מראי מקומות/שמות/א
פסוק אעריכה
ואלה שמות בני ישראלעריכה
כתב בעל הטורים ש'ואלה שמות בני ישראל' ר"ת: ואדם אשר לומד הסדר שנים מקרא ואחד תרגום בקול נעים ישיר יחיה שנים רבות ארכים לעולם, ע"כ. עוד יש שרמזו כעין זה, שהוא ר"ת: וחייב אדם לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ובספר מנחת משה (לרבי משה בונם קרויס) הוסיף שנרמז ענין 'שנים מקרא ואחד תרגום' בתיבת 'שמות' דוקא, לרמוז לדינא דגמרא (ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ואפילו עטרות ודיבון, ואף שאין להם תרגום, ולכן נרמז ב'תיבת' שמות שאף שמות בני אדם אין להם תרגום[1].
פסוק יבעריכה
כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץעריכה
יעויין רש"י. והכתב סופר ביאר שהרי פרעה רצה למעט רק הזכרים, כפי שגזר "כל הבן הילוד היאורה תשליכון וכל הבת תחיון". וכשעבדו עבודת פרך התמעטה תאוותם, ולכן מבואר בחז"ל שהוזקקו להתקשט ולהתנאות בפני בעליהן. נמצא שהנשים התאוו תאווה ולא הגברים. ואמרו ז"ל אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. נמצא שכאשר יענו אותו - זאת היתה הסיבה ש'כן ירבה וכן יפרוץ' בלידת הזכרים דוקא, הפך רצונו. ומסיים הפסוק: ויקוצו מפני 'בני ישראל' דייקא ולא 'בנות ישראל'.
- ↑ ופירוש זה בדינא דאפילו עטרות ודיבון הוא פירשו רש"י שם (ד"ה ואפי'), והתוספות (ד"ה ואפילו) הקשו עליו למה נקט עטרות ודיבון שיש לו עכ"פ תרגום ירושלמי, היה לו לומר ראובן ושמעון שאין בו תרגום כלל.