מראי מקומות/ברכות/נח/א
מראי מקומות ברכות נח א
הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל
חרש
בספר שפתי חכמים ([הערצעל) העיר שאין הכוונה למעשה חרישה ממש, שהרי נח הוא שהתקין להם כלי מחרישה, אלא עשה מעשה אחר במקום חרישה.
עשר יגיעות או י"א יגיעות
יש שכתבו שזרה וברר חשוב יגיעה אחת. בספר גבול בנימין (ח"ג טז) כתב שנרמז דבר זה בפסוק "בזעת אפיך תוכל לחם", אפיך כתוב ביו"ד לרמז על עשר יגיעות שיגע אדם הראשון. וכן בספר מנחת יהודה (אפשטיין) כתב שהוא כנגד עשר תיבות שבברכת המוציא.
וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני
כותנות עור
ביפה מראה[השלם מקור] כתב שאף שעשה ה' לאדם הראשון ואשתו כותנות עור מכל מקום יגע אדם הראשון ועשה בגד נוסף משל צמר שהיה צריך בגד לקיץ ובגד לחורף.
ובספר כסא רחמים ביאר שאין כוונתו להקשות סתירה מהמבואר כאן שאדם הראשון הוא שהכין את בגדו ודלא כמבואר בפסוק שה' עשה לו כן, שהרי זה יש ליישב בקל שהיו לו ב' בגדים. אלא שהוקשה לו לשם מה יגע אדם הראשון לעשות בגד אחר כיון שכבר היה לו כותנות עור, ועל כך יישב שהוצרך שיהיו לו ב' בגדים לקיץ ולחורף. ועיי"ש שהעיר שבגד צמר הוא בגד החורף ואם כן כותנות העור היו בגד הקיץ ומפני מה עשה להם ה' כותנות עור בקיץ ולא בגד פשתן שהוא לבוש הקיץ.