מראי מקומות/ויקרא/יג: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(מעלון ניצוץ אחד)
שורה 25: שורה 25:
=== וטמא טמא יקרא ===
=== וטמא טמא יקרא ===
בתרגום {{ממק|אונקלוס}} תרגם ולא תסתאבון ולא תסתאבון יקרי, היינו שפירש את תיבת 'וטמא' על קריאת המצורע שקורא פעמיים "טמא טמא". אכן הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/טומאת צרעת/י|פ"י מטומאת צרעת]]}} כתב ולא המצורעים בלבד אלא כל המטמאים את האדם חייבין להודיע לכל שהם טמאים כדי שיפרשו מהם, שנאמר וטמא טמא יקרא - הטמא מודיע שהוא טמא. היינו שהרמב"ם פירש הפסוק שהטמא "טמא יקרא".
בתרגום {{ממק|אונקלוס}} תרגם ולא תסתאבון ולא תסתאבון יקרי, היינו שפירש את תיבת 'וטמא' על קריאת המצורע שקורא פעמיים "טמא טמא". אכן הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/טומאת צרעת/י|פ"י מטומאת צרעת]]}} כתב ולא המצורעים בלבד אלא כל המטמאים את האדם חייבין להודיע לכל שהם טמאים כדי שיפרשו מהם, שנאמר וטמא טמא יקרא - הטמא מודיע שהוא טמא. היינו שהרמב"ם פירש הפסוק שהטמא "טמא יקרא".
ובשל"ה פרשת תזריע מצורע דרך חיים תוכחת מוסר פירש באופן ג' [ע"ד הרמז] וטמא טמא יקרא' רומז למה שאמרו (קדושין ע א) כל הפוסל במומו פוסל, כי הטמא קורא לחבירו טמא.


== פסוק נט ==
== פסוק נט ==

גרסה מ־17:34, 3 באפריל 2022

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מראי מקומות TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png יג

פסוק ג

ושער בנגע הפך לבן

וברש"י: מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע ומעוט שער שנים. יש לתמוה מהו שהפך רש"י את דבריו, והקדים ביאור 'הפך לבן' לביאור 'שיער', שלא כסדרם בפסוק.

אלא, מבאר הגאון מווילנא (שנות אליהו, ליקוטים שבסוף הספר, ד"ה בפ' תזריע; עי' אדרת אליהו), קיימא לן שרק אם תחילה הופיע הנגע, ואחר כך – מחמתו – גם השיער הפך ללבן. שדוקא באופן זה טמא. אבל אם תחילה הלבינו השערות, טהור הוא. כמו שלמדו חז"ל: 'אם בהרת קודמת לשער לבן – טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת – טהור' (ב"מ פו.; נדה יט.). סמך לדין זה הוא ממקרא דידן (עי' חזקוני, דעת זקנים, מזרחי). שאין תיבת 'הפך' מתייחס לשיער כלל, אלא התורה אומרת כי אותו השיער שבנגע – הפך הנגע את שיער זה ללבן [והוא כמו 'אֲבָנִים שָׁחֲקוּ⁠ מַיִם' (איוב יד, יט), שפירושו שהמים שחקו את האבנים (עי' תוס' סוכה נב: ד"ה אם)]. שרק במקרה זה הוא נגע טמא.

ומהי הראיה שאכן 'הפך' קאי על הנגע, ולא על השיער? שכן אם היה מדבר על השיער, היה לו לכתוב 'הפכוּ'. שכן 'שיער' לשון קיבוץ שיער הוא, ומיעוטו הוא שניים. זהו שהביא רש"י תחילה ביאור ל'הפך לבן', לבאר שהשיער הפך ללבן אחר שכבר הופיע הנגע. ורק אחר כן יבאר את הראיה, שכן 'מיעוט שיער שניים'. דין והכרח נימוקו.

פסוק ד

וביום הראות בו בשר חי יטמא

ומכאן דרשו חז"ל שחתן נותנין לו כל שבעת ימי המשתה לו ולאצטליתו ולכסותו ולביתו.

הרה"ק רבי אליעזר דוד מראדושיץ זצ"ל, השתתף פעם בשבע ברכות עם ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל, והקשה לו שהרי נגעים באים על חטאים (ערכין טז.), אם כן איך יתכן שיהיה לחתן נגע, והרי הנושא אשה מוחלים לו על כל עוונותיו (ירושלמי ביכורים ג, ג).

השיב ה'אמרי אמת', כי אין יום החופה עולה על יום הכיפורים. וכשם שיום הכפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו (יומא פה:), כך גם מחילת חתן אינה אלא על עבירות שבין אדם למקום. והרי עיקר סיבת נגעים היא משום עבירות שבין אדם לחברו (עי' ערכין טז.).

והגאון רבי אריה צבי מקוז'יגלוב זצ"ל תירץ (ארץ צבי ח"ב, ליקוטים קצרים, עניני נישואין), כי צדיקים הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה (ב"ק נ.), ואחר שנמחלו לחתן עוונותיו, הרי נעשה צדיק ושוב מדקדקים עמו בדקי דקויות. מה שעד כה לא נחשב אצלו לפגם.

פסוק טו

טמא הוא צרעת היא

בביאור הכפילות כתב בחידושי מרן רי"ז הלוי, שבבשר חי יש שני דינים, א' סימן טומאה כשער לבן, ב' טומאה בעצמו שהוא עצמו נגע ולכן מצטרף לשיעור גריס. ועל כך אומר הפסוק טמא הוא היינו כסימן ומלבד זאת צרעת היא היינו שהוא עצמו נגע צרעת.

פסוק מה

וטמא טמא יקרא

בתרגום אונקלוס תרגם ולא תסתאבון ולא תסתאבון יקרי, היינו שפירש את תיבת 'וטמא' על קריאת המצורע שקורא פעמיים "טמא טמא". אכן הרמב"ם (פ"י מטומאת צרעת) כתב ולא המצורעים בלבד אלא כל המטמאים את האדם חייבין להודיע לכל שהם טמאים כדי שיפרשו מהם, שנאמר וטמא טמא יקרא - הטמא מודיע שהוא טמא. היינו שהרמב"ם פירש הפסוק שהטמא "טמא יקרא".


ובשל"ה פרשת תזריע מצורע דרך חיים תוכחת מוסר פירש באופן ג' [ע"ד הרמז] וטמא טמא יקרא' רומז למה שאמרו (קדושין ע א) כל הפוסל במומו פוסל, כי הטמא קורא לחבירו טמא.

פסוק נט

זאת תורת נגע צרעת... לטהרו או לטמאו

הזהירו חז"ל (ערכין טז.) לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו, שמתוך שבחו בא לידי גנותו. כתב בספר 'ברית שלום' לרבי פינחס בן פילטא זצ"ל, שזהו מה שרמז קרא בהסמיכו פסוק זה לפרשה שאחריו, 'זאת תהיה תורת המצורע'. שמצורע, היינו המוציא שם רע (עי' ערכין טו:), דרכו הוא 'לטהרו או לטמאו'. שעל ידי שבא לטהרו, נמצא הוא מביא לגנותו. ולכך הקדים כאן טהרה לטומאה, אף שסדר טהרת המצורע הוא שאחר שנטמא בא להיטהר. שכן מתוך שבחו בא לידי גנותו.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף