מראה הפנים/שביעית/ג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז

הגר"ח קניבסקי



מראה הפנים TriangleArrow-Left.png שביעית TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות. מהו שיהא מותר לעשות אשפה על פתח חצירו וכו' למאי דמסיק ר' חנינא א"כ מדינא שרי וכך הוא מדויק ל' הרמב"ם ז"ל שכתב בריש פ"ב מהל' שמיטה לא יוציא אדם זבלים מתוך חצרו ויתן בתוך שדהו בשביעית דמשמע דאינו אסור אלא ליתן בתוך שדהו אבל על פתח חצירו לית ביה מפני מראית העין ומאי דפריך מעתה אפי' משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית העין וכו' והוכרח לשנויי יודעין הן בני עירו וכו' היינו למאי דקאמר מעיקרא דאסר לי' ר' חייא בר בא לסילני וא"כ חוששין אנו מפני מראית העין אפי' בכה"ג אבל למסקנת ר' חנינא דשרא ליה ואין חוששין לכלום גם בשפסקו עובדי עבודה אין אנו חוששין שיהו אומרים לתוך שדה בית השלחין שלו הוא מוציא ולפיכך סתם הרמב"ם דבריו בדין הזה וכתב שם דמשיעבור זמן המזבלין לעבודת הארץ יש לו להוציא ולהעמיד ממנו אשפה ואף שאין אנו יודעין אם יש לו בית השלחין או לא אין בכך כלום:

והורי על גרמיה לצאת לח"ל וכו'. משום דר' חייא בר בא מבבל היה ועלה לא"י ללמוד תורה מר' יוחנן כדאשכחן בריש כיצד מברכין דקרי ליה ר' יוחנן בבלייא וכן בכמה מקומות בש"ס וחזר אח"כ לבבל כדאמר הכא:

הדא אמרה לא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין. כלומר בכה"ג דהכא הוא דלא חשו לעוברים ושבים כדפרישית בפנים משום שבני עירו רואין שהוא מוציא מתוך חצירו הלכך להן חששו מפני מראית העין ועד שידעו שאין לו בית השלחין ולעוברין ושבין לא חששו לפי שאינן רואין שעת ההוצאה וכשהן רואין הזבל מונח צבור בתוך שדהו של זה יאמרו שאפשר מערב שביעית הונח הוא אבל בעלמא ודאי חוששין לעוברין ושבין מפני מראית העין כדאמרי' בהדיא בפ' במה מדליקין וכן בהאי תלמודא לעיל בפ"ד דפאה סוף הלכה ג' דקחשיב התם לאלו דברים בטעמא דאמרו לא יתן אדם בפאה אלא בסוף שדהו וכו' מפני מראית העין כיצד שלא יהו עוברין ושבין אומרים ראו האיך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים וכן במקבל קיבולת בעיר אחרת וחוץ לתחום בשבתות ויו"ט וכדמייתי לה נמי בהאי תלמודא בפ"ק דע"ז בהלכה א' וכן כל כיוצא בזה:

באיסור שני פרקים מהו שיהא מותר לעשות כסדר הזה וכו'. משמע להדיא דאלו לזבל שדהו בערב שביעית היה אסור בזמן איסור שני פרקים הראשונים והרמב"ם בפ"ג כתב אף בזמן המקדש מותר לזבל שדהו עד ר"ה וכבר ביארתי לזה לעיל בפ"ב בהלכה ב' דשיטתא דהאי ש"ס ס"ל דזיבול היה אסור כחרישה בתוספת שביעית בזמן המקדש וכהאי דהתוספתא שהובאה שם והרמב"ם פסק כדמשמע משיטת הש"ס דילן ובענין הנ"מ בין הני תרי טעמי דר"ג וב"ד התירו לאיסור שני פרקים הראשונים ע"ש ותמצא מבואר הכל בס"ד:

משיקשר משיעשה קשרין קשרים. והרמב"ם בפ"ב שם דפסק כר' יוסי כתב משיקשור המתוק והיינו הך למאי דפרישית בפנים דאזבל קאי אלא שבפי' מתוק כתב לפי פי' בהמשנה שנקרא מתוק מפני שהוא מר ע"ד סגי נהור:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף