מראי מקומות/ביצה/לח/א
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מראי מקומות ביצה לח א
וכי לית ליה לרבי אושעיא ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה[עריכה]
בדברי המפרשים מצאנו ארבעה הסברים לחלוקה זו:
- התוספות יום טוב (פסחים פ"ח מ"ב) העלה צד, שמעיקר הדין יש ברירה, ורבנן החמירו בדאורייתא לנהוג כאילו אין ברירה[1].
- התוספות יום טוב (שם) העלה למסקנא, שמעיקר הדין אין ברירה, וחכמים הקילו בדבריהם לומר שיש ברירה. וכ"נ הים של שלמה (הביאו החזו"א דמאי סימן טז ס"ו), והשאגת אריה (ריש סימן צ).
- הר"ן (הביאו החזו"א שם), הפני יהושע (ביצה לח.) ור"ש איגר (שו"ת, ח"א כתבים סט), ביארו שמחלוקת זו נותרה ללא הכרעה, ומדין ספק דאורייתא לקולא וספק דרבנן לקולא - נוהגים כדעת המחמיר בדאורייתא וכדעת המיקל בדרבנן.
- דעת השער המלך (גירושין פ"ג ה"ד), שמעיקר הדין אין ברירה, ומאחר שאין ברירה - הרי המצב מסופק, כיון שאין לדעת אם מה שעתה בידינו הוא מה שהיה ראוי להיות מתחיל. וכיון שכן, דינו כדין כל ספק, שספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא[2].