מראי מקומות/אבן העזר/צא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־09:56, 6 בינואר 2022 מאת אור חדש (שיחה | תרומות) (מספר אור חדש, באדיבות המחבר הרב אהרן אופיר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
בית שמואל
חלקת מחוקק
פתחי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png צא

לותה מלוה ע"פ ונשאת

בעיא בגמ', והטור והב"י והב"ש בסעיף ד-ה, הביאו בזה פלוגתא אי נפשטה הבעיא דגובים מהבעל או דלא איפשיטא, דרשב"ם ור"ח ס"ל דהבעל חייב, והרי"ף והרא"ש והרמב"ם ס"ל דהוא ספיקא ומספיקא פטור, וכן פסק השו"ע, והטור כתב דהרמ"ה והרי"ף כתבו כסברא ראשונה דאין גובין מהבעל, וכתב הפרישה דק"ק למה הקדים את הרמ"ה לרי"ף, ע"כ, ויפה דקדק דהרמ"ה בב"ב סי' רב וסי' רג, לא כתב כהרי"ף אלא כרשב"ם, וט"ס נפלה בטור וצ"ל וכן פסק ר"ח והרמ"ה והרי"ף כתב כסברא, במקום והרי"ף כתבו, ויש להוסיף על המחלוקת, דהרשב"א בב"ב קלט: ד"ה התם, העתיק את דברי הרי"ף דלא איפשיטא, וכן כתב הנמוק"י בב"ב קעה ד"ה פרנסה, ובשיטמ"ק בב"ב קלט: ד"ה אלא, הביא מהר"י מיגאש שיטה חדשה דלא הוזכרה בטור ובב"י, דס"ל דאיפשיטא דלוקח הוי ולא גביא מיניה, ובריטב"א בב"ב קלט: ד"ה ולענין, הגירסא משובשת וצריך להגיה שם והר"ח כתב דבעיין איפשיטא, במקום דבעיילן לא איפשיטא, ולפי"ז מבואר שם דהריטב"א ור"י ס"ל כר"ח דבעיין איפשיטא דגובין מהבעל, ובה"ג בהל' כתובות בעמוד שסב, כתב דגובה, ונמצא בידינו דרשב"ם ור"ח ובה"ג והרמ"ה והריטב"א ור"י ס"ל דהבעל חייב, ומאידך הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והרשב"א והנמוק"י ס"ל דלא איפשיטא, והר"י מיגאש ס"ל דאיפשיטא דאין הבעל חייב, ויש לדון קצת על פסק השו"ע דאינו משלם, כיון דלרי"ף ודעימיה אינו אלא ספיקא דהש"ס וא"כ אף לשיטתם אפשר דהאמת שמשלם, ומ"מ נראה דאכתי מידי ספיקא לא נפיק ולא מפקי' ממונא.

לותה בע"פ ונשאת והמעות בעין

הב"י והדרכ"מ והב"ש בסעיף ד, הביאו בזה מחלוקת, דהנמוק"י ס"ל דאף בכה"ג איבעיא לן, ורבינו ירוחם והמרדכי והרמב"ם ורבינו שרירא ורבינו האי ס"ל דבכה"ג חייב, והמ"מ נראה לו מסברא דפטור אף בכה"ג, והרמ"א פסק דחייב לשלם, ויש להוסיף דהנמוק"י הנ"ל כתב כן בשם הריטב"א, והגהות מיימוניות על הרמב"ם שם כתבו דאף ר"ת ור"ח וסמ"ג ס"ל דחייב, ונמצא בידינו דהנמוק"י והריטב"א וכן מסתבר למ"מ ס"ל דאף בזו איבעיא לן, ומאידך רבינו ירוחם והמרדכי והרמב"ם ורבינו שרירא ורבינו האי ור"ת ור"ח וסמ"ג כולהו ס"ל דחייב, ועוד יש להוסיף את כל הנך שהבאתי לעיל דסברי דאיפשיטא הבעיא דחייב, ונמצא הדבר ברור שחייב כפסק הרמ"א.

לוותה בשטר ונשאת, אם גובה ממטלטלי שהכניסה

הב"ש בסעיף ה בס"ק יד, דן בזה, ויש להעיר דבה"ג בהל' כתובות בעמוד שסב, כתב סתמא דאינו גובה ממטלטלי, ע"כ, ומשמע דבין מנכסי מילוג ובין מנכסי צאן ברזל לא גביא.

נטלה יותר מכתובתה ונשאת

כתב הדרכ"מ באות ד, בשם מהרי"ק דפשיטא דהבעל חייב להחזיר, ע"כ, אמנם הנמוק"י בב"ב קעה ד"ה פרנסה, כתב דאם הם בעין ודאי חייב להחזיר דגזילה בעין היא, אבל אם אכלוה הו"ל מלוה והיינו בעיין דלותה ונשאת, ע"כ, ונראה דלא פליגי דאם לא ידוע שהבעל אכלם אין הבעל חייב, דהא אם האשה אכלתם הבעל פטור, מידי דהוי כאשה שחבלה באחרים דהבעל פטור כדאיתא בב"ק פז., ועל המוציא להביא ראיה שהבעל אכלם, ואם ידוע שהבעל אכלם, הוי דינא כמו הגוזל מחבירו ובא אחר ואכלו, דמבואר בחו"מ סי' שסא,ה-ו, דאם אכלו קודם יאוש חייב ואם לאחר יאוש פטור, ולפי"ז דברי המהרי"ק שחייב, איירי כגון שהם בעין או כגון שאכלם הבעל קודם יאוש, ודברי הנמוק"י דהיינו בעיין, איירי כגון שלא ידוע אם הבעל אכל דכיון דאפשר שהאשה אכלתם א"כ הוי כבעיין דלותה ואכלה ונשאת.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף