Difference between revisions of "משנה ברורה/אורח חיים/א"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
(א)
Line 1: Line 1:
{{חלקי}}
+
{{ניווט כללי עליון}}
 +
{{מרכז|'''סימן א'''{{ש}}דין השכמת הבוקר}}
  
'''(א) לעבודת בוראו.''' כי לכך נברא האדם כמו שאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לומר איך תעמוד בבוקר כי הקור גדול או ישיאנו בקיץ לומר איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך יתגבר עליו ואל ישמע לו ויחשוב בנפשו אילו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין עצמו לעבודתו כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
 
  
'''(ב) השחר.''' בשל"ה כתב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה הן בבוקר הן בערב. ומיד כשיתעורר משנתו ואינו רוצה לישן יטול ידיו אף שנשאר מושכב. ומכל שכן שלא ילך ארבע אמות בלי נטילת ידים. וצריך מאד ליזהר בזה. ובזוהר הקדוש מפליג עבור זה בעונשו למאד כי הוא משהה על עצמו רוח הטומאה. ומכל מקום חלילה לעבור שום איסור עבור חסרון נטילת ידים כגון לעצור עצמו מלהשתין על ידי זה או ליקח מים שהכין חבירו עבור עצמו אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתם אחרים ויש שנכשלין בזה. אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מארבע אמות וכתב השערי תשובה על זה דלא נהירא דעדיף יותר שילכו במרוצה שלא להשהות רוח רעה על ידיו. יש אומרים דלענין זה אמרינן כולא ביתא כארבע אמות דמי אבל אין לסמוך על זה כי אם בשעת הדחק. אם אירע כשמשכים בלילה שאין לו מים ליטול ידיו שלוש פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה אף על פי כן חלילה לו לבטל מדברי תורה משום זה עד שיאיר היום אלא יטול מעט או ינקה ידיו בכל מידי דמנקי ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים:
+
({{עוגן1|א}}) '''לעבודת בוראו.''' כי לכך נברא האדם כמו שאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. ואף {{שהצ|א}} אם ישיאנו יצרו בחורף לומר איך תעמוד בבוקר כי הקור גדול. או ישיאנו בקיץ לומר איך תעמוד ממיטתך ועדיין לא שבעת משנתך יתגבר עליו ואל ישמע לו ויחשוב בנפשו אילו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך ב"ו כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין עצמו לעבודתו כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה:
  
 +
({{עוגן1|ב}}) '''השחר.''' בשל"ה כתב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה הן בבוקר הן בערב. ומיד כשיתעורר משנתו ואינו רוצה לישן יטול ידיו אף שנשאר מושכב. ומכ"ש שלא ילך ד"א בלי נטילת ידים. וצריך מאד ליזהר בזה. ובזוה"ק {{שהצ|ב}} מפליג עבור זה בעונשו למאד כי הוא משהה על עצמו רוח הטומאה. {{שהצ|ג}} ומ"מ חלילה לעבור שום איסור עבור חסרון נט"י כגון לעצור עצמו מלהשתין עי"ז או ליקח מים שהכין חבירו עבור עצמו אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתם אחרים ויש שנכשלין בזה.
 +
 +
אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מד"א וכתב ה[[שערי תשובה/{{כאן}}#|שערי תשובה]] ע"ז דלא נהירא דעדיף יותר שילכו במרוצה שלא להשהות רוח רעה על ידיו. י"א דלענין זה אמרינן כולא ביתא כד' אמות דמי אבל {{שהצ|ד}} אין לסמוך ע"ז כ"א בשעת הדחק.
 +
 +
אם אירע כשמשכים בלילה שאין לו מים ליטול ידיו ג"פ כראוי להעביר רוח הטומאה אעפ"כ {{שהצ|ה}} חלילה לו לבטל מד"ת משום זה עד שיאיר היום אלא יטול מעט או ינקה ידיו בכל מידי דמנקי ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים:
 +
 +
({{עוגן1|ג}}) '''שהצבור מתפללין.''' היינו אעפ"י {{שהצ|ו}} שלא יעבור זמן תפלה מ"מ מצוה עם הצבור. ועיין לקמן סוף [[#ט|סק"ט]]:
 +
 +
({{עוגן1|ד}}) '''הצדיקים.''' דהיינו שיצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני הש"י כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו וכתבו בשם האר"י ז"ל שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד יראה כזה '''יִהְוָה''' וזה סוד שויתי ה' לנגדי תמיד וזה תועלת גדול לענין היראה. ויש שהיו רגילין מחמת זה לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים וכותבים בהם שויתי ה' וגו' בן ד' אותיות ושארי שמות והמנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם וכתב ב[[שערי תשובה/{{כאן}}#|ש"ת]] בשם התבואת שור שראוי {{עוגן|ד:}}לאזור חיל לבטל המנהג כי על פי הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וגם כמה פעמים בא לידי מחיקת השם. ונראה דבמנורות הגדולות המצויירות על קלף שקובעים בבה"כ לפני העמוד תחת טבלא של זכוכית שאין שייך בזה טעם הנ"ל לית לן בה עכ"ל. והקובעין בעמוד בלא טבלא יש למחות בידם כי ע"י הנרות שקובעין בעמוד בא ברוב העיתים לידי מחיקת השם ח"ו:
 +
 +
({{עוגן1|ה}}) '''מפני בני אדם.''' ועכ"פ לא יתקוטט עמהם מפני שמדת העזות מגונה מאוד ואין ראוי להשתמש ממנה כלל אפילו בעבודת הש"י כי יקנה קנין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו ית' (ב"י). ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:
 +
 +
({{עוגן1|ו}}) '''המלעיגים עליו.''' וכן {{שהצ|ז}} אם הוא אדם בינוני עומד במקום גדולים לא יתבייש מהם ללמוד ולעשות המצוה אך אם אפשר לו לעשות המצוה שלא בפניהם טוב יותר. {{שהצ|ח}} ומיהו בפני בינונים שילמדו ממנו י"ל טוב יותר לעשות בפניהם שילמדו ממנו לעשות כמעשהו אך יכוין לבו לש"ש ולא להתפאר חלילה:
 +
 +
({{עוגן1|ז}}) '''גם בהצנע לכת.''' ר"ל אף {{שהצ|ט}} בשעה שהוא בביתו בהצנע גם כן יהיה לכתו עם ה' אלהיו וכמו שמסיים והולך:
 +
 +
({{עוגן1|ח}}) '''בזריזות.''' לאו דווקא אלא ישהה מעט ולא יעמוד פתאום כי זה מזיק לגוף [גיטין [[בבלי/גיטין/ע/א|דף ע']]]. טוב {{שהצ|י}} לומר תיכף בקומו מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. {{עוגן|ה.}}{{שהצ|יא}} ותיבת בחמלה יהיה באתנחתא ורבה אמונתך בלי הפסק והוא מן הכתוב {{ממ|}} חדשים לבקרים וגו' שהקב"ה מקיים אמונתו להחזיר נשמות המופקדים בבוקר. וא"צ לזה נט"י ואף אם ידיו מטונפות כי אין מזכיר בזה הנוסח לא שם ולא כינוי ומ"מ ללמוד {{שהצ|יב}} נראה דאסור קודם שנטל ידיו ובלא"ה אסור קודם ברכת התורה ועיין לעיל סוף [[#ב|סק"ב]]:
 +
 +
({{עוגן1|ט}}) '''ראוי לכל וכו'.''' והמקובלים האריכו מאוד בגודל מעלת קימת חצות כי רבה היא וכבר נדפס בסידורים סדר ההנהגה ע"פ כתבי האר"י ז"ל. וזמן חצות {{שהצ|יג}} הוא תמיד באמצעות הלילה ממש בכל מקום ואפילו בלילות הארוכות או הקצרות והיא י"ב שעות אחר חצי היום והעת להתאונן על החורבן {{שהצ|יד}} נכון יותר שיהיה קודם חצות מעט ומחצות ואילך יעסוק בתורה ובסוף הלילה {{שהצ|טו}} יבקש צרכיו וי"א אז שומרים לבוקר ואם הוא קרוב להנץ החמה {{שהצ|טז}} יאמר המזמורים לבד וידלג הקינות ואח"כ יאמר שומרים לבוקר. ואחר התיקון שיעור משניות קודם לכל דבר ואם זכה לחכמת האמת עת ההיא מסוגלת מאוד. האחרונים קבלו משכבי עד קומי היינו משבועות שאומרים שכבי עד ט"ב שאומרים קומי א"צ לקום בלילה וי"א מט"ו באב עד ט"ו באייר יקום והנוהגים ע"פ קבלה סוברים שצריך לקום תמיד. חבורה שנתחברו יחד לומר תיקון חצות בצבור אין למנעם ואדרבה ברוב עם הדרת מלך. וטוב יותר שיאמרו את התיקון בבהכ"נ משיאמרוהו בחדר הסמוך לו דבהכ"נ קדיש טפי וגם שיהיו מעשרה הראשונים. וצריך ביחוד להזהר מאוד מאוד משיחת חולין בניעורם בלילה. ומי {{שהצ|יז}} שאינו יכול להשכים קודם אור הבוקר מחמת שהוא חלש בטבעו או שהוא יודע בעצמו שאם יקום באשמורת יישן בעת התפילה מוטב לישן כל הצורך ומ"מ {{שהצ|יח}} יהיה זהיר מאוד לקום שעה ולפחות חצי שעה קודם קריאת השמש לבהכ"נ כדי שיהיה יוכל להכין עצמו להתפלל בצבור ובנקיות:
 +
 +
({{עוגן1|י}}) '''שיהא מיצר.''' אבל התורה והתפלה {{שהצ|יט}} יהיה בשמחה:
 +
 +
({{עוגן1|יא}}) '''חורבן בה"מ.''' כתב של"ה {{ממ|}} שבכל סעודה יאמר על נהרות בבל ובשבת {{שהצ|כ}} וכן בימים שאין אומרים בהם תחנון יאמר שיר המעלות בשוב ד' וגו'. והעיקר שיידע מה קאמר {{שהצ|כא}} ואחר כונת הלב הן הדברים:
 +
 +
({{עוגן1|יב}}) '''בלא כונה.''' אבל אם המרבה כיון ג"כ המרבה טוב יותר. ואם הממעט {{שהצ|כב}} יש לו אונס ואינו יכול להאריך או שהוא משער בעצמו {{שהצ|כג}} שאם יאריך לא יהיה יוכל לכוין וממעט בתחנונים ואומרם בכונה נחשב לפני הש"י כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה וע"ז שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. וכן {{שהצ|כד}} לענין ת"ת הענין כן כי הכל תלוי לפני הש"י אם עושה כל אשר בכוחו לעשות. ומי שהוא בעל תורה ויש לו לב להבין וללמוד {{שהצ|כה}} יכול למנוע מלומר הרבה תחנות ובקשות הנדפסות בסידורים וטוב יותר שילמוד במקומם. {{שהצ|כו}} וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום אם מעט ואם הרבה כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ותבלין היצה"ר הוא תוכחת מאמרי חז"ל:
 +
 +
({{עוגן1|יג}}) '''פרשת העקידה.''' {{שהצ|כז}} קודם פרשת הקרבנות. ויכול לומר פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. ואין די באמירה {{שהצ|כח}} אלא שיתבונן מה שהוא אומר ויכיר נפלאות ד' וכן מה שאמרו בגמרא {{ממ|}} כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח שהוא בן עוה"ב ג"כ באופן זה. וטעם לאמירת כ"ז {{שהצ|כט}} כי פרשת עקידה כדי לזכור זכות אבות בכל יום וגם כדי להכניע יצרו כמו שמסר יצחק נפשו ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית וכדכתיב {{ממ|}} המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה ואיתא בירושלמי ברכות {{ממ|}} כל האומר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו ועשרת הדברות כדי שיזכור בכל יום מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו בה' ופרשת הקרבנות דאמרינן במנחות {{ממ|}} זאת תורת החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו':
 +
 +
({{עוגן1|יד}}) '''ושלמים.''' וה"ה {{שהצ|ל}} פרשת תודה דגם היא בכלל שלמים. ואחר עולה ושלמים ותודה {{שהצ|לא}} יאמר פרשת נסכים כי אין זבח בלא נסכים אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים:
 +
 +
({{עוגן1|טו}}) '''וחטאת.''' עיין ב[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] שכתב דאם יודע שנתחייב חטאת יאמר פרשת חטאת קודם ומדברי שארי פוסקים לא משמע כן:
 +
 +
{{עוגן|ה:}}({{עוגן1|טז}}) '''בצבור.''' מפני הכופרים שיאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו ולכך אין כותבין אותו ג"כ על קונטרס המיוחד לצבור. יש שכתבו דלא אסור לאומרו בציבור אלא לקובעו בין הברכות כמו ק"ש אבל קודם ב"ש מותר אף בצבור. ואנן נקטינן לאסור בצבור כלל וכלל וביחיד דוקא שלא בתוך התפלה אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור [ע"ת וארה"ח]:
 +
 +
({{עוגן1|יז}}) '''ביום.''' דאין הקרבנות קרבין אלא ביום {{שהצ|לב}} אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן יכול לאמר קודם היום {{שהצ|לג}} ואם אין לו פנאי יכול לאמר גם פרשת הקרבנות בלילה. ואם צריך עמידה עיין בסימן מ"ח במ"ב [[משנה ברוה/אורח חיים/מח#א|סק"א]].
 +
 +
כתב בשל"ה {{ממ|}} דבשבת ויו"ט לא יאמר יה"ר דאין קרבן נדבה בא בהם אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ומ"מ אם הוא בן תורה מוטב יותר שיעסוק בפרשה דיומא. מי שהוא אבל {{שהצ|לד}} לא יאמר פרשת הקרבנות:
 +
 +
({{עוגן1|יח}}) '''באים בנדבה.''' אבל אחר פרשת החטאת {{שהצ|לה}} לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה אא"כ עבר עבירה שחייבים עליה חטאת {{שהצ|לו}} וכן אשם ואשם תלוי קיימא לן דאינה באה בנדבה. והאחרונים כתבו בשם רש"ל דיש לומר אף לאחר חטאת ואשם יה"ר רק שיאמר בלשון ספק דהיינו יר"מ אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת שיהיה זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת ואם לאו {{שהצ|לז}} יהיה כקורא בתורה וכה"ג יאמר ג"כ אחר פרשת אשם אך ה[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] הקשה עוד איך יאמר אם נתחייבתי חטאת הא קי"ל לענין חטאת דבעי ידיעה בתחלה שחטא ע"כ העלה המ"א דלענין חטאת לא יאמר כלל היה"ר רק לענין אשם ודאי ואשם תלוי יוכל לאמר יה"ר זה דעל תנאי אך אם לבו נוקפו שמא עבר על חטא והיה לו ידיעה שחטא ושכח יוכל לאמר ג"כ היה"ר אחר חטאת בדרך תנאי [[[שערי תשובה/{{כאן}}#|ש"ת]]]:
 +
 +
({{עוגן1|יט}}) '''עם הקרבנות.''' וכהיום {{שהצ|לח}} נוהגין לאומרו אחר פרשת התמיד:
 +
 +
({{עוגן1|כ}}) '''ושחט אותו.''' דאיתא במדרש {{שהצ|לט}} דכל מי שאומר פסוק זה הקב"ה זוכר עקידת יצחק:
 +
 +
{{ניווט כללי תחתון}}
 +
{{שולי הגליון}}
 
