מראי מקומות/מגילה/ז/ב

בעניין מחלפי סעודתייהו להדדי

ברש"י (ד"ה מחלפי) בי' זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חבירו עמו. ואפשר להבין בכמה אופנים החידוש בזה ויבואר לקמן.

ועיין בר"ן שמבאר שלא היה להם כסף גם בשביל סעודת פורים וגם בשביל משלוח מנות, ולכן שלחו סעודה אחד לשני וכך גם מקיימין משלוח מנות וגם נשאר להם סעודה לאכול, ולפי זה באותה שנה שלחו אחד לשני. ואף בזה יש להבין מה חידוש יש בזה.

והנה מהטור (סוס"י תרצה) נראה שהבין כשיטת הר"ן שהכל איירי בשנה אחת שמחליפים סעודתם מפני שאין להם כסף לקיים גם משלוח מנות וגם סעודת פורים, וכן נראה להדיא שהבין הרמב"ם (פ"ב ממגילה הט"ו).

ועיין בלח"מ על הרמב"ם שם שהביא דעת רש"י והביא מה שהק' עליו הב"י (שם) דנמצא שבכל שנה רק אחד מהם מקיים מצוות משלוח מנות, ותי' הלח"מ דאחר שנתן אחד לחבירו, מזמין האי את הראשון אליו לסעודתו והוי כמשלוח מנות שהרי עתה הסעודה שייכת לו, ובזה שנותן לחבירו לאכול ממנה מקיים בה מצות משלוח מנות. ואף הדרכי משה שם כ' דאפשר שאליבא דרש"י הגמ' באה להשמיענו שאכילת חבריו מסעודתו הוי כמשלוח מנות.

ועיין בב"ח (שם) שכתב לתרץ שיטת רש"י דכיון דטעם משלוח מנות שיהא שמח עם אוהביו ורעיו ולהשכין ביניהם אהבה ורעות (לתקן מה שאמר המן 'ישנו עם אחד מפורד ומפוזר בין העמים'), ממילא כשמגיע אחד לסעוד עם חבירו בשנה זו הרי הם בשמחה ובטוב לב ופטורים ממשלוח מנות. וכן שנה הבאה יקיימו באותו האופן. ובמגיה על רש"י שברי"ף כתב שאה"נ – לרש"י היו משלחין משלוח מנות מלבד החלפת הסעודה, אלא שבכל אופן היו הולכים לאכול סעודה אחד אצל השני להרבות שמחה ורעות, והוסיף שמזה מקור המנהג שהולכים חבורות של רעים מבית לבית ואוכלים ושותין.

ובמג"א שגיאה בתבנית:ממ: אין להשתמש בתו | פעמיים ברציפות(|שם סקי"ב) ביאר ברש"י שהחידוש בסוגיא שמי שאוכל על שולחן חבירו סעודת פורים ולא הכין לסעודה כלום פטור ממשלוח מנות, וביאר המחצית השקל: דהמזמין מקיים משלוח מנות במה שמאכיל על שולחנו דמה לי מאכיל בביתו מה לי שולח לביתו והשני אינו חייב כלל במשלוח מנות כיון שלא הכין לעצמו כלום [וחיוב משלוח מנות הוא ממה שהכין לסעודתו].

ועיין בפרי חדש שכתב לבאר שהחידוש לרש"י שעל אף שאחר ששולח לו סעודה מגיע לאכול עמו, שנראה שאי"ז כלל משלוח מנות, מ"מ יוצא בזה יד"ח, אך חבירו המקבל וודאי אין יוצא יד"ח וצריך ליתן משלוח מנות.

וכעי"ז כ' הט"ז אך באופ"א: דהו"א כיון שסיכמו ביניהם שאחד מביא השנה, וחברו יביא בשנה הבאה איפכא, הוי כהלוואה ואין כאן משלוח מנות שצריך לתת במתנה דווקא, קמ"ל דמהני להאי שנותן השנה כמשלוח מנות וחבירו יתן משלוח מנות לאחרים. ומוסיף הט"ז דלהכי לא אמר רש"י שהכל בשנה אחת דכה"ג הוי הלוואה ממש שתכף מקבל תשלומין והוי תנאי ביניהם, ולא מקיים בזה משלוח מנות.

ועיין בספר באר שמואל (מהרב שמואל אולמן שליט"א) שהביא ששמע מהגראי"ל שטיינמן זצוקללה"ה שיש לחוש לדעת המג"א שמי שאין מכין סעודה בפורים פטור ממשלוח מנות, ולכן הנוסעים להוריהם שיכינו משהו לסעודה.

ועיי' בספר טורי אבן שכ' דבמשלוח מנות גם השולח וגם המקבל מקיימים מצוה, שהמצוה נעשית על ידי שניהם ודייק כך מלישנא דקרא 'ומשלוח מנות' ולא כתיב 'לשלוח מנות', ודייק כך מהלשון שאמר רבי אושעיא קיימת בנו – דהיינו אני ואתה.