מראי מקומות/ברכות/יז/א
מראי מקומות
ברכות יז א
רבי יוחנן כי הוי מסיים ספרא דאיוב
בתורה תמימה (קהלת ז א הערה י) כתב שהלשון 'כד הוי מסיים' מורה שהיה זה חזון נפרץ אצלו לסיים ספר איוב, ויתכן לומר שהסיבה לזה לפי שהיה לו הרבה בנים ומתו [1] ולכן היה רגיל ללמוד ספר איוב.
העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה כו'
הרמב"ם (פ"ח מתשובה ה"ב) כתב: העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גויות, אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להם בעולם הזה כו'. והראב"ד השיג עליו: א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד. וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (קיא:) שיעמדו בלבושין ק"ו מחטה כו'. וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים, אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל. מבואר שהראב"ד למד שדברי הגמרא כאן הם בזמן תחיית המתים וכן למד בדעת הרמב"ם, ורק בהא פליג עליה שבאותו הזמן יחיו נפשות הצדיקים בגויותיהם. אמנם יעויין בכסף משנה (שם), וכ"ה בלחם משנה (שם) שלמדו בדעת הרמב"ם שכוונתו לעולם הנשמות שאחר המוות ואין כוונתו כלל לזמן התחייה, והיינו שגמרא דידן איירי בעולם הנשמות אך בעולם התחייה אפשר שיהיה גוף הצדיקים כגוף כל אדם. וכ"כ המהרש"א בשבת (ח"א סג.) שיש חילוק בין עולם הבא שבזמן התחייה ובין עולם הנשמות שעליו נאמר שאין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. אמנם בשו"ת רמ"ע מפאנו (סימן טו) לא ניחא ליה להעמיד סוגיין בעולם הנשמות אלא בזמן התחייה וכדעת הראב"ד.
נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן
קשה מאי שנא נשים מאנשים. ביאור בזה עיין מה שכתב סוף ספר חכמת אדם במש"כ המחבר "להיות שנגמר הדפסת הספר בין יוה"כ לסוכות לזאת אסיים מענינו" (ד"ה קהלת).