Editing משאת המלך/דברים/יז (section)

==ו==
'''על פי שנים עדים''' (יז ו)

'''כתב''' הרמב"ם {{ממ|בשילהי [[רמב"ם/סנהדרין/יח|פי"ח מהל' סנהדרין]]}} גזה"כ הוא שאין ממיתין בי"ד ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא ע"פ ב' עדים כו', שמא נטרפה דעתו בדבר זה שמא מן העמלין מרי נפש המחכים למות שהן תמיד תוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות, כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג, וכללו של דבר גזירת מלך היא, וכמו"כ כתב בפ"ח מיסודי התורה {{ממ|[[רמב"ם/יסודי התורה/ח#ב|הל"ב]]}} נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו וכו', אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון, כמו שצונו לחתוך הדבר ע"פ שנים עדים ואע"פ שאין אנו יודעין אם העידו אמת או שקר, וכ"כ בפכ"ד מסנהדרין {{ממ|[[רמב"ם/סנהדרין/כד#א|שלהי הל"א]]}} א"כ למה הצריכה תורה שני עדים, שבזמן שיבואו לפני הדיין שני עדים ידון ע"פ עדותן אע"פ שאינו יודע אם באמת העידו או בשקר, עכ"ל. ומבואר מכל הנ"ל דגזירת מלך היא גם להאמין ולדון ע"פ עדים וגם דאינו נאמן בהודאת עצמו, וא"כ יש להבין מפני מה הוצרך ליתן טעם שמא מן העמלין מרי נפש וכו', ולא אמר בקצרה וכמו דסיים וכללו של דבר גזירת מלך היא.

'''ונראה''' פשוט דהחשש שהוא ממרי הנפש הוא חשש רחוק מאוד ובודאי רובא אינם כן, אלא מ"מ גזירת מלך הוא שאין די בזה עד שיהא הדבר ברור כשמש, וכן גזירת מלך היא שבירור זה לדין תורה יבוא לנו ע"י עדים, ואמנם לו יצוייר שיהא בירור גמור כ"כ ע"י הודאת עצמו כיוצ"ב דבירור ע"י עדים אכן היה די בזה, אלמלא חשש שהוא מן העמלין מרי נפש כמש"כ הרמב"ם. וכ"כ הרמב"ם {{ממ|ב[[רמב"ם/סנהדרין/כ#א|פ"כ מסנהדרין הל"א]]}} אין בי"ד עונשין באומד הדעת אלא ע"פ עדים בראיה ברורה, ומשמע דכל החסרון באומד זהו רק משום דליכא ראיה ברורה בודאות.

'''וביותר''' כתב שם הרמב"ם אפי' ראוהו העדים רודף אחר חברו להרגו והתרו בו והעלימו עיניהם, או שנכנס אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג דאפי' בהכי אינו נהרג עליו, והגם דזהו כבר חשיב כראיה ברורה, מ"מ כ"כ הרמב"ם בספהמ"צ {{ממ|[[ספר המצוות/לא תעשה/רצ|ל"ת ר"צ]]}} דה"ט שאין הורגין עפ"ז משום שגזרה תורה לפי שלפעמים יהרגו באומד בלא ראיה ברורה, ע"ש, ומובן לפי"ז היטב מה דנראה מדבריו שבי"ד שיעברו על כך אינם שופכי דמים אלא רק עברו על גזירת מלך דכתיב ונקי וצדיק אל תהרוג, ע"ש היטב. [ועמש"כ הרדב"ז שם לענין לענוש ההורג באונס].



{{מרכז|{{גופן|5||'''* *'''}}}}
'''על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת''' (יז ו)

'''ה[[רמב"ן/{{כאן}}#|רמב"ן]]''' כאן הביא הרס"ג שביאר על דרך הפשט שנים עדים או שלשה מקבלים עדות השנים, וכתב עליו כמדומה לי שטעה הגאון בדינו כי עדות דיני נפשות לא תקובל רק בסנהדרין של עשרים ושלשה.

'''ויש''' לבא מעוד טעם שלא תקובל עדות ד"נ בפני שלשה, לטעם שאמרו {{ממ|עתוס' [[תוספות/כתובות/כא/ב|כתובות כ"א:]]}} דלהכי אין עד נעשה דיין לפי שלא יקבל הזמה על עצמו, וצריך שיהא ראוי להתקיים הזמה בבי"ד זה, וא"כ ה"נ בי"ד של שלשה הרי לא יוכלו לקיים הזמה של חיוב הזוממין, שהרי זהו כבר נפשות וצריך לזה בי"ד של כ"ג.

'''ונפק"מ''' דאם נבוא מטעם ההזמה א"כ בעדות שור הנסקל תסגי בג', לפי שחיוב ההזמה הוא ממון וסגי בג', משא"כ לטעם הרמב"ן דבעינן ב"ד לקבלת העדות כמו הב"ד לדון א"כ גם בשור הנסקל צריך כ"ג לקבלת העדות, וכמו"כ נפק"מ בעיר הנדחת דלהרמב"ן לקבלת העדות צריכין נמי בי"ד של ע"א וכמו שהעיר המנ"ח ב[[מנחת חינוך/תסד|מצוה תס"ד]], ואילו לטעם ההזמה א"כ די בב"ד של כ"ג לקבלת העדות.