Difference between revisions of "מראי מקומות/שבת/ב/א"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search
(ביאורי הרמב"ן)
(ביאור הר"ן)
Line 12: Line 12:
 
ומה שהביא שכן הוא בתחילת מסכת בבא קמא. ברש"י {{ממ|[[רש"י/בבא קמא/ב/א#השור|שם ד"ה השור]]}} כתב שכסדר שהן כתובין בפרשה סדרן במשנה, והתוספות {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/ב/א#השור|שם]]}} הקשו על דבריו ויישבום ודלא כדבריהם כאן{{הערה|עיין {{ממק|מהר"ם}}.}}.
 
ומה שהביא שכן הוא בתחילת מסכת בבא קמא. ברש"י {{ממ|[[רש"י/בבא קמא/ב/א#השור|שם ד"ה השור]]}} כתב שכסדר שהן כתובין בפרשה סדרן במשנה, והתוספות {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/ב/א#השור|שם]]}} הקשו על דבריו ויישבום ודלא כדבריהם כאן{{הערה|עיין {{ממק|מהר"ם}}.}}.
  
'''עוד יישב ר"ת -''' שאכן סידר התנא את דבריו לפי סדר היום, אך מאחר שרצה להזכיר הדין שלא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה, הוצרך להקדים קודם עיקר איסור הוצאה בשבת. ואף שעתיד להזכיר שאין נותנין כלים לכובס ודיני הטמנה ולא הזכיר בשל כך דיני מלבן ומבעיר, משום שמלאכת הוצאה מלאכה גרועה היא והוצרך לפרש יותר.
+
'''עוד יישב ר"ת -''' שאכן סידר התנא את דבריו לפי סדר היום{{הערה|והקדים במה מדליקין לבמה טומנין, לפי שאפילו ספק חשיכה ספק אין חשיכה שאין מדליקין את הנרות מכל מקום טומנין את החמין. וכן הקדים לא ישב אדם לפני הספר קודם ללא יצא החייט במחטו כיון שהוא קודם לו מבעוד יום. {{ממק{ר"ן}}.}}, אך מאחר שרצה להזכיר הדין שלא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה, הוצרך להקדים קודם עיקר איסור הוצאה בשבת. ואף שעתיד להזכיר שאין נותנין כלים לכובס ודיני הטמנה ולא הזכיר בשל כך דיני מלבן ומבעיר, משום שמלאכת הוצאה מלאכה גרועה היא והוצרך לפרש יותר. וה{{ממק|ר"ן}} ביאר שאף שמזכיר דין לא יקרא לאור הנר ואין שורין דיו, מכל מקום לא הקדים לשנות אבות המלאכות שלהם כיון ששנאם אגב גררא דלא יצא החייט, לומר שכשם שגזרו שלא יצא החייט כן גזרו בהם.  
  
 
=== לשון יציאות ===
 
=== לשון יציאות ===

Revision as of 05:05, 26 March 2020

מראי מקומות TriangleArrow-Left.svg שבת TriangleArrow-Left.svg ב TriangleArrow-Left.svg א

עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי

צורת הדף
מפרשי האוצר


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
ר"ן
חי' הלכות מהרש"א
שפת אמת
אילת השחר

מראי מקומות
מפתח


דפים מקושרים

יציאות השבת

הקדמת דיני הוצאה לשאר דינים

התוספות (ד"ה יציאות) הביאו קושיית ריב"א מדוע התחיל התנא דבריו בדיני מלאכת הוצאה, והיה לו לשנות דינים אלו אחרי פרק כלל גדול ששם מוזכרים כל אבות המלאכות והאחרונה שבהם הוצאה. והיה לו להתחיל כסדר היום, בהלכות ערב שבת תחילה[1], ואחר כך הלכות הדלקת הנר והלכות הטמנה שהם דברים השייכים לערב שבת עם חשיכה, ואחר כך שאר מלאכות שבת הנוהגות בשבת עצמה. וכשם שמצאנו במסכת פסחים[2] ובמסכת יומא[3].

והביאו התוס' ג' יישובים:

ריב"א יישב - שמשנה זו חביבה לו לפי שלומדים ממנה הלכות רבות, כמו: הוצאה, הכנסה, בעני ובעשיר, דבעינן עקירה והנחה, שנים שעשאוה פטורים, ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' וידו של אדם אינה לא כרה"י ולא כרה"ר.

ר"ת יישב - שדרך התנא לשנות את הדבר השכיח תחילה, והלכות הוצאה שכיחות ביותר. וכן מצינו בתחילת מסכת בבא קמא (ב.) שנקט סדר אבות הנזיקין; שור, בור, מבעה והבער, למרות שאין זה סדרם בפסוק. וכן לגבי ארבעה הצריכים להודות שנקטה הגמרא בברכות (נד:) סדר אחר מסדר הכתוב בפסוק[4].

