מראי מקומות/ברכות/ז/א
אפילו על תנאי לא חזר בו
כיבוד אב
רבי יהונתן אייבשיץ[1] מביא קושיית המפרשים איך אמרה תורה לענין כיבוד אב "למען יאריכון ימיך", הלא כיון שיצא מפי הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר ומ"מ יאריכו ימיו. ויישב, על פי הא דאיתא בשבת (קה:) כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, ומקשינן שם מלשון הכתוב "וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע" אף שלא ספדוהו כראוי כמבואר שם, ומשני ימים האריכו שנים לא האריכו, ומקשינן אלא מעתה "למען יאריכון ימיך" הכי נמי ימים בלא שנים, ומשני ברכה שאני דגבי ברכה ימים ושנים בכלל. ולפי זה יש לומר שאם לא יקיימו כיבוד אב יתקיים בהם "למען יאריכון ימיך" אך בלי שנים ורק אם יקיימו כיבוד אב יקבלו הברכה ש"ימים ושנים בכלל".
הרף ממני ואשמידם
הטעם שלא הביא פסוק דכי תשא
המהרש"א (ח"א) מבאר שלא הביאה הגמרא הפסוק שנאמר בשעת מעשה בפרשת כי תשא "אכלם ואעשה אותך לגוי גדול", לפי ששם לא מוזכר שהיה התנאי שיעשה זרעו גדול יותר מעם ישראל, אלא רק שיעשה זרעו גוי גדול, ולכן הזכיר הפסוק ד"הרף ממני ואשמידם" שמסיים "ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו". וכן יישב הבן יהוידע.
עוד יישב הבן יהוידע שרמז לו בפסוק זה שיקבל השפע מן ה"ראש" דהיינו מן הכתר [ולכך כתוב "רבו למעלה ראש"], ולכן נכתב בפסוק תיבת "ממנו" שהוא ר"ת מתרין, מזלין, נוצר ונקה שהם בסוד הכתר, וריבוי הבנים בא ממזלין אלו כמו שאמרו לאו בזכות תליא מילתא אלא במזלא.
ובעיקר השאלה ע"ע גנזי יוסף (בלוך) מה שביאר בזה.
- ↑ חידושי רבי יהונתן.