מראי מקומות/ברכות/ו/ב
ירא ה' שומע בקול עבדועריכה
רש"י ירא ה', שהיה רגיל לבוא אליו.
הגר"א[1] מבאר שדרשו פסוק זה על התפילה, כי "ירא ה'" היינו תפילה וכמו שאמרו (לקמן ט:) "יראוך עם שמש", ו"שומע בקול עבדו" היינו תפילה שתקנו האבות שהם עבדיו של הקב"ה.
ובחידושי אגדות מבאר "שומע בקול עבדו" היינו בקול השליח ציבור, שבא להתפלל בבית הכנסת.
אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לועריכה
הגר"א[2] מבאר שדרשו כן מכפל הלשון "אשר הלך חשכים, ואין נוגה לו".
ובהגהות רבי אלעזר משה הורוויץ ביאר ע"פ המדרש (ב"ר ס"פ נח) כל מקום שנאמר אין [משמעותו] הוי, וה"ה כאן דורשים הכתוב "אין נוגה לו" במשמעות לא כשהלך לדבר הרשות ובמשמעות כן כשהלך לדבר מצוה.
אבל למיעל מצוה למרהטעריכה
כתב הפני יהושע שדין זה הוא רק בבית הכנסת מקום השראת השכינה ולא בשאר מצוות. אך עיין מהרש"א.
לעולם ירוץ כו' ואפילו בשבתעריכה
בצל"ח כתב שההתר לרוץ בשבת הוא רק במצווה עוברת, שלא להפסיד הדרשה וכיוצא בזה, ובכך שונה דין זה מהדין לרוץ לבית הכנסת ששם יש דין לרוץ לא רק בכדי להגיע בזמן.
אגרא דבי הלולי מיליעריכה
ברש"י (ד"ה מילי) פירש שהוא לשמח החתן בדברים, ועי' להלן בסמוך מה שכתב בשו"ת באר שבע (סימן נ) שהמצוה לשמח חתן היינו בדברים.
כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו כו'עריכה
בשו"ת באר שבע (סימן נ) דן מה היא שמחה זו שצריך לשמח את החתן. שאין לפרשה ביין דומיא דשמחה האמורה בתורה לגבי שמחת חג כדכתיב 'ושמחת בחגך' שפירשו חכמים (קט.) אין שמחה אלא ביין, שהרי מלשון הגמרא 'מסעודת חתן' משמע שהחתן הוא בעל הסעודה [עי"ש שהוכיח כן מדברי הגמרא והפוסקים]. וביאר, ששמחת החתן היא בדברים כדברי הגמרא לעיל בסמוך אגרא דבי הלולי מילי ופרש"י (ד"ה מילי) לשמח החתן בדברים.