ומה שהביא שכן הוא בתחילת מסכת בבא קמא. ברש"י (שם ד"ה השור) כתב שכסדר שהן כתובין בפרשה סדרן במשנה, והתוספות (שם) הקשו על דבריו ויישבום ודלא כדבריהם כאן[5].

עוד יישב ר"ת - שאכן סידר התנא את דבריו לפי סדר היום[6], אך מאחר שרצה להזכיר הדין שלא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה, הוצרך להקדים קודם עיקר איסור הוצאה בשבת. ואף שעתיד להזכיר שאין נותנין כלים לכובס ודיני הטמנה ולא הזכיר בשל כך דיני מלבן ומבעיר, משום שמלאכת הוצאה מלאכה גרועה היא והוצרך לפרש יותר. והר"ן ביאר שאף שמזכיר דין לא יקרא לאור הנר ואין שורין דיו, מכל מקום לא הקדים לשנות אבות המלאכות שלהם כיון ששנאם אגב גררא דלא יצא החייט, לומר שכשם שגזרו שלא יצא החייט כן גזרו בהם.

לשון יציאות

הגמרא להלן (עמוד ב) מפרשת שאף שנקטה המשנה לשון 'יציאות' כוונתה אף להכנסה מרשות לרשות, ראה שם טעם הדבר.

התוספות (ד"ה יציאות) מעירים שהיה למשנה לנקוט לשון 'הוצאות'. ומבארים, שנקט התנא לשון הפסוק "אל יצא איש ממקומו", שמפסוק זה דורשת הגמרא בעירובין (יז:) את דין הוצאה בשבת, אל יצא עם הכלי ללקט המן

המקור לאיסור הוצאה בשבת

רש"י (ד"ה שתים) מביא דרשת הגמרא להלן (צו:) שאיסור הוצאה נלמד מהפסוק (שמות לו ו) "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא", שציוום משה שלא לצאת ממחנה ישראל שהוא רשות היחיד, למחנה לויה שהוא רשות הרבים בכדי להביא נדבה, והיה זה בשבת.

תוספות (ד"ה יציאות) מביאים דרשת הגמרא בעירובין (יז:) מהפסוק "אל יצא איש ממקומו", שנאסר עליהם לצאת ממקומם עם הכלי ללקט המן, דהיינו איסור הוצאה. והיינו שדורשים תיבות 'אל יצא' - 'אל יוציא'[7]

והביאו התוספות (ד"ה פשט) קושיית ר"י מדוע צריך שני פסוקים אלו ללמדנו דין הוצאה בשבת ומדוע לא סגי בפסוק אחד. ויישב, שכיון שהוצאה היא מלאכה גרועה שהרי לא נאסר אלא הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך, אף שאין חילוק בין הוצאה זו להוצאה מרשות היחיד לרשות היחיד המותרת בשבת, ולכן לא היינו למדים הוצאה של העני העומד בחוץ והוצאה של העשיר העומד בפנים אחד מזולתו[8].

ואיסור הכנסה בין של עני ובין של עשיר נלמד בגמרא לקמן (צו:) מסברא, מה לי אפוקי מה לי עיולי (מה לי הוצאה מה לי הכנסה)[9].

ועיקר דבריהם שהוצאה מלאכה גרועה היא, הוכיחו התוספות מכך שבכל תולדות המלאכות אין צריך שתהיה גם התולדה במשכן אלא רק האב, וכל הדומה לו הרי הוא תולדה. מה שאין כן בהוצאה לא נאסרו כתולדות אלא דווקא מה שהיה במשכן, כמבואר להלן (צו.) שלא נאסרה הושטה מרה"י לרה"י דרך רה"ר, ואף זריקה לא נאסרה אלא רק כששתי הגזוזטראות נמצאות בדיוטא אחת ולא זו כנגד זו, לפי שבמשכן כך היתה מלאכת הושטתם כשהיו מושיטים הקרשים מעגלה אחת לשניה. וכן זריקת ד' אמות ברשות הרבים מבררת הגמרא להלן (צו:) היכן נעשה דוגמת זה במשכן, עד שמסיקה שהלכה למשה מסיני היא.

שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ

פירוש 'בפנים' ו'בחוץ'

רש"י (ד"ה שתים) מפרש שתים שהן ארבע בפנים, לאותן העומדים בפנים דהיינו בעל הבית. ושתים שהן ארבע בחוץ לאותן העומדים בחוץ דהיינו העני.

ובשבועות (ה. ד"ה ד') פירש רש"י שתים שהן ארבע בפנים, היינו הכנסות לפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, היינו הוצאות לחוץ.

והתוספות (ד"ה שתים) העירו שמלשון המשנה כאן משמע כפירוש רש"י כאן, שהרי פירשה המשנה תחילה הכנסה והוצאה של העני ואחר כך הוצאה והכנסה של בעל הבית, ולפירוש רש"י בשבועות לא היה לו לערב הוצאות והכנסות יחד.

אלא שדחו התוספות ראיה זו, כי אפשר שלא רצה התנא לכתוב הוצאות של עני ועשיר לחוד והכנסות של עני ועשיר לחוד, כיון שבאופן זה היה עליו להאריך בלשונות שלא יכל לקצר ולכתוב "או שנטל מתוכה והוציא" וכדומה.

והרמב"ן ביאר, שכיון שהתחיל התנא לפרש מילי דעני, שוב סיים לכל דבריו ואחר כך חזר לפרש מילי דעשיר, ולכך לא שנה כסדר שפתח בו.

ומכל מקום הביאו התוספות דחיית רבינו אלחנן לפירוש רש"י בשבועות, מדברי הגמרא להלן (ב:) שמחפשת ראיה לכך שהמשנה כללה בדבריה אף הכנסות ולא רק יציאות, ומביאה הגמרא את הציור הראשון במשנה "פשט העני את ידו לפנים" שהוא הכנסה ולא הוצאה, ולפירוש רש"י בשבועות יכלה הגמרא להביא את המשפט הקודם במשנה "שתים שהם ארבע בפנים" שפירושו הכנסות לפנים.

וברמב"ן כתב שסדר המשנה אתי שפיר בין לפירוש רש"י כאן ובין לפירושו בשבועות[10], שפעמים מתחיל התנא לפרש את מה שהזכיר ראשון ופעמים מתחיל לפרש את מה שסיים בו[11].

העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים

הצורך בכפילות דין הוצאה בעני ובבעל הבית

התוספות (ד"ה פשט) הביאו קושיית ר"י מדוע הוצרכה המשנה לפרש איסור הוצאה בעני ובעשיר, הלא לכאורה דינם שווה ומה לי עני מה לי עשיר[12].

ויישב על פי המבואר לעיל שמלאכת הוצאה הינה מלאכה גרועה, מאחר שאין חילוק באופן הפעולה בין הוצאה מרשות היחיד לרשות היחיד האסורה ובין הוצאה מרשות היחיד לרשות היחיד המותרת, ולכן לא היינו למדים מלאכת הוצאה של עני ממלאכת הוצאה של בעל הבית או להפך. כשם שצריכים אנו שני פסוקים לאסור הוצאה של עני והוצאה של עשיר.




שולי הגליון


  1. כמו לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה, אין שורין דיו וסמנין, אין צולין בשר.
  2. שהתחיל התנא בליל י"ד, ואח"כ י"ד שחרית, ושחיטת הפסח בין הערביים, ואכילת הפסח שבלילה.
  3. שהתחיל התנא בז' ימים שקודם יום הכיפורים, ואח"כ דיני ערב יום הכיפורים ודיני ליל יום הכיפורים.
  4. ועיין שם בתוספות (ד"ה ארבעה) שפירשו כדבריהם כאן שהגמרא נקטה תחילה את המצויים יותר והפסוק נקט תחילה את המסוכנים יותר.
  5. עיין מהר"ם.
  6. והקדים במה מדליקין לבמה טומנין, לפי שאפילו ספק חשיכה ספק אין חשיכה שאין מדליקין את הנרות מכל מקום טומנין את החמין. וכן הקדים לא ישב אדם לפני הספר קודם ללא יצא החייט במחטו כיון שהוא קודם לו מבעוד יום. {{ממק{ר"ן}}.
  7. עיין לשון הגמרא שם, ובתוספות להלן (ד"ה פשט ; ד. ד"ה והא).
  8. ולכך הוצרך התנא לשנות דין הוצאה של עני ודין הוצאה של עשיר ולא כללם כאחד, ראה להלן.
  9. ואף שבגמרא לקמן (מט:) מובא טעם אחר לאיסור הכנסה לפי שכך היה במשכן, הם העלו קרשים מקרקע לעגלה אף אתם אל תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד. מכל מקום כתבו התוס' שהוצרכה הגמרא לסברא זו שהרי הכנסת הקרשים הרי היא כהכנסה של העני העומד בחוץ, ועדיין צריכים אנו מקור להכנסתו של בעל הבית, ודבר זה נלמד מסברא. ומוסיפים התוספות, שאחר שיש לנו סברא זו שוב אפשר ללמוד מסברא זו אף הכנסה של עני ואין צריך לומר שכך היה במשכן, והגמרא שאמרה כן כתבה זאת אגב מה שהזכירה לענין הוצאה שהיתה במשכן בהורדת הקרשים מהעגלה.
  10. ברמב"ן הזכיר פירוש זה בשם יש מפרשים.
  11. כמבואר בנדרים (ג.).
  12. והוסיפו להקשות על דברי הגמרא בשבועות (ג.) המפרשת לשון המשנה שם שתים שהן ארבע על עני ובעל הבית, ומה שייך למנותם כשתים כיון שאין כל טעם לחלק ביניהם.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף