשנו וכו' דהוי לבטלה דרק לכהנים צותה התורה לברך את ישראל:
שורה 14: שורה 14:
({{עוגן1|ו}}) '''ואפשר עם וכו'.''' ר"ל בזה קאמר הר"י דאינו עובר בעשה רק משום איסור ברכה לבטלה. ולדינא הסכימו האחרונים דאין לחלק בזה ובכל גווני עובר בעשה:
({{עוגן1|ו}}) '''ואפשר עם וכו'.''' ר"ל בזה קאמר הר"י דאינו עובר בעשה רק משום איסור ברכה לבטלה. ולדינא הסכימו האחרונים דאין לחלק בזה ובכל גווני עובר בעשה:


({{עוגן1|ז}}) '''שאין בו אחד וכו'.''' כי לקמן בסימן זה מבואר הרבה דברים המעכבים לכהן לעלות לדוכן יש מהן שהן מדאורייתא לכמה פוסקים ויש מהן שהן לכו"ע מדרבנן ועיין לקמיה ב[[משנה ברורה/קכח#יב|ס"ק י"ב]]:
({{עוגן1|ז}}) '''שאין בו אחד וכו'.''' כי לקמן בסימן זה מבואר הרבה דברים המעכבים לכהן לעלות לדוכן יש מהן שהן מדאורייתא לכמה פוסקים ויש מהן שהן לכו"ע מדרבנן ועיין לקמיה ב[[#יב|ס"ק י"ב]]:


({{עוגן1|ח}}) '''כעובר בג'.''' והוא כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי וגו' ומכל מקום עיקר עשה אינו אלא אחת והוא 'כה תברכו' שנאמרה בלשון צווי לברכה. כתבו הפוסקים דנשיאת כפים אין דוחה לאיסור טומאה, והטעם כי יש בה עשה ולא תעשה [לנפש לא יטמא, קדושים יהיו] ולכן אפילו מת פתאום אחר שכבר אמר הש"ץ כהנים דחל עליהם המצות עשה דנשיאת כפים אפ"ה צריכין לצאת תיכף החוצה. ואם הכהן אינו יודע מזה צריך להגיד לו מיהו אם הטומאה בבית הסמוך לבית הכנסת ואפשר לסתום הפתחים והחלונות של בית הכנסת או של בית שהמת שם אפילו נודע לו א"צ לצאת עד שיגמור הנ"כ דנ"כ ד"ת וטומאה כזו אינה אלא מדרבנן. אמנם אם נודע לכהן קודם שנטל ידיו לעלות לדוכן טוב יותר שיצא תיכף החוצה:
({{עוגן1|ח}}) '''כעובר בג'.''' והוא כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי וגו' ומכל מקום עיקר עשה אינו אלא אחת והוא 'כה תברכו' שנאמרה בלשון צווי לברכה. כתבו הפוסקים דנשיאת כפים אין דוחה לאיסור טומאה, והטעם כי יש בה עשה ולא תעשה [לנפש לא יטמא, קדושים יהיו] ולכן אפילו מת פתאום אחר שכבר אמר הש"ץ כהנים דחל עליהם המצות עשה דנשיאת כפים אפ"ה צריכין לצאת תיכף החוצה. ואם הכהן אינו יודע מזה צריך להגיד לו מיהו אם הטומאה בבית הסמוך לבית הכנסת ואפשר לסתום הפתחים והחלונות של בית הכנסת או של בית שהמת שם אפילו נודע לו א"צ לצאת עד שיגמור הנ"כ דנ"כ ד"ת וטומאה כזו אינה אלא מדרבנן. אמנם אם נודע לכהן קודם שנטל ידיו לעלות לדוכן טוב יותר שיצא תיכף החוצה:


({{עוגן1|ט}}) '''כשקורא כהנים.''' דבלא"ה אינו עולה דכתיב אמור להם ומתרגמינן כד יימרון להון והוא קריאת כהנים שאנו אומרין וע' לקמיה ב[[משנה ברורה/קכח#י|ס"ק י']]. וכתב המ"א ודוקא שעקר רגליו בעבודה אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/קכח#ח|ס"ח]] ואף דהחזן קרא כהנים או שא"ל בפירוש לעלות אינו עובר בעשה והא"ר הביא בשם תשובת מהר"ם מינץ שמסתפק בזה דאולי באופן זה מחוייב לעלות ע"כ יש ליזהר שלא להיות אז בבית הכסנת כדי שלא יבוא לזה ובלאו הכי יש לעשות כן משום שלא יאמרו עליו שהוא פגום דמי ידע שלא עקר רגליו קצת בעבודה:
({{עוגן1|ט}}) '''כשקורא כהנים.''' דבלא"ה אינו עולה דכתיב אמור להם ומתרגמינן כד יימרון להון והוא קריאת כהנים שאנו אומרין וע' לקמיה ב[[#י|ס"ק י']]. וכתב המ"א ודוקא שעקר רגליו בעבודה אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/{{כאן}}#ח|ס"ח]] ואף דהחזן קרא כהנים או שא"ל בפירוש לעלות אינו עובר בעשה והא"ר הביא בשם תשובת מהר"ם מינץ שמסתפק בזה דאולי באופן זה מחוייב לעלות ע"כ יש ליזהר שלא להיות אז בבית הכסנת כדי שלא יבוא לזה ובלאו הכי יש לעשות כן משום שלא יאמרו עליו שהוא פגום דמי ידע שלא עקר רגליו קצת בעבודה:


({{עוגן1|י}}) '''או אם א"ל.''' זה קאי גם כן בשהיה בבית הכנסת ולא כשאמרו לו בחוץ רק דבא המחבר להורות לנו דאין נ"מ בדין בין תיבת כהנים שקורא החזן בכלל לכל הכהנים או שאמרו לו בפרט לעלות או במה שאמר לו השופך מים ליטול ידיו דהוא מרמז ג"כ על ברכת כהנים כולם בכלל אמור להם הוא ועובר בעשה אם אינו עולה וכ"ז מיירי ג"כ לפי דעת המ"א הנ"ל שעקר רגליו בעבודה. ועיין עוד ב[[ביאור הלכה/קכח|בה"ל]] שביררנו שם עוד דדברי המחבר כולל ג"כ דאם שאמרו לו בבית הכנסת קודם שגמר ברכת רצה דהיה אז ביכלתו לעקור רגליו ולא רצה דעובר בעשה לכו"ע ועי"ש עוד במה שכתבנו:
({{עוגן1|י}}) '''או אם א"ל.''' זה קאי גם כן בשהיה בבית הכנסת ולא כשאמרו לו בחוץ רק דבא המחבר להורות לנו דאין נ"מ בדין בין תיבת כהנים שקורא החזן בכלל לכל הכהנים או שאמרו לו בפרט לעלות או במה שאמר לו השופך מים ליטול ידיו דהוא מרמז ג"כ על ברכת כהנים כולם בכלל אמור להם הוא ועובר בעשה אם אינו עולה וכ"ז מיירי ג"כ לפי דעת המ"א הנ"ל שעקר רגליו בעבודה. ועיין עוד ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]] שביררנו שם עוד דדברי המחבר כולל ג"כ דאם שאמרו לו בבית הכנסת קודם שגמר ברכת רצה דהיה אז ביכלתו לעקור רגליו ולא רצה דעובר בעשה לכו"ע ועי"ש עוד במה שכתבנו:


({{עוגן1|יא}}) '''שוב אינו עובר.''' היינו אי אתרמי ליה צבורא אחרינא והטעם כיון שכבר קיים מצוה זו ביום זה לא חייבתו התורה יותר ומ"מ אם עלה פעם שנית צריך לברך מתחלה הברכה אקב"ו דעכ"פ עושה מצוה ואפילו באותו בית הכנסת שכבר נשא כפיו:
({{עוגן1|יא}}) '''שוב אינו עובר.''' היינו אי אתרמי ליה צבורא אחרינא והטעם כיון שכבר קיים מצוה זו ביום זה לא חייבתו התורה יותר ומ"מ אם עלה פעם שנית צריך לברך מתחלה הברכה אקב"ו דעכ"פ עושה מצוה ואפילו באותו בית הכנסת שכבר נשא כפיו:
שורה 26: שורה 26:
({{עוגן1|יב}}) '''כשהכהנים אינם רוצים.''' כגון שהוא חלש וכדומה. ועיין במ"א שכתב בשם המרדכי שהיוצא צריך לצאת קודם שמתחילין רצה והטעם כדי שלא יאמרו שהם פגומים כשלא יעקרו ברצה וגם שהלוים היוצקים מים לא יבואו ויאמרו להם לעלות [א"ר]. וכתבו הפוסקים דהפסולים לעלות לדוכן אפילו פסולים דרבנן א"צ לצאת לחוץ דכשהחזן קורא כהנים אין כונתו על הפסולים והסכימו עוד דאפילו אם אמרו לו בפירוש עלה או כשאין בבית הכנסת רק פסולים דבודאי כונת הש"ץ שקורא כהנים הוא עליהן אפילו הכי אין צריכין לעלות ואינם עוברין בעשה דהא אינם נמנעין מצד עצמן אלא החכמים מנעו אותם ויש כח בידם לעשות זה. ומכל מקום באין בבית הכנסת כהנים אחרים רק אלו הפסולים דרבנן מצדד הא"ר שיצאו לחוץ קודם רצה וכן משמע מהגהת רע"א ע"ש:
({{עוגן1|יב}}) '''כשהכהנים אינם רוצים.''' כגון שהוא חלש וכדומה. ועיין במ"א שכתב בשם המרדכי שהיוצא צריך לצאת קודם שמתחילין רצה והטעם כדי שלא יאמרו שהם פגומים כשלא יעקרו ברצה וגם שהלוים היוצקים מים לא יבואו ויאמרו להם לעלות [א"ר]. וכתבו הפוסקים דהפסולים לעלות לדוכן אפילו פסולים דרבנן א"צ לצאת לחוץ דכשהחזן קורא כהנים אין כונתו על הפסולים והסכימו עוד דאפילו אם אמרו לו בפירוש עלה או כשאין בבית הכנסת רק פסולים דבודאי כונת הש"ץ שקורא כהנים הוא עליהן אפילו הכי אין צריכין לעלות ואינם עוברין בעשה דהא אינם נמנעין מצד עצמן אלא החכמים מנעו אותם ויש כח בידם לעשות זה. ומכל מקום באין בבית הכנסת כהנים אחרים רק אלו הפסולים דרבנן מצדד הא"ר שיצאו לחוץ קודם רצה וכן משמע מהגהת רע"א ע"ש:


({{עוגן1|יג}}) '''אלא בשעה וכו'.''' ר"ל וממילא אין חל עליהם שום חיוב אפילו כשיכנסו אחר כך וכנ"ל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/קכח#ב|ס"ב]]:
({{עוגן1|יג}}) '''אלא בשעה וכו'.''' ר"ל וממילא אין חל עליהם שום חיוב אפילו כשיכנסו אחר כך וכנ"ל ב[[שולחן ערוך/{{כאן}}#ב|ס"ב]]:


({{עוגן1|יד}}) '''שהם פגומים.''' ר"ל בני גרושה ובני חלוצה.
({{עוגן1|יד}}) '''שהם פגומים.''' ר"ל בני גרושה ובני חלוצה.

גרסה מ־11:45, 7 בספטמבר 2020

משנה ברורהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קכח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה (צורת הדף)
נתיב חיים
שונה הלכות
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם
ערוך השולחן


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה


(א) אין וכו'. ודינו בכל דבר כמו שמבואר לעיל בסימן נ"ה לענין קדיש ועיין שם במשנה ברורה סקל"ג מה שכתבנו בשם הפמ"ג דמסתפק לענין ישן אם מצטרף. י"א דאין נ"כ אלא במקום שיש ס"ת אבל רוב האחרונים וכמעט כולם חולקים ע"ז. י"א דמי שבא ואמר כהן אני נאמן לישא כפיו וכן המנהג [רמ"א בע"ז סימן ג' ס"א בהג"ה]:

(ב) מהמנין. לפי שהכהנים ג"כ בכלל ברכה מדכתיב ואני אברכם כלומר לכהנים ואפילו אם רובם כהנים ג"כ שפיר דמי כיון דיש עכ"פ ישראל אחד שיענה אמן אחר הברכת כהנים. וביהכ"נ שכולה כהנים עיין לקמן בסכ"ה:

(ג) ואין לזר. דכתיב כה תברכו וגו' אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ועיין בב"ח שכתב דדוקא עם נשיאת כפים ואפילו אם לא בירך מתחלה אקב"ו וכו' אבל אם יברך ברכת כהנים בלא נשיאת כפים אינו עובר בעשה ומפמ"ג משמע דאיסור יש בכל גווני. כתב בספר מגן גבורים דהא דאמרה תורה אתם ולא זרים אינו רק במתכוין לכוונת המצוה אבל אי לא מכוין כלל לכוונת המצוה רק שלא לעבור על דברי חבריו שחשבו שהוא כהן ואמרו לו עלה לדוכן פשיטא דאין כאן איסור עשה כלל עי"ש. ונראה לי דכל זה דוקא למאי דקי"ל לעיל בסימן ס' ס"ד דמצות צריכות כונה דאי לאו הכי אינו מותר רק דוקא אם מכוין בפירוש שלא לשם מצוה או שאינו מכוין כלל לברכה ועיין בביאור הלכה:

(ד) אפילו וכו'. ר"ל אפילו אם נימא דעשה אינו עובר הזר כשמברך עם כהנים דהמיעוט אתם ולא זרים הוא רק כשמברך לבדו אפ"ה עכ"פ אסור משום הברכה שמברך בתחלה אשר קדשנו וכו' דהוי לבטלה דרק לכהנים צותה התורה לברך את ישראל:

(ה) בזר העולה. אם לא משום ברכה לבטלה שלכהנים צותה התורה לברך את ישראל [תוס' שם]:

(ו) ואפשר עם וכו'. ר"ל בזה קאמר הר"י דאינו עובר בעשה רק משום איסור ברכה לבטלה. ולדינא הסכימו האחרונים דאין לחלק בזה ובכל גווני עובר בעשה:

(ז) שאין בו אחד וכו'. כי לקמן בסימן זה מבואר הרבה דברים המעכבים לכהן לעלות לדוכן יש מהן שהן מדאורייתא לכמה פוסקים ויש מהן שהן לכו"ע מדרבנן ועיין לקמיה בס"ק י"ב:

(ח) כעובר בג'. והוא כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי וגו' ומכל מקום עיקר עשה אינו אלא אחת והוא 'כה תברכו' שנאמרה בלשון צווי לברכה. כתבו הפוסקים דנשיאת כפים אין דוחה לאיסור טומאה, והטעם כי יש בה עשה ולא תעשה [לנפש לא יטמא, קדושים יהיו] ולכן אפילו מת פתאום אחר שכבר אמר הש"ץ כהנים דחל עליהם המצות עשה דנשיאת כפים אפ"ה צריכין לצאת תיכף החוצה. ואם הכהן אינו יודע מזה צריך להגיד לו מיהו אם הטומאה בבית הסמוך לבית הכנסת ואפשר לסתום הפתחים והחלונות של בית הכנסת או של בית שהמת שם אפילו נודע לו א"צ לצאת עד שיגמור הנ"כ דנ"כ ד"ת וטומאה כזו אינה אלא מדרבנן. אמנם אם נודע לכהן קודם שנטל ידיו לעלות לדוכן טוב יותר שיצא תיכף החוצה:

