מראי מקומות/מגילה/לא/ב
מראי מקומות מגילה לא ב
ומשה מפי עצמו אמרן[עריכה]
בשו"ת הרשב"ש (סימן כא) ביאר שבכל התורה לא אמר משה דבר אלא מפי הגבורה, משא"כ משנה תורה תחילה דיבר משה כל אותן דברים אל ישראל מעצמו, ואח"כ בסוף ארבעים שנה קודם פטירתו ציווהו ה' לכתוב את כל הדברים. וא"כ הקללות שבמשנה תורה אף שנכתבו ע"פ הדיבור אך כבר אמרן משה קודם לכן ורק אח"כ נצטווה מפי הגבורה לכותבן.
והרמב"ן (ויקרא כו טז) שבכל התורה הדיבור הוא מפי הגבורה ובלשון עצמו, ולכך אמר 'אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל' כי הוא בשמו הגדול נתן את הברית הזאת. משא"כ במשנה תורה אמר 'אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמור' - כי הגבורה עשתה את משה שליח בינו ובין כל ישראל.
ובזוהר (פ' ואתחנן רסה.) הקשה וכי סלקא דעתך אות זעירא באורייתא משה אמר ליה מגרמיה. ומשני, 'מעצמו' לא תנינן, אלא 'מפי עצמו', ומאי איהו, ההוא קול דאיהו אחיד ביה, ועל דא הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו, מפי ההוא דרגא דאתקשר ביה על שאר נביאי מהימני, ועל דא בכל אתר 'אלקיך' והכא 'אלקינו'.
והמהר"ל (תפארת ישראל פמ"ג) ביאר שהתורה יש בה שתי בחינות, מצד השי"ת נותן התורה ומצד ישראל המקבלים. ובכל התורה ראוי שימצא בה הבחינה מצד הנותן, ובמשנה תורה מצד המקבל.