משאת המלך/שמות/טו
כה[עריכה]
ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים (טו כה)
בתרגום יונתן וצלי קדם ה' ואחויה ליה ה' אילן מריר דארדפני וכתב עלוי שמא רבא ויקירא וטלק לגו מים וכו'. ולפ"ז צ"ע בסוכה (נ"ג.) כשכרה דוד שיתין ונסתפק אם מותר לכתוב שם ה' ולהשליכו למים, למה לא פשט מהכא דשרי.
ואולי אין למדים מלפני הדיבור, גם יתכן דהכא היה כתוב בחקיקה כך שאין חשש למחיקת השם, ודוד כפה"נ לא היה לו אפשר לכתוב כן בחקיקה, דאל"כ מה היה לו לדוד להסתפק, ויתכן ביותר דכל תוקף השם אצל דוד היה זה בכך שנבלל ונמחק למים, וע"כ א"א לו לדוד בחקיקה, וצ"ע.
שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו (טו כה)
תניא בפרק ד' מיתות (סנהדרין נ"ו:) עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין שבת וכיבוד אב ואם כו', ובתוס' שם הקשו למ"ד גיד הנשה נאסר לבני יעקב למה לא מנה אף גיד הנשה, וכן מילה תיקשי לכו"ע שהרי ניתנה לאברהם אבינו, וא"כ הרי הו"ל במרה כבר י"ב מצות.
ועיין בחי' מרן הרי"ז עה"ת (פרשת בא) שהקשה על הא דאמרו בהוריות (ח':) איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחילה הוי אומר זו ע"ז, והא אמר מר עשר מצות נצטוו ישראל במרה כו', והק' הגרי"ז אמאי לא פריך ביותר מהפרשה דהחודש הזה לכם וגו' שנאמרה עוד קודם מרה, ונאמר שם איסור חמץ לדורות שהיא בכרת, ולמה מייתי רק ממצות שנצטוו במרה, ובאמת לכאורה יש להקשות זה על הא גופא דמני רק עשר מצות במרה, והרי לפי"ז כבר הוו ט"ו מצוות, וכמו שהק' התוס' הנ"ל מגיד הנשה ומילה, כמו"כ קשה מקידוש החודש וחמץ ופסח.
והנה כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (ריש פ' גיד הנשה) ז"ל, ושים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת, והוא מה שאמר מסיני נאסר, לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום, אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו, כגון זה שאין אנו אוכלים אבר מן החי, אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח, אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצוה מסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכמו"כ אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה, וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו, אלא מצות משה רבינו ע"ה, הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני, וכל אלו מכלל המצוות, ע"כ.
ולכאורה צ"ע לדבריו מגמ' דהוריות הנ"ל דפריך והא אמר מר עשר מצות נצטוו ישראל במרה, ומאי פריך והא למש"כ הרמב"ם הרי התרי"ג מצות התחילו מסיני ושם באמת ע"ז היא מצוה ראשונה, ואילו מה שנצטוו מקודם סיני לדבריו אין זו עדיין קבלת התורה.
ונראה לישב למש"כ במשך חכמה דאין כוונת הרמב"ם בפיהמ"ש לסיני בדוקא, אלא עיקר כונתו שחיובינו במצוות הוא מחמת שנמסרו התרי"ג מצוות ע"י משה, וא"כ אף מה שנצטוו במרה ע"י משה הרי הם בכלל התרי"ג מצוות, ע"ש, ולפי"ז הרי ניחא היטב גם להרמב"ם פרכת הגמ' דהוריות, דלמבואר אכן העשר מצוות שבמרה הם היו תחילת התרי"ג מצוות שנמסרו ע"י משה, ולהכי פריך התם האיך נאמר שע"ז היא מצוה ראשונה.
ולפי"ז התבאר לנו דמה דאמרו עשר מצוות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן כו', אין הכונה למנות כמה מצוות יש כבר ביד ישראל, והוא שע"י שנתוסף לז' מצוות שנצטוו מצד ב"נ עוד ג' מצוות עולה המנין לעשר, אלא הביאור הוא שכאן במרה התחילו להצטוות בתרי"ג מצות ע"י משה, ונצטוו עתה מחדש בז' מצוות ב"נ וכן קבלו עוד ג' מצוות, כך שנצטוו מכלל התרי"ג בעשר מצוות, והכי דייק לישנא עשר מצוות נצטוו ישראל במרה, דאילו היתה הכוונה שהוסיפו להן ג' מצוות על המצוות שמחוייבים כבר משום ב"נ, הרי לא יתכן לומר שנצטוו בעשר מצוות במרה, שהרי לא נצטוו שם אלא בשלשה, אלא ע"כ כמבואר שאמנם נצטוו במרה ע"י משה מתחילה בעשרה ציווים של הנך עשר מצוות, וברור הוא לשי' הרמב"ם.
וא"כ הרי לשי' הרמב"ם סרה קושית התוס' מה שלא מנו גיד הנשה ומילה, דלמבואר מאן לימא לן דכבר עתה במרה נצטוו במילה וגיד הנשה, דהן אמת דנאסרו מכבר בגיד הנשה ונצטוו במילה, אבל אין זה הציווי של מתן תרי"ג מצות ע"י משה, אלא נצטוו כמו שהיו מצווים עד עתה בשאר הז' מצות של ב"נ, אבל מכלל מתן תורה והצוויים של תרי"ג מצות אכתי לא נצטוו אז אלא באלו העשר מצות שמנו בגמ', והתוס' כפי הנראה לא ס"ל כהרמב"ם. [שוב הראוני שקדמני המהר"ץ חיות בסנהדרין נ"ו.].
אלא דאכתי תשאר הקושי' מפני מה לא מנו אף חמץ וקידוש החודש ופסח, דגם למבואר שכללא הוא בזה המנין שיהא ע"י משה, הרי גם באלו כבר נצטוו ע"י משה, וכן אכתי יקשה מה שהק' מרן הגרי"ז שלפי"ז לא היתה ע"ז מצוה ראשונה, דכבר קדמה לה פרשת החדש אלו הג' מצוות [ועיין בבאר שבע בהוריות שם].
ומוכרח מכך דקבלת התורה לא תתכן עדיין במצרים, ורק במרה התחילה קבלת התורה, וטעם וגדר הדבר י"ל עפ"י המד"ר ריש במדבר (פ"א ו') בשלשה דברים ניתנה תורה באש ובמים ובמדבר, ומבואר דקבלת התורה היא רק במדבר, ולפי"ז הרי כבר ניחא היטב דאף שנצטוו עוד במצרים בקידוש החודש ופסח וחמץ, אבל מ"מ אי"ז מקבלת התורה ולכך לא נמנו בהדי עשר מצות שנצטוו במרה, וכן ניחא קו' הגרי"ז דלכך לא הקשו בהוריות מאלו ג' המצוות, לפי דאינם מקבלת התורה שהתחילה במרה.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א