משאת המלך/ויקרא/ו
ו[עריכה]
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ו ו)
בפרק כל התדיר (זבחים צ"א:) אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האישים, ומסקינן בגמ' דה"ט דשרי ואע"פ דמכבה אש מערכה חייב, דשמואל ס"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין שרי, ע"ש. ותמוה הרי יש בזה גם משום ביטול מ"ע של אש תמיד תוקד על המזבח מלבד הלאו דלא תכבה, ולענין העשה הדין נותן שאין לבא עלה מפטור דבר שאינו מתכוין וכר"ש, דכל פטורא דדבר שאינו מתכוין שייך על ל"ת בלבד, לפי שהאיסור הוא לעשות דבר זה, ועשיה באינו מתכוין אינה חשיבא לחייב עלה, משא"כ לענין העשה דהמצוה היא לקיים הדבר שכך יהיה, ומה שייך לבא עלה מפטור דדבר שאינו מתכוין, ושו"ר בספר חלקת יואב בקבא דקשייתא שעמד בזה.
ונראה פשוט דמ"ע של אש תמיד תוקד אינה אלא שיהא אש במזבח ואין שיעור לזה, וכל כמה שלא כיבה לכל האש לא ביטל מ"ע זו, ולא אמרו (שם) המוריד גחלת מע"ג המזבח וכיבה חייב אלא לענין הל"ת, שהוא איסור לכבות כל גחלת מאש זו, משא"כ המ"ע כל כמה שיש ונשאר עדיין אש במזבח לא ביטל מ"ע זו. [גם נראה דפשוט הוא דלענין ביטול העשה כשמכבה אינו אלא כשהגחלת ע"ג המזבח, שכך נאמר אש תמיד תוקד על המזבח, אבל כשירדה הגחלת למטה אפי' אין אש אחר אלא היא לא ביטל העשה, ויתכן דאדרבה בעצם הורדתה אז ביטל העשה, שהרי העשה הוא שתהיה על המזבח, ולכן כשהוריד גחלת ולא נשאר אש אז כבר ביטל המ"ע].
ומהשתא הרי ניחא היטב דכשמזלף הנסכים ע"ג האישים הרי אינו אלא כיבוי במקצת, וא"כ לא ביטל העשה ואינו אלא בל"ת של לא תכבה, ולענין איסור ל"ת אמרו דמהני פטורא דדבר שאינו מתכוין. [א"ה, וכ"מ מפרש"י שם ד"ה לא, דפי' לקס"ד דגם ליכא לאו בכיבוי במקצת, ופרש"י דלא קפיד קרא אלא אאש תמיד תוקד על המזבח, ומשמע דלענין המ"ע דאש תמיד וגו' בודאי בכיבוי במקצת אכתי מתקיים המ"ע, גם למסקנא דבכיבוי במקצת עובר בל"ת].
וכמו"כ נראה לישב לפ"ז מה שהק' לי ח"א למה שאמרו בסוכה (ל"ה:) דאתרוג של תרומה לא יטול מפני שמפסידו, והק' דכמו"כ לא יטול אתרוג של שביעית, דהא מוזהר הוא על הפסד שביעית דהתורה אמרה לאכלה ולא להפסד, ואף כאן נראה כנ"ל דהרי קי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין שרי, ובודאי הפסד זה של האתרוג בנטילתו ה"ז דבר שאינו מתכוין, ובפשוטו אין זה פסיק רישא, וא"כ מ"ט לא יטול אתרוג של תרומה, ואדרבה מה שהק' מאתרוג של שביעית ניחא, דהו"ל האי פסידא דבר שאינו מתכוין ושרי.
וצ"ל דבתרומה דאיכא דינא דמשמרת תרומה, שהוא מצווה על שמירתה כמו שאמרו בבכורות (ל"ג:) היתה במקום המגולה יכסנה, ולכן אין שייך לפטור משום דבר שאינו מתכוין וכמש"כ לענין מ"ע דאש המזבח תוקד בו, שהרי מ"מ חייב הוא לשומרה שאף מעצמה לא תפסד, ואילו היתרא דדבר שאינו מתכוין לא מהני אלא שלא חשוב שהוא העושה, הלכך לא אסרנו ליטול אתרוג אלא של תרומה שהוא מצווה על שמירתה ולא של שביעית. [ומה שיש בזה להעיר לענין מ"ע של מצורע ושל נזיר אכ"מ, ועיין עוד בס' תורת הארץ סי' ח' סקל"ט בענין זה].
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א