מראי מקומות על הרמב"ם/מלכים/יב

מראי מקומות על הרמב"ם ‏ מלכים יב

הלכה א

הרמב"ם כתב שלא יעלה על הלב שבימות המשיח יתבטל דבר ממנהגו של עולם, או שיהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, ומה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, הוא משל וחידה שישראל ישבו לבטח עם רשעי עכו"ם. והראב"ד השיג על דבריו מהנאמר בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ.

והרדב"ז תמה על דברי הראב"ד שהוא משל על אומה רעה כפי שדרשו חז"ל על 'חיה רעה אכלתהו'. והרדב"ז בתשובה (ח"ח סימן עא) השיב באופן אחר שהשבתי חיה רעה היינו שלא תהיה רעה, כמו אריה בבקר יאכל תבן, וגר זאב עם כבש וכיו"ב.

הגרי"ד הלוי סולוויצ'יק (הו"ד חבצלת השרון ויקרא כו ו) ביאר שהראב"ד חילק בענין זה בין המבואר בתורה לשאר הנ"ך. כי עיקר ראיית הנביאים היא בדרך משל וחידה, משא"כ נבואת משה שהיא באספקלריה המאירה ע"כ שהוא כפשוטו, ולכן הדגיש הראב"ד בדבריו, והלא 'בתורה' כתוב.

עוד יישב הרדב"ז שכל אלו הדברים יקראו בארץ הידועה, והשבתי חיה רעה מן הארץ, אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג.

· מעבר לתחילת הדף