עריכת הדף "
משאת המלך/דברים/יז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==יח== '''וכתב לו את משנה התורה הזאת''' (יז יח) '''כתב''' הראב"ע, משנה, נסחה שנית. ולכאורה הכונה בזה דהוא דין בעצם הספר המחוייב שהוא צריך להיות שני, וזהו נמי יסוד המצוה דאמרו בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כא/ב|כ"א:]]}} שאע"פ שחייב המלך לכתוב ס"ת ככל אחד מישראל מ"מ חייב המלך לכתוב עוד ספר ממצות המלך, די"ל נמי דלכך אין יכול לצאת לב' המצות של מלך ושל הדיוט בס"ת אחד, משום דזהו כל עיקרו ומצות המלך שיהיה זה ספר שני וכש"כ. '''ובזה''' מיושב קושית ה[[כסף משנה/מלכים/ג#א|כ"מ]] על משמעות הרמב"ם בפ"ג ממלכים {{ממ|[[רמב"ם/מלכים/ג#א|ה"א]]}} דנראה מדבריו שאם הניח לו אביו כותב רק אחת, והרי שיוצא בכתיבה אחת יד"ח הדיוט ומלך אע"פ דגם הדיוט אינו יוצא בס"ת שהניחו לו אבותיו, וא"כ ניבעי תרי חדא משום הדיוט וחדא משום מלך, ע"ש. אמנם למבואר ניחא דאמנם אפשר לצאת באחת יד"ח שניהם, וכל הטעם שצריך לכתוב שנים הוא לפי שדין הוא בס"ת של מלך שצריך להיות שני, אבל בכה"ג שהוא כבר שני מכח שיש כבר ספר שהניחו לו אבותיו, א"כ שפיר בספר אחד השני הזה יצא בו יד"ח ב' החיובים דהדיוט ודמלך. '''אמנם''' אין זה נכון שהרי כתב הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/מלכים/ג#א|שם]]}} אם לא הניחו לו אבותיו ספר או שאבד כותב שני ס"ת, אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל והשני לא יזוז מלפניו. עכ"ל. והרי דקדק דבריו שהספר שמניח בבית גנזיו הוא זה הספר שיוצא בו חובתו ככל אחד מישראל, ולהאמור הרי א"צ לס"ת זו אלא כהיכי תימצי דהספר הנוסף יחשב שני אבל מ"מ שפיר יוצא בשני לב' חיוביו, ועכ"פ מה לו להרמב"ם לחלק בדינם והרי למבואר בחדא יוצא יד"ח שניהם. '''וגם''' הדין נותן כן דא"א לו בשני לצאת לב' חובותיו, דהרי אדרבה לפמש"כ דעיקרה של ראשונה כדי שתהא השניה משנה, זה אין שייך אלא אם חייל עלה דהראשונה שם ס"ת שיוצא בה יד"ח ככל ישראל שאזי חשובה השניה משנה, אבל אם אין זה אלא ס"ת המונח בקרן זוית מסתברא דאין בה כדי להחשיב להשניה כמשנה, דמשנה היינו שניה לס"ת שלו, והיינו ס"ת שיש לו בה דין קיום כתיבת ס"ת, וזה נראה מדוקדק בלשון הרמב"ם שכתב אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל ישראל והשני לא יזוז מלפניו, ומשמע דשני הוא שני לחיוב שכבר יצא בראשון יד"ח הדיוט, וכן נראה מהרמב"ם ברמזיו ריש הל' ס"ת שכתב לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיו לו שני ס"ת, והרי יראה דמעיקר חיובו הוא שיהיו לו שנים. '''גם''' נראה דלא יתכן נמי מש"כ שכל הדין דצריך שניה הוא מהנאמר משנה, דלפי"ז עיקר הדרש לא כתב הרמב"ם, שהרי כתב שם {{ממ|[[רמב"ם/מלכים/ז#ב|פ"ז ה"ב]]}} והמלך מצוה עליו לכתוב ס"ת אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שהיה לו כשהוא הדיוט, שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו', והרי השמיט לעיקר מה שנאמר בכתוב משנה שלהאמור הוא עיקר הדרש. '''אמנם''' נראה דעיקר יסוד החיוב הוא שצריך ס"ת מיוחד לחיוב המלך, והיינו דיש דין מיוחד שהס"ת צריכה להיות לשמו וצריכה להיות מיוחדת למצות המלך, וכדאמרו בספרי וכתב לו "לשמו" שלא יהא נאות בשל אבותיו, וכן הוא במתני' {{ממ|שם}} תנן וכו' וכותב לו ס"ת לשמו, ואמרו ע"ז בגמ' תנא שלא יתנאה בשל אבותיו כו', לא צריכא לשתי תורות וכדתניא וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות, והשתא מדוקדק מה שהרמב"ם נסיב לזה הדרש של והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו', דהא מהכא ילפינן דין לשמו. [וע"ע מש"כ בחי' לסדר הרמב"ם]. {{מרכז|{{גופן|5||'''* *'''}}}} '''וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וגו' והיתה עמו וקרא בו''' (יז יח) '''כתב''' ב[[דעת זקנים/{{כאן}}#|דעת זקנים]] שמעתי כי אותו ס"ת התלוי בזרועו לא היה כתוב בו כ"א עשרת הדברים, ע"ש, מיהו בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כא/ב|כ"א:]]}} משמע דס"ת דהמלך ה"ה כיוצ"ב דס"ת דהדיוט ע"ש, וא"כ מוכח דזהו ס"ת ממש, וכפי הנראה תמך הדעת זקנים במקור שנעלם מאתנו לחלוק על הגמ', ולפ"ז נמצא דפלוגתא איכא בדבר אם כותב לו ס"ת ממש או רק עשרת הדברים. '''והנה''' דרשו בתוספתא דסנהדרין {{ממ|[[תוספתא/סנהדרין/ד#ד|פ"ד ד']]}} ואין רשות להדיוט לקרות בה שנאמר וקרא בו הוא ולא הדיוט, וכבר הקשו מפני מה השמיט הרמב"ם לדין זה, ויש שרצו ליישב דאיסור זה יסודו מדינא דאין משתמשין בשרביטו של מלך וכבר כתבו הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/מלכים/ב#א|פ"ב ממלכים ה"א]]}}, ותירוץ זה קשה להלום דהרי מ"מ חזינן דצריך לזה דרש וא"כ אי"ז מאיסורא דשרביטו של מלך, וא"כ אכתי לא יתיישב מפני מה השמיטו הרמב"ם. '''ונראה''' דכוונת הדרש וקרא בו ולא הדיוט הוא למש"כ הריטב"א בגיטין {{ממ|[[ריטב"א/גיטין/ס/א|ס'.]]}} דבכתבו פרשה מהתורה כיון דאין לזה דין ס"ת אסור לקרות בו, וה"ז בכללא דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ, ע"ש. ולפי"ז נראה דלהשי' דס"ת של מלך לא היה בו כ"א עשרת הדברים הרי מעיקר הדין אסור לקרות בו, ובא הכתוב להתיר זה למלך שנאמר וקרא בו, אבל ההדיוט באיסורו קאי דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ, ויתכן ביותר שאין זה כלל מיעוט להדיוט, והא דאמרו דוקרא בו ולא הדיוט היינו דרק למלך מצאנו היתר ולא להדיוט, ולפי"ז נמצא דכל הך דרשא דהתוספתא אינה אלא להשי' דס"ת של מלך היה כתוב שם עשרת הדברים ולכך נאסר להדיוט וכש"נ, אבל למשמעות הגמ' דהוא ס"ת ממש א"כ ליתא להאי דינא כלל, וא"כ הרי בדין השמיטה הרמב"ם דהוא הלא פסק דהמלך כותב לו ס"ת ממש. {{מרכז|{{גופן|5||'''*'''}}}} '''ועד"ז''' נראה עוד לישב דהנה בספרי דרשו את משנה התורה שעתידה להשתנות, ופי' רבינו הלל שיכתוב בכתב עברי שהוא עתיד להשתנות שיהיו כותבין אשורית, ויעויין במלבי"ם דפי' איפכא דהכונה שיכתוב באשורית שהוא הכתב לכשישתנה, ע"ש, והנה הכותב היום ס"ת בכתב עברי בודאי הדין נותן שכיון שבטל דין כתב עברי מס"ת, א"כ הקורא מספר זה יחשב כקורא בע"פ למבואר בריטב"א הנ"ל שכל שלא נכתב כדינו דין בע"פ עליה, וכן בזמן שהיה כתב עברי אם כתב בכתב אשורי יאסר לקרות בו, שהרי עדיין לא ניתן כתב זה וחשיב כקורא בע"פ. '''ולפי"ז''' י"ל דהא דדרשו וקרא בו ולא הדיוט לפי המלבי"ם פירושו הכי דכיון שהס"ת נכתב בכתב אשורית א"כ אסור להדיוט לקרות בו דחשיב זה כבע"פ כל דאכתי לא ניתן כתב אשורי, וצריך להיתר מיוחד למלך לקרות בו, וזהו דדרשו וקרא בו ולא הדיוט דלהדיוט לא שריא אי הוי מיעוט [או שלא נתרבה הדיוט כדלעיל], וא"כ שוב ניחא שהרמב"ם השמיטה ומשום דהאידנא לאחר שכבר ניתן כתב אשורי א"צ להיתר זה וכך לי הדיוט כמלך, שהרי ס"ת כשר כדינו הוא ושוב אין איסור זה קיים. {{מרכז|{{גופן|5||'''*'''}}}} '''יעויין''' ברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/מלכים/ג|רפ"ג ממלכים]]}} שכתב ומגיהו מספר עזרה ע"פ ב"ד של ע"א [וכ"ה ב[[תרגום יונתן/{{כאן}}#|תרגום יונתן]] ויכתבון ליה סביא וכו']. וצ"ב מפני מה מגיהו מספר העזרה, ואם נימא דס"ת של עזרה היה בכתב עברי והס"ת של מלך היה נמי בכתב עברי כדעת רבינו הלל היה ניחא ביותר, שלכן הוצרכו לספר עזרה כדי להגיהו לפי ששניהם נכתבים בכתב עברי, אולם יתכן לומר דמאחר דכל הספרים כתיבתם מתוך ספר אחר, א"כ הכא נאמר שדינו מס"ת זה דוקא, ויש להאריך בזה ואכ"מ. [ובאותו ענין נראה הא דאמרו במגילה {{ממ|[[בבלי/מגילה/ג/א|ג'.]]}} על מנצפ"ך דשכחום וחזרו וייסדום, וכבר העירו האיך באו לידי שכחה ונייתי ספר וניחזי, וי"ל לפי דכתיבתם היתה בכתב עברי ולא היה בידם ספר בכתב אשורי, ולפיכך כשנשתנה לכתב אשורי לא ידעו מקום המנצפ"ך]. {{ניווט כללי תחתון}} {{משאמ}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף