מראי מקומות/ברכות/ו/ב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ירא ה' שומע בקול עבדו
רש"י ירא ה', שהיה רגיל לבוא אליו.
הגר"א[1] מבאר שדרשו פסוק זה על התפילה, כי "ירא ה'" היינו תפילה וכמו שאמרו (לקמן ט:) "יראוך עם שמש", ו"שומע בקול עבדו" היינו תפילה שתקנו האבות שהם עבדיו של הקב"ה.
ובחידושי אגדות מבאר "שומע בקול עבדו" היינו בקול השליח ציבור, שבא להתפלל בבית הכנסת.
אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו
הגר"א[2] מבאר שדרשו כן מכפל הלשון "אשר הלך חשכים, ואין נוגה לו".
ובהגהות רבי אלעזר משה הורוויץ ביאר ע"פ המדרש (ב"ר ס"פ נח) כל מקום שנאמר אין [משמעותו] הוי, וה"ה כאן דורשים הכתוב "אין נוגה לו" במשמעות לא כשהלך לדבר הרשות ובמשמעות כן כשהלך לדבר מצוה.