מראה הפנים/שביעית/ג/ז

מראה הפנים שביעית ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והקבלן מביא מכל מקום אפילו פחות מאבני כתף. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב בהל' י"ב ובספרים מהדפוסים החדשים כתוב שם וכן הקבלן מביא מ"מ ואפילו אבנים גדולות וזה טעות דמוכח וצ"ל קטנות. והנה התי"ט כתב כאן והרמב"ם בחיבורו כתב ואפילו אבנים גדולות וכבר הביא עליו הראב"ד ל' הירושלמי אפי' פחות מאבני כתף והכ"מ לא הזכיר השגה זו עד כאן לשונו ונפלאתי על זה שאם גרם לו הדפוס של תיבת והקבלן שנדפס בהשגה באותיות גדולות לומר שזה כציון הוא השגה אחרת היא ומה שכתוב מקודם בשם הירושלמי אפי' מתוך שלו השגה בפני עצמה היא א"כ מה כוונת השגה זו הקודמת הלא הרמב"ם כתב בהדיא כן באבני כתף מותר להביאן מ"מ בין משדה חבירו בין משדהו והכ"מ שהביא דברי הראב"ד בזה וכתב עכ"ל נראה ג"כ שהבין לזה לענין בפ"ע אבל לא פי' לזה להשגה כ"א כמו שהראב"ד הוא מראה מקום מאין למד הרמב"ם זה ובהרבה מקומות תמצא שפי' הכ"מ כעין זה ואני כתבתי בכל מקום וביארתי דעת הראב"ד שהוא משיג ואינו מסכים ומראה מקום לדברי הרמב"ם וגם בכאן משיג הוא והכל השגה אחת היא הלא תראה שאינו כתוב אמר אברהם אחר תיבת והקבלן כדרכו בכל מקום בריש דבריו וכוונת השגה זו נבאר לקמן כל זה מובן מאליו הוא וניכרין הטעיות לעיני הרואה. שוב חפשתי בדפוסים הישנים ומצאתי בספרי הרמב"ם שנדפסו בוויניציא שנת שי"א לפ"ק והם בלתי הכ"מ כ"א עם הה"מ והמ"ע לבדן והנה כתוב שם כדברי בדברי הרמב"ם בקבלן מביא מ"מ ואפי' אבנים קטנות ובדברי הראב"ד להשגה אחת מן תיבת ירושלמי עד תיבת כתף. ונהנתי מאוד כי ב"ה כוונתי אל האמת וכוונת הראב"ד בהשגה זו כך היא שהיה קשה לו שאם כדברי הרמב"ם שמפרש לקבלן על ענין הבאה מן השדה בלבד. ומה שאמר בירושלמי אפילו פחות מאבני כתף היינו אפי' אבנים קטנות ועיקר הרבותא דמכל מקום היא להשמיענו אפי' משדה זו שקבלה דלא אמרינן שתהא נחשבת כשלו ואסור להביא אבנים קטנות וקמ"ל דאינה כשלו א"כ הוה ליה להירושלמי לפרש בהדיא כן למ"מ דקבלן ולומר אפי' אבנים קטנות ומאי אפי' פחות מאבני כתף דקאמר הלכך מפרש לקבלן שקבל עליו לעשות חייץ באבנים ובשדה זו בעצמה שקיבלה באריסות וזה ודאי מותר הוא כדתנן לעיל אבל עושה הוא חייץ ופי' הראב"ד בעצמו לעיל שם חייץ פי' באבנים כמו שהבאתי מזה בדיבור דלעיל ועיקר הרבותא כאן דמהו דתימא דחיישינן שהוא מתכוין לחלוק את שדהו כמו דמסיים בדבריו ואין חוששין וכו' וכלומר שמתכוין לחלוק את חלק שדהו מחלק של בעל השדה והוי כמחלק בין שדה שלו לבין שדה חבירו וזה אסור לעשות בשביעית כדאמרינן בהלכה דלקמן דדוקא בינו ובין ר"ה מותר לבנות גדר אבל לא בינו לבין חבירו הלכך קמ"ל דהא לא אמרינן דמכיון שאין לו חלק בגוף השדה לא הוי כמחלק בינו לבין חבירו ומותר והיינו דמדייק הש"ס לפרש אפי' פחות מאבני כתף כלומר לא שהן אבנים קטנות ממש אלא ראוין לבנין הן וגדולות הן אלא שפחותין משיעור אבני הכתף דאלו גדולות כאבני הכתף לעולם מותר ואפי' משלו ופשיטא לעשות מהן חייץ דמותר והיינו נמי דמביא הראב"ד כל דברי הש"ס לפירושא דרישא ודסיפא לומר דהש"ס מפרש לרבותא דרישא לענין בפני עצמו ולרבותא דסיפא לענין בפני עצמו ולא הכל לענין אחד ובענין הבאה מן השדה בלבד כפירושו דהרמב"ם זהו כוונת הראב"ד בהשגה זו בשלימות וממילא אזדא לה תמיהת הכ"מ שתמה עליו והניח בצ"ע. ובאמת שהשגה זו נפלאת היא וחזקה ביותר מכל ההשגות שהשיג בספר זרעים כולו. ולדעת הרמב"ם י"ל דלא רצה לדייק האי לישנא דהש"ס דפחות מאבני הכתף אלא לישנא דהמתני' דייק ליה טפי דאי בקבלן ושקיבל עליו לבנות חייץ מאי האי דקתני והקבלן מביא מ"מ ולהיכן הוא מביא אלא דמשמע שמביא האבנים מתוך השדה דבהא הוא דאיירינן הכא במתני' ולא שמביא לתוך השדה לבנות חייץ ועיקר הרבותא דאפי' אבנים קטנות מותר ולהשמיענו דאפי' מן השדה שקיבלה מביא ממנה משום דאינה נחשבת כשלו:

בפירצה וכו'. הגירסא הנכונה היא במ"ק כמו שהבאתי בפנים ושמעינן מינה הא דקתני התם ובשביעית בונה הפירצה כדרכו. בפירצה שאינה סוגה בעפר ואע"פ שאינה מכשלת את הרבים ואם הוא מכשלת את הרבים אע"פ שהיא סוגה בעפר מותר לבנותה ואם היא סוגה בעפר ואינה מכשלת את הרבים בזה לא התירו לבנותה והן הן ממש דברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות שמיטה בהלכה י"ג והראב"ד כתב על זה זו הגיר' משובשת מצאתיה בירושלמי ואינה על הדרך שכתב הוא ועוד תנן מקרין את הפרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו עכ"ל. ואם הגי' משובשת בכאן מצאתיה מתוקנת ומיושרת כהוגן במקומה וממנה פסק הרמב"ם כן ואומר אני שאף אם הראב"ד שם על לבו בכל המקומת לרדוף ולהשיג ולחלק על הרמב"ם ולא רצה לחפוש ולתקן הדברים עד יצא הדין לאור ושמעתי אומרים כי דעתו וכוונתו היה לשם שמים ועל שהרמב"ם בהקדמתו כתב שאינו צריך לקרות ספר אחר כ"א תורה שבכתב וחיבורו שממנו יהיה יודע תורה שבע"פ כולה ולכן קנא קנאת ה' על זה וכתב עליו דברים הדברים האלה מדאגה מדבר פן יגררו וימשכו אחרי דבריו אלו ותשתכח ח"ו תורה מישראל וכן נראה מדבריו שכתב שם עליו סבר לתקן ולא תיקן וכו' ועם כל זה יש לתמוה על גודל פרי לבב הטהור של הראב"ד בכאן ובכיוצא בהן למקומות כאלה שמאחר שהקשה מהאי מתני' דמ"ק הי' לו לראות שם מסקנת הש"ס במקומו והיה מוצא הגירסא נכונה ומסודרת בכתב מאושר ודברי הרמב"ם מיוסדים על קו האמת והטוב והישר:

רבי אבין בעי עד שלא פסקו וכו'. מכאן יש ראיה לפי' הרמב"ם שפי' היה חופר בור וכו' גם כן אשביעית קאי כמו שכתב שם בסוף הפרק דאלו על גדר לבד אמרו בשביעית וחופר בור בשאר ימות השנה מיירי כדרך הר"ש והר"ב אחריו א"כ מאי בעי ר' אבין הא ודאי בזמן שבונה הגדר בהשדה עושה הוא האשפות בשדהו שם כדי שלא יקלקל ר"ה ואין כאן מקום להסתפק אם קודם שלא פסקו וכו' או דוקא אחר שפסקו שהרי אין מוציא הזבל משדהו אלא שם הוא כונס כדרך המזבלין אבל בחופר בור וכו' והוא בחצירו יש מקום להסתפק שזה מוציא העפר מחצירו ואם אפי' עד שלא פסקו מותר משום דבמתני' סתמא קתני או דילמא מכיון שהוא מוציא מחצירו יש חשש מפני מראית עין כדריש פרקין ודוקא בזמן שהותר להוציא הזבל הותר להוציא העפר ולצבור בשדהו כמו כן וכיון דלא איפשטא הבעיא נקטינן לחומרא ולכן סתם דבריו הרמב"ם שם ושארי הדברים שפירשתי בהמתני' תמצא מבואר בסוגיא ובענין דקאמר שהוא תיקון וסופו לקלקול וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף