משך חכמה/דברים/כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה דברים כז

ב

אבנים גדולות, ושדת אותם, וכתבת עליהן כו', ושדת אותם כו', תניף עליהם, אבנים שלמות כו'. הנה בכל מקום שהן מחוברין ביחד כתוב בלשון זכר ושדת אותם, ל"ת עליהם, ובמקום שמדבר כשהן נפרדות מדבר בלשון נקבה, ומה שכתוב וכתבת עליהן הוא כר"ש שעל גוף האבנים היה כותב, ולכן אמר וכתבת עליהן, היינו שלא יכתוב על המזבח כסדר ויהי' כתוב ענין אחד על שני אבנים, אורך השטה על שני האבנים שמא יתפרד השיד שבין אבן לאבן ויהי' קטוע הכתב, לכן אמר שיכתוב על אבן ואבן בפני עצמו הוא שיטה כרוחב האבן לא יותר, לכן אמר שיכתוב על האבנים בפרוד, לכן כתב לשון נקבה. ודו"ק.

ד

והיה בעברכם את הירדן תקימו האבנים כו', בתוך הירדן ממש רש"י. הא דלא צוה בפירוש רק ברמז, כמו"ש רבנו משה שהמופתים לא היו שיאמינו רק שנצרכו לזה, ואמרו בירושלמי פ"ו דשביעית דשלח יהושע ג' כתבים שישלימו אם ירצו, והנה אם השלימו והיו עוברים את הירדן בספינות כדרך עת שלוה במעברות הירדן, שיהושע שכתוב בתורה שהוא ינחיל את הארץ לא היה צריך למופתים, ולא האמינו בו מפני האותות כאשר כתב הרמב"ם על משה, ולכן כדי שתהיה הבחירה שלהם חפשית שאם ירצו ישלימו לא כתב בפירוש שיעמיד אבנים בירדן, שאם ישלימו הרי לא יעמידו בירדן וידיעת הנבראים מכרחת, לכן כתב רק ברמז וידיעת השי"ת אינה מכרחת.

ה

לא תניף עליהם ברזל ולא כתב לא תניף עליו ברזל להורות אבן שנגע בו ברזל הוא פסול והשאר כשרות. כמוש"כ רמב"ם פ"א מהבהב"ח הל' י"ז והמזבח כשר רק האבן פסול.

ו

אבנים שלמות תבנה את מזבח ד' וכו'. יתכן שהכוונה שאף הכבש שהוא אצל המזבח והוא את המזבח ג"כ יהיה מאבנים שלמות, וזה שאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח דייק מה שהוא את המזבח, וכן דרשו רז"ל בזבחים פ"ז אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל את המזבח, וכוונתם מה שהוא עם המזבח. אח"ז ראיתי כתוב כן ברמב"ם הלכות בהב"ח פ"א הי"ד כל אבן שנפגמה כו' הר"ז פסולה לכבש ולמזבח שנאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח ד', כוונתו למש"כ. ובזה ניחא מה שהקשה במשל"מ אמאי לא הצריך שיהא מחובר לאדמה גם הכבש דשם מזבח לחודא כתיב. ודו"ק.

ט

וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל כו'. מה שדברו הכא הלוים מה שלא מצאנו דוגמתו בתורה נ"ל ע"פ מה דאיתא במדרש תנחומא נצבים וילקוט שלש בריתות כרת הקב"ה אחת כשיצאו ממצרים ואחת בחורב ואחת כאן מפני אותה שכרת עמם בחורב בטלו בעגל, וא"כ הכהנים ולוים לא בטלו הברית שלא היו בעגל וכמו דאמרינן חגיגה דף ו' ובכ"מ, לכן הכא שהיום הזה נהייתה לעם, היינו בכריתת ברית (כמו"ש הספורני) לכן רק על ישראל, אבל הכהנים והלוים לא בטלו ברית הראשון ולכך הם המדברים אל כל ישראל. והנה בברית הראשון קבלו טרם ששמעו המצות [וכמו דפרש"י בשבת פ"ח דקדמיתו פומייכו לאודנייכו קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה קבלתם עליכם לקבלה], והכא היה אחר שמיעת כל המצות והעונשין, ולכך אמר הסכת, קשוב היטב אם תוכל לעמוד בה ואחר כך ושמע, קבל עליך לעשותם, שע"ז מורה לשון שמיעה כידוע, היום הזה נהיית כו' ושמעת בקול וכו' ועשית לא כן בברית הקודם בטלו הנעשה, וכמו דאיתא במדרש על פסוק שמע ישראל כידוע. ועיין שבת פ"ח. וזה פירוש הסכת לשון סוכה יסכה, לשון הבטה אם תוכלו לעמוד בה, וזה הבטה עיונית בעומק הענין.

יב

שמעון ולוי וכו' כולם בו' מפני שהן כולן בני הגבירות והן מרחל ולאה כו' בהר עבל ראובן גד כו' וזבולון דן בלא ו', מפני שראובן הוא בן הגבירה וגד ואשר בני השפחה, וזבולון בן הגבירה ודן ונפתלי בני זלפה ואין אמהות אלא ארבע, ומה שאמר וזבולון הוא מקביל נגד ראובן. ופשוט.

טו

ארור האיש אשר יעשה פסל כו'. כתוב האיש לרמז על מה שאמרו במכילתא יתרו ואלהי זהב לא תעשו לכם שלא תאמר הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבהמ"ק [צורת כרובים] הריני עושה בבכ"נ ובמ"ד ת"ל לא תעשו לכם, לכן אמר האיש אשר יעשה ולא כשעושה לצבור בארון בבהמ"ק. או יתכן עפ"י דברי רש"י בפסוק אשר חלק ד' אלודיך אותם לכל העמים, שפירש לאלדות כדי להטרידן וכו' וא"כ השמש והירח מעשה ידי השי"ת המה, לכן אמר האיש. ועיין בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ה) בזה ודו"ק.

טז

ארור מקלה אביו ואמו כו'. פירוש מלשון קל שמקניט אביו ומצערו מפני שיודע שאביו ימחול לו שחש על עונשו של בן יותר מהבן, לכן אררו ע"ז. ולכן לא שביק רב לבריה למשקל מניה סילוא דלמא חביל ביה (סנהדרין פ"ד) ולמחול ליה דקאי בארור. וזה מכוון הירושלמי ריש פרק ר"א בנדרים דהכל מודים שאין מעמיד על כבוד אביו לאחר מיתה, דבחיי אביו יאמר שלא איכפת ליה בנדר זה מה שאביו מצטער מניה דבטח אביו ימחול לו, מה שאין כן לאחר מותו. ולכן הכל מודים שאין מעמיד בכבוד רבו כו', דר"א סבר דגם רב שמחל על כבודו אין מחול כמו דסבר דנשיא גם כן אינו יכול למחול על כבודו דלא קבל הכוס מר"ג, יעוי' קדושין דף ל', עיי"ש והבן דמסיק דרבו הוי כמו נשיא.

כ

ארור שוכב עם אשת אביו, ארור שוכב עם כל בהמה. לפי ששניהן בסקילה ובן נח מצווה על שניהם וכדמפרש רע"ק סנהדרין נ"ח ע"כ יעזוב איש את אביו זו אשת אביו וכו'.

כד

ארור מכה רעהו בסתר. דבגלוי יענשוהו ב"ד פצע תחת פצע כו', אבל בסתר אם יתבעהו בב"ד יכפור בו, ואי דיהיה צריך שבועה הלא מדין תורה כופר הכל פטור ומפורש בכתוב דפטור.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.