[[קטגוריה:משנה ברורה]]
 
[[קטגוריה:משנה ברורה]]

Revision as of 00:10, 14 January 2020

משנה ברורה TriangleArrow-Left.svg אורח חיים TriangleArrow-Left.svg א

הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה (צורת הדף)
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ישועות יעקב
לבושי שרד


חיי אדם
ערוך השולחן



דפים מקושרים

סימן א
דין השכמת הבוקר


(א) לעבודת בוראו. כי לכך נברא האדם כמו שאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. ואף (א) אם ישיאנו יצרו בחורף לומר איך תעמוד בבוקר כי הקור גדול. או ישיאנו בקיץ לומר איך תעמוד ממיטתך ועדיין לא שבעת משנתך יתגבר עליו ואל ישמע לו ויחשוב בנפשו אילו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך ב"ו כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין עצמו לעבודתו כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה:

(ב) השחר. בשל"ה כתב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה הן בבוקר הן בערב. ומיד כשיתעורר משנתו ואינו רוצה לישן יטול ידיו אף שנשאר מושכב. ומכ"ש שלא ילך ד"א בלי נטילת ידים. וצריך מאד ליזהר בזה. ובזוה"ק (ב) מפליג עבור זה בעונשו למאד כי הוא משהה על עצמו רוח הטומאה. (ג) ומ"מ חלילה לעבור שום איסור עבור חסרון נט"י כגון לעצור עצמו מלהשתין עי"ז או ליקח מים שהכין חבירו עבור עצמו אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתם אחרים ויש שנכשלין בזה.

אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מד"א וכתב השערי תשובה ע"ז דלא נהירא דעדיף יותר שילכו במרוצה שלא להשהות רוח רעה על ידיו. י"א דלענין זה אמרינן כולא ביתא כד' אמות דמי אבל (ד) אין לסמוך ע"ז כ"א בשעת הדחק.

אם אירע כשמשכים בלילה שאין לו מים ליטול ידיו ג"פ כראוי להעביר רוח הטומאה אעפ"כ (ה) חלילה לו לבטל מד"ת משום זה עד שיאיר היום אלא יטול מעט או ינקה ידיו בכל מידי דמנקי ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים:

(ג) שהצבור מתפללין. היינו אעפ"י (ו) שלא יעבור זמן תפלה מ"מ מצוה עם הצבור. ועיין לקמן סוף סק"ט:

(ד) הצדיקים. דהיינו שיצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני הש"י כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו וכתבו בשם האר"י ז"ל שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד יראה כזה יִהְוָה וזה סוד שויתי ה' לנגדי תמיד וזה תועלת גדול לענין היראה. ויש שהיו רגילין מחמת זה לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים וכותבים בהם שויתי ה' וגו' בן ד' אותיות ושארי שמות והמנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם וכתב בש"ת בשם התבואת שור שראוי לאזור חיל לבטל המנהג כי על פי הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וגם כמה פעמים בא לידי מחיקת השם. ונראה דבמנורות הגדולות המצויירות על קלף שקובעים בבה"כ לפני העמוד תחת טבלא של זכוכית שאין שייך בזה טעם הנ"ל לית לן בה עכ"ל. והקובעין בעמוד בלא טבלא יש למחות בידם כי ע"י הנרות שקובעין בעמוד בא ברוב העיתים לידי מחיקת השם ח"ו:

(ה) מפני בני אדם. ועכ"פ לא יתקוטט עמהם מפני שמדת העזות מגונה מאוד ואין ראוי להשתמש ממנה כלל אפילו בעבודת הש"י כי יקנה קנין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו ית' (ב"י). ועיין בבה"ל:

(ו) המלעיגים עליו. וכן (ז) אם הוא אדם בינוני עומד במקום גדולים לא יתבייש מהם ללמוד ולעשות המצוה אך אם אפשר לו לעשות המצוה שלא בפניהם טוב יותר. (ח) ומיהו בפני בינונים שילמדו ממנו י"ל טוב יותר לעשות בפניהם שילמדו ממנו לעשות כמעשהו אך יכוין לבו לש"ש ולא להתפאר חלילה:

(ז) גם בהצנע לכת. ר"ל אף (ט) בשעה שהוא בביתו בהצנע גם כן יהיה לכתו עם ה' אלהיו וכמו שמסיים והולך:

(ח) בזריזות. לאו דווקא אלא ישהה מעט ולא יעמוד פתאום כי זה מזיק לגוף [גיטין דף ע']. טוב (י) לומר תיכף בקומו מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. (יא) ותיבת בחמלה יהיה באתנחתא ורבה אמונתך בלי הפסק והוא מן הכתוב חדשים לבקרים וגו' שהקב"ה מקיים אמונתו להחזיר נשמות המופקדים בבוקר. וא"צ לזה נט"י ואף אם ידיו מטונפות כי אין מזכיר בזה הנוסח לא שם ולא כינוי ומ"מ ללמוד (יב) נראה דאסור קודם שנטל ידיו ובלא"ה אסור קודם ברכת התורה ועיין לעיל סוף סק"ב:

(ט) ראוי לכל וכו'. והמקובלים האריכו מאוד בגודל מעלת קימת חצות כי רבה היא וכבר נדפס בסידורים סדר ההנהגה ע"פ כתבי האר"י ז"ל. וזמן חצות (יג) הוא תמיד באמצעות הלילה ממש בכל מקום ואפילו בלילות הארוכות או הקצרות והיא י"ב שעות אחר חצי היום והעת להתאונן על החורבן (יד) נכון יותר שיהיה קודם חצות מעט ומחצות ואילך יעסוק בתורה ובסוף הלילה (טו) יבקש צרכיו וי"א אז שומרים לבוקר ואם הוא קרוב להנץ החמה (טז) יאמר המזמורים לבד וידלג הקינות ואח"כ יאמר שומרים לבוקר. ואחר התיקון שיעור משניות קודם לכל דבר ואם זכה לחכמת האמת עת ההיא מסוגלת מאוד. האחרונים קבלו משכבי עד קומי היינו משבועות שאומרים שכבי עד ט"ב שאומרים קומי א"צ לקום בלילה וי"א מט"ו באב עד ט"ו באייר יקום והנוהגים ע"פ קבלה סוברים שצריך לקום תמיד. חבורה שנתחברו יחד לומר תיקון חצות בצבור אין למנעם ואדרבה ברוב עם הדרת מלך. וטוב יותר שיאמרו את התיקון בבהכ"נ משיאמרוהו בחדר הסמוך לו דבהכ"נ קדיש טפי וגם שיהיו מעשרה הראשונים. וצריך ביחוד להזהר מאוד מאוד משיחת חולין בניעורם בלילה. ומי (יז) שאינו יכול להשכים קודם אור הבוקר מחמת שהוא חלש בטבעו או שהוא יודע בעצמו שאם יקום באשמורת יישן בעת התפילה מוטב לישן כל הצורך ומ"מ (יח) יהיה זהיר מאוד לקום שעה ולפחות חצי שעה קודם קריאת השמש לבהכ"נ כדי שיהיה יוכל להכין עצמו להתפלל בצבור ובנקיות:

(י) שיהא מיצר. אבל התורה והתפלה (יט) יהיה בשמחה:

(יא) חורבן בה"מ. כתב של"ה שבכל סעודה יאמר על נהרות בבל ובשבת (כ) וכן בימים שאין אומרים בהם תחנון יאמר שיר המעלות בשוב ד' וגו'. והעיקר שיידע מה קאמר (כא) ואחר כונת הלב הן הדברים:

(יב) בלא כונה. אבל אם המרבה כיון ג"כ המרבה טוב יותר. ואם הממעט (כב) יש לו אונס ואינו יכול להאריך או שהוא משער בעצמו (כג) שאם יאריך לא יהיה יוכל לכוין וממעט בתחנונים ואומרם בכונה נחשב לפני הש"י כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה וע"ז שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. וכן (כד) לענין ת"ת הענין כן כי הכל תלוי לפני הש"י אם עושה כל אשר בכוחו לעשות. ומי שהוא בעל תורה ויש לו לב להבין וללמוד (כה) יכול למנוע מלומר הרבה תחנות ובקשות הנדפסות בסידורים וטוב יותר שילמוד במקומם. (כו) וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום אם מעט ואם הרבה כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ותבלין היצה"ר הוא תוכחת מאמרי חז"ל:

