משאת המלך/ויקרא/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

משאת המלך TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png טו

משאת המלך על התורה - ויקרא טו

ד[עריכה]

כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וגו' ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו (טו ד)

בתרגום יונתן כל משכבא דמיחד למישכוב עלוי דובנא יהא מסאב, וכל מנא דמיחד למיתב עלוהי יהי מסאב. ונתבאר מדברי התרגום יונתן דאין דרך טומאת המדרס בזב כיוצ"ב דטומאת כלים ע"י מגע ומשא והסיט, דהתם כל שהוא כלי הראוי לקבלת טומאה ואירע בו דרכי קבלת הטומאה הללו סגי בכך, אבל במדרס הזב אין די במה שהוא בעצמותו כבר משכב, אלא בעינן עוד שיהיה מיוחד למשכב הזב ואז יהיה שמו משכב הזב להיותו טמא מדרס.

וכן מבואר בראב"ד בתו"כ (פרשתא דזבים פרשתא ב' ו') שכתב על הא דממעטינן משכבו ולא הגזול, די"מ אפי' במשכב המיוחד כמו כר וכסת, וגזלו ושכב עליו אינו מטמא מדרס, ומשום דבעינן משכבו, וזה דמיא להיכא דאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו, אף הכא לפי שאינו שלו וצריך להשיבו ה"ז כאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו, ע"ש, וכ"כ הראב"ד בחי' לב"ק (ס"ו:), ומבואר נמי כנ"ל דהגם דשמו משכב אכתי בעינן עוד שיהיה מיוחד לזה הזב השוכב עליו.

ולפי"ז המיעוט של משכבו ולא הגזול הוא לפי שאינו יכול ליחדו לעצמו ואינו גזה"כ בלא טעמא, וניחא מה שהעירו התוס' ב"ק שם על שי' רש"י דפי' אפי' גזל משכב אינו מטמא וכתבו דזהו תימה, ולמבואר אי"ז תימה אלא הלכתא בטעמא דצריך דשמו עליו שהוא משכב לזה הזב, וכן ניחא קושית הרשב"א שם דהא כתיב כל המשכב וגו' והאיך נמעט גוזל משכב, די"ל נמי דלא ממעטינן ליה לפי שאינו משכב, אלא המיעוט לפי דבעינן עוד דגם יהיה מיוחד לשכיבת זב. [וע"ע מה שהארכתי בזה במשאת המלך הל' מטמאי מו"מ].

לא[עריכה]

והזרתם את בני ישראל מטמאתם וגו' (טו לא)

הנה למדו מכאן בשבועות (י"ח:) אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן, ולכאורה באם לא פירש עבר רק על איסור והזרתם, אבל לענין חיוב חטאת הרי הוא אכתי אנוס, שהרי ע"י אזהרת התורה לא נשתנה המציאות שלא היה לו לחוש, אולם הרי מבואר שם (י"ח.) דאינו כן אלא הרי הוא חייב חטאת, והיינו דכיון שהזהירה תורה שיש לו לחוש לכך יצא מכלל אונס לשוגג.

וביותר מצאנו בפסחים (ע"א:) במקריב בשבת ונמצא בו מום חייב חטאת, והרי אזהרת ביקור הקרבן אינו אלא משום שלא יקריב בעל מום למזבח ולא משום איסור שבת, וחזינן דאעפ"כ כל שמוזהר האיך ינהג מעתה אי"ז כבר חשוב אנוס, וה"ט דכל שעבר אמימרא דרחמנא בדבר זה שוב אינו חשיב אנוס, [וע"ד שהורוה בי"ד להנשא והלכה וקלקלה, דתנן ביבמות (פ"ז:) דחייבת בקרבן לפי דשוב אינה אנוסה לאיסור א"א].

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א