משך חכמה/במדבר/כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה במדבר כז

ב

ותעמדנה לפני משה כו'. סרס המקרא ודרשהו כו' לכולן בבהמ"ד היו יושבין מ"ס חולקין כבוד לתלמיד במקום רב כו' הא דפליג לי' רבו יקרא כו' (ב"ב קי"ט). נראה דפליגי בהא דבריש אלו דברים אמר דהלכות הגעלת כלים נשתכח ממשה, ובספרי אמר, דבא לחלק כבוד לאלעזר בחייו, לכן לזה פליג ליה רבו, זה משה, יקרא, לכן חלקו כבוד לאלעזר כו'. ודו"ק.

ג

והוא לא היה כו' בעדת קרח כי בחטאו מת. יתכן, דהיו דרשניות והיו יודעות שהרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין, הרוגי מלכות נכסיהן למלך, ומשה היה מלך, כמוש"א ויהי בישורון מלך, ואף שלא נטלו שבט לוי חלק בארץ, יתכן דהיה נותן לישראל בעין יפה שלו, ולכן אם מת בחטאו מן המעפילים או בשביל מקושש עצים ביום השבת נכסיו ליורשין, אבל עדת קרח, שהרעימו על משה להסירו מממשלתו הוי כהרוגי מלכות, ולכן אמרו לא היה בעדת קרח. ודו"ק.

יא

ואם אין אחים לאביו ונתתם נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה. עיין בזה ותראה כי קצרה התורה, כי זה אין סברא לומר, דאחי האב קודמים לאביו, כי הלא קורבתם מצד שהן אחים של אביו, ואיך יכול להיות זה שאביו יחיה ואחי אביו יורשים אותו, וכן בגמ' [ב"ב ק"ט.] אחי האב ל"צ קרא אחי האב מכח מאן קא אתו מכח אב כו' קא ירתי אחי האב, וע"כ דהתורה מדברת על צד הסדר שהושת העולם, שבן ימות אחרי אביו וישית ידו על עיניו, וכיון שהוא מת, כבר מת אביו ואבי אביו, וכן אמרו [שם קח.] לתני הבנים את האב דאתחולי בפורעניתא לא מתחלינין כו', יעו"ש, וא"כ כי אמר קרא ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו, הוא על אחי אבי אביו קאמר, שלהם יתנוהו, ואמר קרא שהם קרובים אליו ממשפחתו, והוא מאביהם הוא אבי אבי אביו, שלא נתרחקו ממשפחתו ומשפחתו יאמר על מולדת אב המשפחה והוא הוא אבי זקנו, שהם בניו, והוא בן נכדו, ומצד זה הם קרובים, והמה כשני קוים היוצאים מן המרכז, שהקו השני מתיחס אל הראשון במה שיצא מן המרכז שזה יצא, א"כ המרכז קודם אליו לירש אותו, ונמצא דאחי אבי אביו המה קרובים אליו מצד שהם ממשפחתו, הלא צור חוצבו ממנו, הוא אבי אבי אביו, הלא קודם לאחי אבי אביו, כיון שכל קורבתם מצד שהם מאבי אבי אביו ולא נתרחקו ממנו וקרובים לו, א"כ אביהם הוא סבת הקורבה והוא קודם, וממש כדמיון הקוין והמרכז, שאין לפרש ממשפחתו קאי על המת והוא על אביו או אבי אביו, ואחי אבי אביו קרובים אליו מצד שהן אחין, הלא היה לו לומר הקרוב למשפחתו, שמשפחתו יאמר על מולדת אבי המשפחה, וכמו שאמר לחצרון משפחת החצרוני כו' שכל מולדתו שהוליד יקראו על שמו, וכיון שאמר ממשפחתו, ודאי דכיון שהם קרובים מאביהם שהוא המשפחה והמה בניו, והמת בן נכדו, וכיון שעילת קורבתם הוא מאביהם, נמצא דאביהם קודם אליהם, שהם תלוים באביהם ואביהם קרוב מצד עצמו, והוא כדמיון העילה והעלול, שהעילה אינו תלוי בעלול והעלול תלוי בו. וכיון שאבי אבי אביהם קודם לאחי אבי אביו, נמצא דהוא הדין אביו של מת קודם לאחיו של מת, והלימוד העיקרי הוא שקורבת האחין אינה קורבה בעצמותה, רק באה מצד האם לענין דין נחלות. בינה זה. וע"ז אמרו בספרי נתנה תורה לחכמים דעת לדרוש כל הקרוב בשאר בשר הוא הקרוב בנחלה. והקבלה עם פשט הכתוב תואמים יחדיו לא יפרדו.

ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו וירש אותה פירוש, כי אם אחי אביו המה נוטלין פשיטא שיורשין משום משמוש, שאבי האב יורש בקבר להנחיל לבניו ובני בניו (ועיין תשובות רע"ק סימן ק"נ), אבל כשאין כאן רק אחי אבי אביו, וא"כ הוא איתפלג דרא, ולמר בר רב אשי כשר לעדות, עיין ב"ב קכ"ח ע"א, וא"כ סד"א שאינו כמו ירושה וחוזר ביובל, קמ"ל דתורת יורש הוא. והדברים ארוכים במחלוקת הפוסקים, אם משום משמוש או לא. ודו"ק.

והיתה לבנ"י לחקת משפט כאשר צוה ד' את משה. זה לא מצאנו דוגמתו, שהשי"ת יאמר למשה והיתה לב"י לחקת משפט כאשר צוה ד' את משה. והנראה עפ"י מש"א ב"ב דף קי"ג והיתה ב"י לחקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין וכדר"י שלשה שנכנסו לבקר החולה רצו כותבין רצו עושין דין כו' ואמר ר' חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה אפילו שלשה כותבין ואין עושין דין דהו"ל עדים ואין עד נעשה דיין, והנה במכילתא ובתו"כ פ' צו אמרו כל הדברות שדבר עם משה לא היה אלא ביום שנאמר ביום דבר ד' למשה בארץ מצרים, ביום צותו, וזה שאמר והיתה לב"י לחקת משפט, שרצו עושים דין, ולא מצי לומר לב"ד הגדול אזילנא ואימתי דוקא ביום, כי אין דין אלא ביום, כאשר צוה ד' את משה, הלא כל הצוויין וכל הדברות לא היו רק ביום, כן משפט לא יהיה אלא ביום, אבל בלילה הרי זה כעדות ולא משפט. ודו"ק. ומזה דריש בספרי, שכאשר צוה ד' את משה בע"פ, וזה כפי הנדרש לחכמים סדר נחלות שלא ככתוב, דבע"פ נאמר הקרוב קרוב קודם. וזה שאמרו מכאן נתנה רשות לדרוש. יעו"ש ודו"ק.

יג

וראית אותה ונאספת אל עמך כאשר נאסף אהרן אחיך. מכאן שנתאוה משה למיתתו של אהרן. פירוש, דמשה עדיין עומד ומשמש במרום, רק אהרן הניח בן כמותו, אלעזר, ולא נאמר בו מיתה, כדאמר גמרא על דוד (ב"ב), אבל משה לא הניח בן כמותו, וא"כ אם בו לא יאמר מיתה הוא ענין נעלה ממיתת אהרן, וכן היה. ודו"ק.

טז

ספרי פס' קל"ח. ראב"ע אומר בד' מקומות כו' ומה ת"ל אלא אמר לפניו כו' ואם לאו כו'. דריש לאמר לשון לא אמור (עיין פסחים מ"ב), והיינו שאם לא תעשה כדברי הודיעני הן או לאו.

כא

ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים. לפלא כי כאשר נתבונן בכתובים נראה, כי בימי השופטים שאלו לו במשפט האורים וכן בימי שאול ודוד, ואחרי כן בבית המקדש לא מצאנו שישאלו בעת צרה או בעת מלחמה, רק לנביא שאלו, כמו בימי יהושפט, הלא דבר הוא וראוי לעמוד עליו. ומצאנו לחז"ל פרק בא לו אין שואלין אלא בכה"ג שהשכינה שורה עליו ומדבר ברוה"ק, ולא היה בבהמ"ק איש כזה בעת צר להם. ובזה יבואר לנו פסוק בדה"י ב' כ"ו בן שש עשרה שנה עוזיה ויעש הישר בעיני השם ככל כו' ויהי לדרוש אלקים בימי זכרי' המבין בראות האלקים ובימי דרשו את ד' הצליחו האלדים, פירוש, שזכרי' היה כה"ג והיה מדבר ברוה"ק ושכינה שורה עליו, ולזה אמר ויהי לדרוש אלדים בימי זכרי' המבין בראות האלדים, הוא באורים ותומים, וכמו שאמרו אורים מאירים דבריהם, תומים שמתמים דבריהם, ובימי דרשו ד' הצליחו האלדים. ולזה אמר בדברי הימים א' ה' ויוחנן הוליד את עזרי' הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה בירושלים, פירוש הוא אשר כהן ששאלו ממנו באו"ת, כי הוא היה מדבר ברוה"ק והשכינה שורה עליו, ועזרי' הוא זכרי', כמוש"כ רש"י שם. ונכון.

ולפלא כאשר תעיין בסדר עולם זוטא תמצא י"ח כ"ג שמש בבית ראשון ואלה הם. צדוק, אחימעץ, אביתר, יאחז, יוריב, יהושפט, יוידע, פדיה, צדקיה, יואל, יותם, אוריה, נריה, הושע, שלום חלקיה, עזרי', שריה, יהוצדק, הרי י"ח כהנים ויוצדק לא חשיב, לפי שהלך בגולה, וא"ש מה דאמר הגמ' ביומא זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כ"ג, ועיין מש"כ בתוס' שם, ולפלא שלא זכרו דברי הס"ע זוטא. וצ"ע. אמנם מש"כ לעיל הוא גמרא ערוכה בסוטה משמתו נביאים הראשונים בטלה או"ת, ופליגי מאן נביאים ראשונים יעו"ש, דלפי מסקנת הגמ' פירושא דקרא ויהי לדרוש כו' המבין בראות האלדים קאי על או"ת, וכן מסיק בירושלמי בשם ריב"ל. יעו"ש. ודברי רש"י התמוהים שם, שפירש זכרי' הוא בן יוידע הנהרג בימי המלך יואש, ועיין חדא"ג, נראה, דרש"י מפרש ויעש הישר בעיני השם ככל אשר עשה אמציה אביו ויהי לדרוש אלדים, פירוש אמציה בימי זכרי' המבין בראות אלדים, שאמציה היה שר צבא בימי יואש אביו והיה נשאל לזכרי' בעל אחותו, אבל כשמלך עשה הרע בעיני ד' בהשתחוו לאלהי אדום. וזה לא רחוק שקאי הכל על אמציה. ופרש"י נכון. ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.