(יג) פרשת העקידה. (כז) קודם פרשת הקרבנות. ויכול לומר פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. ואין די באמירה (כח) אלא שיתבונן מה שהוא אומר ויכיר נפלאות ד' וכן מה שאמרו בגמרא כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח שהוא בן עוה"ב ג"כ באופן זה. וטעם לאמירת כ"ז (כט) כי פרשת עקידה כדי לזכור זכות אבות בכל יום וגם כדי להכניע יצרו כמו שמסר יצחק נפשו ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית וכדכתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה ואיתא בירושלמי ברכות כל האומר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו ועשרת הדברות כדי שיזכור בכל יום מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו בה' ופרשת הקרבנות דאמרינן במנחות זאת תורת החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו':

(יד) ושלמים. וה"ה (ל) פרשת תודה דגם היא בכלל שלמים. ואחר עולה ושלמים ותודה (לא) יאמר פרשת נסכים כי אין זבח בלא נסכים אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים:

(טו) וחטאת. עיין במ"א שכתב דאם יודע שנתחייב חטאת יאמר פרשת חטאת קודם ומדברי שארי פוסקים לא משמע כן:

(טז) בצבור. מפני הכופרים שיאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו ולכך אין כותבין אותו ג"כ על קונטרס המיוחד לצבור. יש שכתבו דלא אסור לאומרו בציבור אלא לקובעו בין הברכות כמו ק"ש אבל קודם ב"ש מותר אף בצבור. ואנן נקטינן לאסור בצבור כלל וכלל וביחיד דוקא שלא בתוך התפלה אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור [ע"ת וארה"ח]:

(יז) ביום. דאין הקרבנות קרבין אלא ביום (לב) אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן יכול לאמר קודם היום (לג) ואם אין לו פנאי יכול לאמר גם פרשת הקרבנות בלילה. ואם צריך עמידה עיין בסימן מ"ח במ"ב סק"א.

כתב בשל"ה דבשבת ויו"ט לא יאמר יה"ר דאין קרבן נדבה בא בהם אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ומ"מ אם הוא בן תורה מוטב יותר שיעסוק בפרשה דיומא. מי שהוא אבל (לד) לא יאמר פרשת הקרבנות:

(יח) באים בנדבה. אבל אחר פרשת החטאת (לה) לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה אא"כ עבר עבירה שחייבים עליה חטאת (לו) וכן אשם ואשם תלוי קיימא לן דאינה באה בנדבה. והאחרונים כתבו בשם רש"ל דיש לומר אף לאחר חטאת ואשם יה"ר רק שיאמר בלשון ספק דהיינו יר"מ אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת שיהיה זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת ואם לאו (לז) יהיה כקורא בתורה וכה"ג יאמר ג"כ אחר פרשת אשם אך המ"א הקשה עוד איך יאמר אם נתחייבתי חטאת הא קי"ל לענין חטאת דבעי ידיעה בתחלה שחטא ע"כ העלה המ"א דלענין חטאת לא יאמר כלל היה"ר רק לענין אשם ודאי ואשם תלוי יוכל לאמר יה"ר זה דעל תנאי אך אם לבו נוקפו שמא עבר על חטא והיה לו ידיעה שחטא ושכח יוכל לאמר ג"כ היה"ר אחר חטאת בדרך תנאי [[[שערי תשובה/אורח חיים/א#|ש"ת]]]:

(יט) עם הקרבנות. וכהיום (לח) נוהגין לאומרו אחר פרשת התמיד:

(כ) ושחט אותו. דאיתא במדרש (לט) דכל מי שאומר פסוק זה הקב"ה זוכר עקידת יצחק:

מעבר לתחילת הדף
· הבא >


שולי הגליון