משך חכמה/שמות/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־11:31, 11 ביולי 2019 מאת מעלין ולא מורידין (שיחה | תרומות) (העלאת דפים בצורה אוטומטית - הטקסט המקורי פורסם באתר 'ספריא' תחת רשיון נחלת הכלל)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

משך חכמה TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png טו

א[עריכה]

אז ישיר כו' הזאת. דע דדבור הוא לשון עזה כמבואר מכות דף י"א, ולשון קשה בתו"כ פ' שמיני, לכן לא מצאנו בשום נביא בתורה ולא בנ"ך שיאמר, שדבר הנביא אל ד', רק וידבר ד' אל משה, שהוא לשון צווי, אבל שמשה ידבר אל השי"ת לא כתוב בשום מקום, רק בפ' פנחס וידבר משה כו' יפקוד ד' ויעוין בילקוט וכן ביפתח וידבר יפתח את כל דבריו לפני ד', וכן כתוב בבוא משה אל אהמ"ע לדבר אתו, פירוש, שידבר השי"ת את משה, ובא והכין עצמו לזה. ומצאנו בשמואל כ"ב וידבר דוד לד' את דברי השירה, וכן בתהלים אשר דבר לד', וזה שדבר השירה הזאת לכבוד השי"ת ולהודות לו, ולא לשון דבור אל השומע. ומה נפלא המכילתא לפ"ז שבחשבון עשרה שירות חשיב אז ידבר יהושע לד' ביום כו' ויאמר שמש בגבעון דום לשירה, והמכוון שזה שדבר לשם השם ולכבודו להגדיל תפארתו ותהלתו אמר לשמש דום כו', אבל לא שדבר להשם יתברך. וברור.

ב[עריכה]

עזי וזמרת יה, מכילתא. ד"א עוזר אתה וסומך לכל באי העולם. אבל לי יותר עשאני אימרה ועשיתיו אימרה כו' דכתיב וד' האמירך היום, ישראל אומרים שמע ורוה"ק כו' אשריך ישראל, ישראל אומרים מי כד' אלוקינו כו' ומי גוי גדול, ישראל אומרים כי תפארת כו' ישראל אשר בך אתפאר הנה גלו רבותינו שכאן כתיב סוד התפילין תפילין דישראל ותפילין דמארי עלמא דכתיב בהו שבחן של ישראל וזה ד' פרשיות (א) וד' האמירך כו' ולתתך עליון, (ב) ומי גוי גדול, (ג) אשריך ישראל, (ד) ישראל אשר בך אתפאר וזה עזי אין עוז אלא תפילין דכתיב ובזרוע עוזו, וזמרת יה זה תפילין דמארי עלמא שמשבח אותן, וזה ישראל אשר בך אתפאר ואין פאר אלא תפילין שנאמר פארך חבוש עליך ויעוי' פ"ק דברכות דף ו' סדר אחר וז"ב.

ונראה דאימתי זכו ישראל לתפילין כשיצאו ממצרים והאמינו בד' וזה אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר אז שמתיך כחותם כו' והנה ידוע דברי הרמב"ם דהמאמין באותות ומופתים יש בלבו דופי שקל הביטול אם יבוא אחר ויעמיד חמה או מופת אחר, אבל אמונת ישראל בתורה, משום שהם בעצמם ראו הנבואה וכבוד ד' כמשה והמה עדים על אמיתתה יעוין דברי נועם, והנה בים זכו לנבואה עד כי היו מטיילין באצבע ואמרו זה אלי ואנוהו כו' וכל כך לא היה החומר חוצץ עד כי גם עוברין שבמעי אימן אמרו שירה שלא חצצה החומר ונעשה החקיקה האלקית בהם וזה מכוון מאמרם נעשה כרסן כאספקלריא המאירה כו'. אמנם על הבנים המתעברות והדורות הבאים לא פעלה הנבואה עד מתן תורה שאז נאמר אשר ישנו פה ואשר איננו פה שעל כל הדורות פעלה החקיקה האלקית ולכך נאמר וגם בך יאמינו לעולם. היינו הדורות הבאים אחריהם והנה ידוע דידיעת הבורא לעצמו איננה סותרת הבחירה רק ידיעת הנבראים, וא"כ קודם הים עדיין היה בידיעת הבורא שישראל יבחרו ויזכו לנבואה ויאמינו בלא דופי באמיתת ד' ובהשגחתו אבל לא היה ביכולת להתגלות לנבראים, והנה מה שיוכל להתגלות לנבראים אמרו רז"ל שמשה זכה לזה שראה כתר של תפילין, וזה היה אחרי שכבר בחרו ישראל בטוב וירדו לים וזכו לנבואה והיו מטיילין באצבע ואמרו זה כו' והיו מעידין על נבואת משה כעדים שגם המה היו נביאים וראתה שפחה בים כו', ולכן במצרים כ"ז שהאמונה היה על אותות ומופתים והיה הביטול קל אם כי כבר היה תפילין דמארי עלמא שידיעתו אשר בלתי מושגת היה שישראל יזכו לכך, אבל לא היתה יכולה להתגלות לנבראים, ולכך בפרשיות ראשונות שנאמרו קודם מתן תורה וקריעת י"ס, לא נאמר וקשרתם שעדיין לא היה הקשר נגלה לנבראים ולא היה ביכולת להתגלות ודו"ק היטב.

במדרש א"ל הקב"ה לישראל בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת זה אלי אבל לע"ל אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו וכו'. הכוונה כמו דאיתא בפסחים סוף פ"ג ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד וכו' אלא העוה"ז על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב וכו' לעוה"ב כולו הטוב והמטיב. כן בעוה"ז זה אלי שנאמר וחסד אל כל היום דוקא על הטובה, אבל לע"ל הנה אלקינו זה מדת הדין, זה ד' קוינו לו וכו' זה מדת הרחמים שעל שניהם מודים ומשבחים ודו"ק.

ובגמרא שם ושמו אחד וכו' בעוה"ז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באלף דל"ת, אבל לעוה"ב וכו'. ובזה יבואר מה שיסדו קדמונינו וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כו' ותמלוך אתה ד' לבדך, כי שם הו"י נקרא בזוה"ק חרבא דמלבשא בנרתקא, הנרתק הוא שם אלף דלת, ולכן ד' בהיכל קדשו שאינו נהגה באותיותיו רק באלף דלת כמנין היכל וכעת שמלובש יש כופר ויש רשע ויש עול, אבל לעתיד יהיה נקרא בשם יו"ד ה"א וכמאמרם ז"ל וזה שאמר ותמלוך אתה ד' לבדך, פירוש יו"ד ה"א בלא לבוש אלף דל"ת והבן זה.

ג[עריכה]

ד' איש מלחמה. הנה מכבר אמרתי ליתן סעד אל דברי חכמי הקבלה אשר א"צ חיזוק כי נפש האדם גבוה יותר ממלאכים, וזה הוא, כי תוכן קריאת השמות הוא שם הנאות לפי השגת הדבר בשלימותו, ואם אנו משיגים באיש שהוא חכם, לא נכנהו לעשיר שהשגנוהו בחכמתו וכיו"ב וזה פליאת חכמתו של אדם הראשון בקריאת השם, וא"כ כי נמצא לחז"ל שדרשו שקרא לו ד', א"כ הוא קרא אותו כפי השגתו שהשיגו ובמה שהשיג אותו בו קרא לו שם [וזה דברי הזוה"ק כי א"ס אף בקוצא דיו"ד לא רמיז כלל עיין] וא"כ אנו מוצאים שהשרפים והאופנים מקדישים אותו בשם ד', רואים אנחנו שהשגת המרכבה לא גדלה מהשגת אדם הראשון קודם החטא ודו"ק. ובאמת הבורא ית"ש אינו מושג וידוע כלל, רק השמות הן כינוין להאורות וההשגחה האלקית הנאצלת מאתו ית"ש, במקום אשר מושג יותר להנבראים הוא מורה שכל כך צמצם כבודו בלבושים א"ס להתראות כבודו אליהם וכל מה שגלויה גדול הוא יותר מופלא ומפורש לא"ס ואיהו אף בקוצא דיו"ד לית לאיתיחסא ביה רק שאנו משיגים אותו בזה, ושם הוא נקרא לפי השגת הנבראים ולכן כאשר אמרו זה אלי ואנוהו והיו מטיילין באצבע הרגישו חלילה שאינם משיגים אותו כלל, ואדרבא הוא תכלית הצמצום וההעלם לא"ס, וזה שאמרו ראה והבן קדושת הצמצום וההעלם, שד' יצמצם כבודו עד כי יתראה כאיש מלחמה, וד' הוא גם כן צמצום, כי ד' שמו פירוש, לפי הנקרא אצל הנבראים ותבין גודל הצמצום לא"ס ודו"ק.

ז[עריכה]

וברוב גאונך תהרוס קמיך, פירוש, אף שברוב גאונך לא יאות להלחם עם השפלים, בכ"ז תהרוס קמיך, מפני שאינו שום עשיה, רק תשלח חרונך, פירוש החרון אף בעצמו וסילוק השגחתו בלבד, יאכלמו כקש והבן.

יא[עריכה]

מי כמוכה באלים, ד' מי כמוכה כו' נורא תהלות וכו' ובסדר התפילה מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה זה אלי ענו ואמרו, הנה הנמצא המושגי יתפאר בהתעלמו ובהסתירו פניו, ובהיותו רואה זולתו ואינו נראה, לא כן הבורא ית"ש, הוא בלי מושג ובלי מובן ובלי ציור חלילה, רק מושג לעצמו מבין את תבונתו, גם זה אנו אומרים בלי הבנה פנימית, והנה הפלסופים הקדמונים מהם הכחישו אשר יהיה במציאות אשר יבוא הרגש פנימי לאדם כי פה נתראה כבוד הבורא, אולם עפרא לפומייהו, כי המה בשללם הענינים המגבלים מאתו יתברך נתנו גבול ליכולתו יתברך שאינו יכול להראות כבודו להנבראים חלילה ומשאתו יצאו להדיח, אולם זה הענין איך הוא, תראה בספר עה"ק בשם ר"ע המקובל הקדמון, וזה ענין שיעור קומה שמצאנו לרז"ל ושכינה וספירות כידוע ליו"ח ואמיתתו מובן לאיש אשר הופיע עליו כוח אלקים, אולם איך שהוא, מובן לכל משכיל, כי המופת בצמצום כבודו האלקי להתגלות להנבראים עד כי ירגישו כבוד ד' הוא נפלא יתר מכל הפלאות ונוראות, לכן אמר כו' נאדר בקודש, פירוש קודש מונח על פרישה מגשם ומגבול וזה השללות, כי רק יצייר גדולתו, בשללות, נורא תהלות, כי תוארים חיובים אינם בו וכדברי המורה באורך, וזה נורא תהלות, בכ"ז עושה פלא, עד כי מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה, והרגישו כך כבוד אלקים בצמצום נפלא עד כי זה אלי ענו ואמרו, וכאשר הפליגו גודל השגה שהיו מטיילין באצבע כו' ותבין גודל הפלא מיכולתו ית"ש והבן היטב. וזה עומק האגדה בוא וראה כוחו וגבורתו של הקב"ה כו' מחזיק עצמו לקבל הכתר מעבדיו שזה הפלא על הצמצום שיושג כבודו לנבראים בעלי תכלית ואפשרי המציאות במושג מה.

עושה פלא מכילתא ד"א עשה פלא עם אבות ועתיד לעשות עם בנים שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אראנו מה שלא הראתי אל האבות. פירוש, דפלא נאמר על דבר שישפוט השכל שהוא לא יכול להיות טרם שיראה בעיניו. והנה כאשר נתוודע, לדמיון, מציאות הדילוג רב היה לפלא והפליא הרואים, אמנם אח"ז כי נתוודע הטעלפאן אף שהוא חכמה יותר גדולה, לא הפליאה הרואים כ"כ, כי אחרי אשר הוודעו הדילוג רב תו אח"ז נגדו אינו מוזר ונפלא כ"כ מציאות הטעלפאן אשר יפליא הרואה מי שלא ידעו כמו שהתוודע הדילוג רב, לכן טרם שנקרע הים ונפלאות מן ושליו הלא היו מפליאים הרואים וא"כ יאמר הכתוב כי אחרי שקריעת י"ס ומן כבר נודעים שכבר היו לאבות, אחר זה בייחס המן וקריעות י"ס ועננים נגד דברים הטבעיים, ככה יעשה השי"ת לעתיד דברים שיפליאו מחדש הרואים, הלא אז יהיה קריעת ים ומן נגדם רק כערך הטבע נגד מן וקריעת י"ס א"כ לא יהיה דוגמה מה שהראה לאבות נגד מה שיראה לבנים ודו"ק. מאבי אבי הרב ר' חנניה זצ"ל.

יג[עריכה]

נהלת בעזך אל נוה קדשיך מזה יצא הא דאמר ר"ל משום ר' יהודה נשיאה כי אין מבטלין תנוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש (פרק כל כתבי) דכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, וזה נהלת בעזך זה תורה של תנוקות בית רבן, אל נוה קדשיך זה בהמ"ק כדדריש במכילתא, הרי דאין מבטלין אפילו לתנוקות של בית רבן, וזה שאמר כל עיר שאין בה ת"ת של תנוקות ב"ר מחריבין אותה, והוא דכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם, וזה שאם תשב"ר אין לומדין תורה אז יש אויב ומתנקם חלילה ודו"ק. וכמו שאמר כאן נהלת בעזך וכו' שמעו עמים ירגזון כמו דדריש במכילתא יעו"ש.

טז[עריכה]

עד יעבור עמך ד' וכו' יבואר עפ"י מה שנ"ל טעם דהא דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא וקדושה שניה קדשה לעתיד לבוא, משום דאמרו בפרק יש בכור (בכורות דף מ"ז) לויה שנבעלת בעילת זנות נותנין לה מן המעשר ואוכלת וכהנת כיון דאיבעלה הו"ל כזרה, ואפילו קדושת לויה פקע ממנה ועיין שם בתוספות והוא כמו דאמרו בפרק אלמנה לכה"ג ס"ח והיא הנותנת כהנת דקדיש גופה פסיל לה, הא דלא קדיש גופה לא פסיל לה וכן אמרו כיו"ב בפרק כל כתבי מקום הכתב לא קא מבעי לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדיש אזלא כתב אזלא קדושתה, שלמעלה ושלמטה וכו' דמתחלה לשם חלק קדוש והשתא כשנמחק כתב נמי חלק. רש"י. ולכן אמרו כי ד' מתהלך בקרב מחניך זו מחנה הארון ונמצא דכיבוש ארץ ישראל היה ע"י הארון, כן הבהמ"ק היה ע"י גילוי שכינה, לכן כי חטאו ישראל פקע קדושתם לגמרי והוי כאילו לא נכבשו, אבל בית שני שלא היה כיבוש ע"י ארון שלא היה ארון ובבהמ"ק לא הוה שכינה כמו שאמרו חמשה דברים חסר בב"ש סוף פ"ק דיומא, א"כ לא הוי הקדושה ברום המעלה עד כי תפקע מהשממון והחורבן, לכן עדיין הן בקדושתן קיימין והוה כלויה שנבעלה בעילת זנות דלא נפקע קדושת לויה, וזה שאמר עד יעבור עמך ד' זו ביאה ראשונה, פירוש בפעם ראשון שעל ידי ד' גלוי שכינה והארון, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה שהיתה בלא ארון ובלא גילוי שכינה ומשום זה לא זכר בה ד'. ולכן תביאמו ותטעמו בהר נחלתך שיהיו כנטוע לעולם, ומה יהיה קדושתו מכון לשבתך פעלת ד' למה יהיה מוכן למקדש ד' כוננו ידיך והוא מקדש שלישי אשר ירד בנוי ומשוכלל מן השמים כמו שכתב רש"י, סוכה דף מ"א. ולכן בבית שני כיון דאינו רק בגדר מכון לשכינת ד' הוה כמו גליוני ספר תורה וכמו קדושת לוים שהם רק נתונים לכהנים ולכן לא פקע קדושה מהן ויהיו נטועים לעולם וקדושה שניה קדשה לע"ל ודו"ק היטב.

