מראי מקומות/ברכות/ד/א
לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני
המהר"ץ חיות מבאר שהוקשה לגמרא כיצד יתכן שדוד מתפאר במעלת החסידות שיש בו. ולכך פירשו האמוראים שכוונת דוד למעלות שיש בו על פני שאר המלכים, שחשש דוד שמאחר שרואה הוא את מעלתו על פני שאר המלכים שמא יגבה ליבו ויחשוב שהוא חסיד ויפול במכמורת החטא, ולכן ביקש מה' שמרה נפשי.
מפיבושת רבי יפה דנתי וכו'
בפרשת דרכים (דרך האתרים - דרוש טו) הקשה איך אמר דוד "מפיבושת רבי", הרי קי"ל דאסור לקרוא לרבו בשמו ומה"ט אחז"ל (סנהדרין ק.) דנענש גיחזי שקרא לרבו בשמו ע"ש ונפסק בשו"ע יו"ד (סימן רמב סט"ו) ע"ש. ותירץ דשאני הכא שאמר "מפיבושת רבי" ע"כ. וראה בצל"ח שכתב די"ל דמפיבושת לא הי' רבו מובהק של דוד והי' לדוד דין של תלמיד חבר.
יפה טהרתי יפה טמאתי
רש"י פירש: טמאתי וטהרתי, בהלכות טומאה וטהרה. והוסיף הרש"ש שאף הלכות איסור והיתר נכללו בלשון זו, כמו: דג טמא שבלע דג טהור (בכורות פ"א מ"ב) וכהנה רבות בחז"ל ובמקרא.
ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה
רש"י פירש: כל אב מכלים את הרב שהיה אב בהוראות. ובהגהות יעב"ץ פירש ש"כלאב" נוטריקון מכלים איש בושת. ועי"ש שכתב שאולי היה מוכתר בנימוסין.
ועליו אמר שלמה בחכמתו
במהר"ץ חיות תמה על לשון זו, שדווקא על קהלת שייך לשון זו משא"כ משלי שנאמר ברוח הקודש מה שייך הלשון "אמר שלמה בחכמתו", וכמו שלא מצינו בשום מקום "אמר ישעיהו בחכמתו".
שמא יגרום החטא
עיין מהרש"א (ח"א) שהקשה מנין שהיה ירא מהחטא, שמא חשש שמא הנסים ניכו מזכויותיו, וכמבואר בשבת (לב.) שאם נעשה לו נס מנכין מזכויותיו וילפינן לה מקרא דיעקב "קטנתי מכל החסדים".