משך חכמה/בראשית/לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה בראשית לה

א

קום עלה בית אל ושב שם ועשה מזבח. יתכן דבזוהר פ' ויחי דף רל"ט אדם כי יקריב מכם הכא איתרמיז מאן דיעביד פולחנא דקורבנא שלים דישתכח דכר ונוקבא כו'. לכן אמר גבי אברהם ויט אהלה בתחלה נטה אהל אשתו ואח"ז שלו ויבן שם מזבח. וכן ביעקב ויט אהלה מהלאה למגדל עדר כו' לכן אכסנאי אסור בתה"מ כמבואר סוף פרק אעפ"י [ואולי דבירושלים דלא נתחלקה לשבטים ואמרו אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינן שלהן (פ"ק דיומא) ולא היה לעולי רגלים דין אכסנאי והיו מותרים בתשמיש ולא היו מבטלין מצות פו"ר בעלייתן לרגל יעוין בזה] לכן אמר ושב שם שיקבע דירה לדור בקביעות ויהא מותר להיות עם נשיו ואז יעשה מזבח ודו"ק.

ואולי לזה כוון המדרש על ותצא דינה ר"ל מייתי לה מהכא ויבן שם מזבח פירוש דעל זה נענש בדינה בתו לפי שבנה מזבח בחלקת השדה אשר נטה שם אהלו ולא אהלה שלא נטה שם אהל אשתו ובנה מזבח ועבד פולחנא דקרבנא שלא כדין לכן נענש שיצאה דינה ושכם עינה אותה. לכן לרמז ע"ז מייתי ריש לקיש ויבן שם מזבח הנאמר אצל אברהם ששם כתוב ויט אהלה ואחר זה ויבן מזבח. ולא כן עשה יעקב שלא נטה אהל נשיו ויצב מזבח לכן נענש על זה וזה כוונה קרובה במדרש.

ועשה שם מזבח וכו' ויבן שם מזבח כו' כי שם נגלו אליו האלקים הענין דמדתו של יעקב אחוזה בתרין דרועין חסד ודין. והוא המתקת הדין הנקרא רחמים ולכן אמר לו הקב"ה שיעשה מזבח לצד מה שמדתו אחוזה בחסד כמד"א אל"ף למ"ד כל היום ויעקב קיים בעצמו אם חסד כו' אם משפט לך אשירה. ויבן מזבח כו' כי שם נגלו אליו האלקים היינו מה שמדתו אחוזה בדין ולכן במדת החסד הבא מאתערותא דלתתא נקרא אל"ף למ"ד כתיב הנראה אליו היינו שהפועל הוא הרואה וזה יעקב שמעורר חסד. וכביכול הוא נראה. אבל מצד הדין שזה בא מצד אתערותא דלעילא כמאמרם שברא הקב"ה במדת הדין כו' כתיב נגלו היינו שיעקב לא פעל כלל מצדו רק השם הסיר מאתו המסך החוצץ ונגלה לו האלקים וכאילו וילון פרוס על פניו והוא מסיר אותו והבן היטב.

לא מצאנו בשום אדם שיצוהו השי"ת לעשות מזבח לבד יעקב בפעם הזה. והנראה משום דאמרו שונא גזל בעולה, והבאתם לד' את הגזול כו' הירצך, ויעקב חשש שמא יש בידי גזל משלל שכם, לכן הודיע הקב"ה שלא ישים לבו שאין בהם חשש גזל כלום.

ב

והחליפו שמלותיכם יתכן לפירוש רמב"ן ששמרו תורה רק בארץ ישראל לכן היו לבושים בגדי שעטנז בחו"ל ואמר להם עתה להחליף שמלותם ודו"ק.

ד

ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם פירוש באזני אלהי הנכר דהוה תכשיטי ע"ז ואסורים להדיוט בהנאה ולפ"ז נראה דהך אשר בידם קאי ג"כ על הע"ז והוא עפ"י מה ששנינו כל הצלמים אסורים כו' רשב"ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר. וזה שאמר את כל אלהי הנכר. מה המה אלהי הנכר אשר בידם כרשב"ג דמי שיש בידו כל דבר ואת הנזמים אשר באזני אלהי הנכר. או אפשר דהנה ע"ז של עו"ג עד שלא באו ליד ישראל מצי גוי לבטלינהו ומשבא אינו מבטל. ולכן אמר אשר בידם דכיון שבאו לידם תו לא מהני להו בטול ודו"ק. אולם לשיטת הרמב"ן הוא דרבנן ומה"ת מצי לבטלינהו צ"ל דקיים מצות דרבנן. ועיין מש"כ הרמב"ן בפירושו כאן דברי נועם.

ויטמן אתם יעקב ירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד ר' ישמעאל ב"ר יוסי דלית אתון סגדין להדין טורא אלא לצלמוי דתותיה דכתיב ויטמון יעקב כו'. ובזה מבואר המקרא במלכים ב' י"ז עד היום הזה כו' וכמצוה אשר צוה ד' את בני יעקב אשר שם שמו ישראל. דהכוונה דבשעה ששם שמו ישראל אז הטמין הע"ז תחת האלה עם שכם ועובדים לע"ז זו שתחת ההר. וכזה דריש במד"ר פ' וישלח על קרא דגוי וקהל גוים. את הקרא דגבי אליהו שתים עשרה אבנים כו' אשר היה כו' ישראל יהיה שמך יעו"ש ודו"ק.

ובהך קראי דמלכים יש לבאר עוד שם. ויצום לאמר לא תיראו אלהים אחרים ולא תשתחוו כו' כו' ואת החוקים כו' והמצוה אשר כתב לכם תשמרון כו' ולא תיראו אלהים אחרים. והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו ולא תיראו אלהים אחרים דמה שכפל ושלש לא תיראו וכו' בענין זה. נראה דרמז על הנך שלשה דברים דחשיב במשנה פרק ד' מיתות זה המקבלו עליו לאלוה ואומר לו אלי אתה. דעל זה נסקל כעל זביחה והשתחוואה, וזה לא תיראו הראשון. והמגפפו והמנשקו ומרחיצו הוא אינו במלקות דהוי לאו שבכללות לכן כתוב והמצוה כו' תשמרון ולא תיראו אלהים אחרים. ועל הנודר בשמו ונשבע בשמו זה בל"ת ויש בו מלקות כפסק רבינו ע"ז אמר ואת בריתי כו' ולא תיראו א"א בפעם הג' וחלקן מפני שהן עונשין חלוקין ודו"ק.

והנה על הנודר בשם עו"ג דמצוה לנדור ולשבע בשם השי"ת כמו שאמר ובשמו תשבע לכן כתוב כי אם את ד' אלודיכם תיראו ועל עבודות שחייבין עליו מיתה שהן בפנים כתוב כ"א את ד' בכח גדול כו' שהוציאן ממצרים לעבדו במדבר לכן כתב אותו תיראו ולו תשתחוו ולו תזבחו אבל בשאר עבודות של כבוד כמו מלביש ומנעיל וסך ומנשק שהן אינן בפנים ואינן שייכים להשם יתברך בלתי מושג בחוש ובלתי נראה רק למשמשיו כמו כיבד ורבץ בפני הארון (סוף ברכות) [ולכן לא חייבה התורה מיתה רק אצל השתחוואה אינו [חיוב] בגוף הנעבד שצריך שיהא מוחש רק מכניע עצמו לפני מי שממליך עליו וכי מתכוון לשמים הרי לבו לשמים אף דסגיד לאנדרטא] לכן לא כתב כ"א ד' אלקים תיראו ודו"ק כי זה אמת בס"ד.

ז

כי שם נגלו אליו האלקים, פירוש שדבר שישנו כאן רק שמכוסה שייך ע"ז גלוי. וכאן היה בית אל ששם אמר יעקב אין זה כ"א בית אלקים היה כאן השכינה ורק נתגלה ולזה אמר נגלו ולא נראו. ולזה אמר ויעל במקום אשר דבר אתו. פירוש במקום עצמו ששם משכן אלקים לשם עלה אלקים ודו"ק.

ח

ותמת דבורה מינקת רבקה כו' ויסעו מבית אל כו'. הענין דדרשו רז"ל מתה עלי רחל בשביל שאיחר נדרו. והנה ברה"ש בפ"ק אמרו והיה בך חטא ולא באשתך חטא ודוקא אם אינו מקיים כלל ע"ז אני קורא למה יקח משכבך מתחתיך אבל לא כשמאחר כמו שאמרו שם ופירשו בתוס' יעו"ש. אך נראה שמאמר ושבתי בשלום אל בית אבי מלבד שהוא מאמר התנאיי הוא גם מאמר חיובי שאשוב לבית אבי וביתו זו אשתו כמו שכתוב וכפר בעדו ובעד ביתו וכאן מתה רבקה. וא"כ לא שב לבית אביו והוי כמו שמבקשין ממנו ואין לו שלכן מתה תיכף רחל עבור שלא קיים את נדרו ודו"ק.

י

ויקרא את שמו ישראל הפירוש מפני שלא מצאנו שהשי"ת יאמר בכל התורה על יעקב ישראל רק יעקב יעקב וארא אל כו'. יעקב בכל מקום שמדבר עליו בעצמו. רק במקום שמדבר בהשתתפותו אל האומה כגון בני ישראל או אלקי ישראל וכי"ב. וכן וזכרתי את בריתי כו' יעקב לכן כתוב ויקרא את שמו ישראל, אבל באברהם הלא אמר אח"כ אברהם. לכן לא היה צריך לכתוב עוד ויקרא את שמו אברהם.

יב

ולזרעך אחריך אתן את הארץ. יש להתבונן דבאברהם ויעקב נאמר לזרעך אחריך וביצחק לא כתוב רק לזרעך לבד. ויתכן דפירשו בפרק נושאין ולזרעו אחריו מיוחס אחריו ובאברהם דלא לינסוב שפחה וכותית יעוי"ש. והנה מפורסם במדרשות דבית ראשון היה בזכות אברהם שקראו הר לכן היה גלוי שכינה שנא' בהר ד' יראה ובית שני היה בזכות יצחק שקראו שדה לכן שלט בו ידי עשו ובית שלישי בזכות יעקב בית שקבוע לעולם. ולכן בבית ראשון עלו כולם מיוחסים וכמו שחתם שם י"ד בשבטים והתיחסו לבית אבותם ובבית שלישי כתוב וישב מצרף ומטהר כסף אבל בבית שני הלא עזרא נטל כל הפסולים מבבל ועשאה סולת נקיה וכתוב ואלה העולים מתל מלח כו' ולא יכלו להגיד בית אבותם וכמו דדריש פרק עשרה יוחסין לכן גבי יצחק כתוב לזרעך אתן את הארצות כו' ודו"ק.

יח

בצאת נפשה כי מתה כו'. ותמת רחל ותקבר. כפל המיתה וסמך מיתה לקבורה שאין משהין מטה של חיה מפני הכבוד כדאמרו נהרדעי בסוף מוע"ק יעוי"ש.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.