עוד יש לומר טעם על מה שקדושה ראשונה בטלה וקדושה שניה לא בטלה וקדושה לע"ל, עפ"י מה שאמרו מכאן מודעה רבה לאורייתא שטענת אונס היתה להם, והקשה הרשב"א אמאי נענשו בכל העונשים ותירץ שבשביל התורה נתן להם ארץ ישראל, ואם לא ישמרו שוב לא שייך להם ארץ ישראל, וכ"ז שהיו בארץ ישראל נענשו בעונשין, א"כ כיון שגלו שוב פקע קדושת ארץ ישראל, דיש להם אונס, ובשביל שפקע מאתם שמירת התורה בחיוב, ופקע קבלתה וא"כ אינו שייך ארץ ישראל להן ובטלה קדושתה, אבל אחרי כן שקבלוה בימי אחשורוש בלא אונס, א"כ פקע מאתם טענת אונס, ושוב שייך ארץ ישראל להם, וגלות מארץ ישראל הוא עונש ככל עונשין, אבל א"י שייך להן ולא פקע קדושתה ודו"ק.

יח[עריכה]

ד' ימלוך לעולם ועד. בנוסח עלינו. ויקבלו כולם את עול מלכותיך ותמלוך עליהם מהרה. והענין כי כל האדם הוא עלעקטריי אלקי כאשר יתנוצץ במוחו המחשבה לעשות זה מיד ילך זאת ההרגשה אל האיברים באמצעות הלב לעשותו, ותיכף יעשה זה היד או הרגל או איזה אבר כפי מה שיעלה במחשבתו לא כן אם הוא דבר המזיק אל איזה אבר לא יתנוענע האבר תיכף לעשות זה, רק צריך להתעמק במחשבה מאוד עד כי יתרצו לזה האברים לכן אמר שיקבלו את העול היינו שיתנוצץ הרעיון לאיזה מצוה לאיזה דבר אלקי יתעוררו תיכף כל האברים והחושים והעורקים בלי מפריע למלכות שמים ולא יפריעו איש איש מעבודתו. וזה רעיון יקר.

כד[עריכה]

וילונו העם על משה לאמר מה נשתה (תיבת לאמר אינו מדוקדק) במכילתא ר' יהושע אומר, היה להם להימלך בגדול כו' לאמר מה נשתה, אלא עמדו ואמרו דברי תרעומות על משה. ר' אליעזר המודעי אומר למודים היו בדברי תרעומות על משה כו' לכך נאמר לאמר מה נשתה. ופירוש לאמר, שהיו רגילים לאמר, ולכך לשיטתם אזלי לקמן על וימתקו המים ר"י אומר מרים היו לפי שעה ונמתקו, כי התלונה היתה רק לפי שעה לא בהרגל, ולכן מרירות המים לא היה ג"כ בטבע המים אך בגדר מקרה, ור"א המודעי סובר שהיה בהרגל לכך סובר שמרירות המים היה ג"כ בטבע המים ולכך אמר מרים היו מתחילתן ודו"ק.

כה[עריכה]

ושם נסהו, שם נשא לו גדולה דברי ר"י ר"א המודעי כו'. מכילתא. לטעמייהו אזלי דר' יהושע סובר חוק זה שבת ומשפט זה כיבוד אב דברים שלא נצטוו עליהן בני נח, ולכך הוגדלו, אבל ר"א המודעי סובר חוק זה עריות ומשפט אלו דינים שבהן נצטוו בני נח, ולכך דריש לשון נסיון על המים. וכל חד דריש חק על מה שבין אדם למקום ומשפט על בין אדם לחבירו ופשוט.

וכן אזלי לטעמייהו ר"י ור"א המודעי בהא דדרשי ושמרת כל חוקיו דר"י דריש אילו הלכות, משום דלטעמו דחוק זה שבת, והלכות שבת הן מקרא מועט והלכות מרובות וזהו הלכות, ור"א המודעי דסבר משפט דינין וחוק עריות, סבר והאזנת למצותיו אילו הדינין (גירסת הגר"א) ושמרת כל חוקיו אילו עריות ודו"ק.

כו[עריכה]

כי אני ד' רופאך ואם אשים אני ד' רופאך. פירוש דכתיב יככה ד' בשחין מצרים כו' אשר לא תוכל להרפא ובכורות דף מ"א דלא מתסי יעו"ש לכן אמר כי אני ד' רופאך ע"ד פלא מה שלא עפ"י דרך הטבע.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.