(ט) כשקורא כהנים. דבלא"ה אינו עולה דכתיב אמור להם ומתרגמינן כד יימרון להון והוא קריאת כהנים שאנו אומרין וע' לקמיה בס"ק י'. וכתב המ"א ודוקא שעקר רגליו בעבודה אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות וכדלקמן בס"ח ואף דהחזן קרא כהנים או שא"ל בפירוש לעלות אינו עובר בעשה והא"ר הביא בשם תשובת מהר"ם מינץ שמסתפק בזה דאולי באופן זה מחוייב לעלות ע"כ יש ליזהר שלא להיות אז בבית הכסנת כדי שלא יבוא לזה ובלאו הכי יש לעשות כן משום שלא יאמרו עליו שהוא פגום דמי ידע שלא עקר רגליו קצת בעבודה:

(י) או אם א"ל. זה קאי גם כן בשהיה בבית הכנסת ולא כשאמרו לו בחוץ רק דבא המחבר להורות לנו דאין נ"מ בדין בין תיבת כהנים שקורא החזן בכלל לכל הכהנים או שאמרו לו בפרט לעלות או במה שאמר לו השופך מים ליטול ידיו דהוא מרמז ג"כ על ברכת כהנים כולם בכלל אמור להם הוא ועובר בעשה אם אינו עולה וכ"ז מיירי ג"כ לפי דעת המ"א הנ"ל שעקר רגליו בעבודה. ועיין עוד בבה"ל שביררנו שם עוד דדברי המחבר כולל ג"כ דאם שאמרו לו בבית הכנסת קודם שגמר ברכת רצה דהיה אז ביכלתו לעקור רגליו ולא רצה דעובר בעשה לכו"ע ועי"ש עוד במה שכתבנו:

(יא) שוב אינו עובר. היינו אי אתרמי ליה צבורא אחרינא והטעם כיון שכבר קיים מצוה זו ביום זה לא חייבתו התורה יותר ומ"מ אם עלה פעם שנית צריך לברך מתחלה הברכה אקב"ו דעכ"פ עושה מצוה ואפילו באותו בית הכנסת שכבר נשא כפיו:

(יב) כשהכהנים אינם רוצים. כגון שהוא חלש וכדומה. ועיין במ"א שכתב בשם המרדכי שהיוצא צריך לצאת קודם שמתחילין רצה והטעם כדי שלא יאמרו שהם פגומים כשלא יעקרו ברצה וגם שהלוים היוצקים מים לא יבואו ויאמרו להם לעלות [א"ר]. וכתבו הפוסקים דהפסולים לעלות לדוכן אפילו פסולים דרבנן א"צ לצאת לחוץ דכשהחזן קורא כהנים אין כונתו על הפסולים והסכימו עוד דאפילו אם אמרו לו בפירוש עלה או כשאין בבית הכנסת רק פסולים דבודאי כונת הש"ץ שקורא כהנים הוא עליהן אפילו הכי אין צריכין לעלות ואינם עוברין בעשה דהא אינם נמנעין מצד עצמן אלא החכמים מנעו אותם ויש כח בידם לעשות זה. ומכל מקום באין בבית הכנסת כהנים אחרים רק אלו הפסולים דרבנן מצדד הא"ר שיצאו לחוץ קודם רצה וכן משמע מהגהת רע"א ע"ש:

(יג) אלא בשעה וכו'. ר"ל וממילא אין חל עליהם שום חיוב אפילו כשיכנסו אחר כך וכנ"ל בס"ב:

(יד) שהם פגומים. ר"ל בני גרושה ובני חלוצה.