מראה הפנים/שביעית/ב/ד

מראה הפנים שביעית ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין נוטעין וכו' פחות משלשים יום לפני ר"ה. האי מתני' הובאה בפ"ק דר"ה (דף י' ע"ב) וגריס התם לת"ק דברי ר"א ואר"נ אמר רבה בר אבוה לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים ופירש"י ז"ל שלשים לקליטה ושלשים לתוספת שביעית ולדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים ולדברי האומר שתי שבתות צריך שתי שבתות ושלשים ואחר זה נמשך הר"ב בפי' המשנה כאן והתוס' הקשו שם בשם ר"ת על פירש"י דלשון המשנה משמע דלא איירי אלא בקליטה ולא משום תוספת שביעית וכו' ופי' לדברי ר"נ דלענין ערלה קאמר דלדברי האומר שלשים לקליטה בשביעית צריך שלשים ושלשים לענין ערלה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית עצמה וכו' וכלומר לענין ערלה שתהא חשובה שנה וכעין זה פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ופסק הלכה לענין שנה כמ"ד שלשים יום בשנה חשוב שנה ולענין קליטה כר' יוסי ור"ש שתי שבתות דהכי איפסקא הילכתא בסוף פרק הערל וכך הם דבריו בחיבורו בפ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי לענין קליטה ולענין ערלה ובספ"ג מהלכות שמטה כתב לדינא דמתני' לענין איסור נטיעה סמוך לשביעית וז"ל אף בזה"ז אין נוטעין אילנות וכו' ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהא אחר הקליטה ל' יום קודם ר"ה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו וכו' וא"כ מתני' לאו משום תוספת שביעית מיתפרשא שהרי אף בזה"ז דבטל דין דתוספת שביעית אף בחרישה. ואפ"ה נטיעה אסור בזמן המפורש וזה הטעם משום מראית העין למד מהש"ס דהכא וכדקאמר בהסוגיא בנטעו ומת בנו אסור לקיימו ואתיא כמ"ד מפני החשד וכן פסק הוא ז"ל בזה כהאי מ"ד ומשום דהכי אמרינן נמי בס"פ הנזקין שחשודין היו על השביעית ולפיכך הכריע כהאי מ"ד אבל הפירות מותרין כדקאמר הכא אין מוסיפין וכו' ומשו"ה נמי השמיט להא דקאמר בריש הסוגיא מתני' בסתם וכו' וכדפרישית דלמאי דמסקינן כמ"ד מפני החשד א"כ לעולם חשדא מיהת איכא כל שלא נטעו כזמן המפורש שיהא ניכר שלא ניטע נטיעה זו בשביעית ונמצינו למדין דלפי שיטתו ופירושו להמתני' וכדמוכח מהסוגי' ל"ק כלל לקושית התוספת שהקשו בר"ה לעיל בדף ט' ע"ב ד"ה ומותר לקיימן בשביעית וכו' ותימא דבפ"ק דשביעית תנן חורשין עד הפסח ועד העצרת וכיון דאפי' ליטע בתחלה שרי ל' יום לפני ר"ה אמאי אסור לחרוש לשתרי נמי לחרוש עד ל' יום לפני ר"ה ואור"ת דלא החמירו בנטיעה כמו בחרישה משום דאין תוספת שביעית דאורייתא אלא בחרישה דכתיב בחריש ובקציר תשבות וכו' וזה ודאי אינו עולה לפי שיטת הרמב"ם כמבואר בריש מכילתין ולעיל ד"ה מזבלין שהרי שיטת ר"ת אליבא דר"ע היא והרמב"ם פסק כר' ישמעאל וכמבואר טעמו שם וכתבו עוד ובירושלמי מפרש טעמא אחרינא בריש שביעית ולמה עד עצרת וכו' ולפי טעם זה ניחא וכו' ולשיטת הרמב"ם בלא"ה ניחא ול"ק כלל דבזה"ז חרישה מותרת עד ר"ה ואפ"ה נטיעה אסור משום דאית בה חשדא משביעית עצמה וזכרתי מזה לעיל בריש מכילתין ד"ה מיכן והילך וכו' ע"ש ובמה שכתב עוד הרמב"ם בפ"ט מנטע רבעי בענין הנטיעה קודם ר"ה לענין ערלה יתבאר לקמן בד"ה נראין הדברים:

בנו אסור לקיימו וכו'. כבר נתבאר בדיבור דלעיל לטעמא דהרמב"ם הכריע בסוף פ"ג מהל' שמיטה כהאי מ"ד ואע"ג דמסקינן בפ"ק דמו"ק (דף יג) גבי שדה שניטייבה בשביעית הטיבה ומת בנו זורעה התם ליכא אלא משום קנסא דהחרישה בשביעית לצורך מוצאי שביעית היא ולדידיה קנסו רבנן לברי' לא קנסו רבנן כדקאמר התם אבל הכא דאיכא טעמא מפני שהיו מזלזלין בשביעית כדאמרינן לעיל שחשודין היו על השביעית וכל זמן שהנטיעה קיימת איכא חשדא שנטעו בשביעית ותנן לקמן בפ"ב דתרומות הנוטע בשביעית יעקור אבל החרישה אינה ניכרת לאחר זמן שנחרשה בשביעית ולית בה משום מראית העין כנטיעה וכ"פ הרמב"ם לשני דינים אלו בפ"א שם בהלכה י"ב וי"ג ע"ש:

תני הנוטע המבריך המרכיב וכו'. ברייתא זו הובאה בפ"ק דר"ה (דף ט') וכדמפרש נמי התם לטעמא דפירות הנטיעה שנטעה אסורין עד ט"ו בשבט ודוקא פירות נטיעה זו קאמר שם כמו שיתבאר בדיבור דלקמן ומה דקאמר ומותר לקיימן בשביעית פשוט הוא דהיינו דוקא אם נטע לפני ימי הקליטה מלבד הל' יום כדקאמר ר"נ לקמן וכפי פי' הרמב"ם להמתני' כמבואר לעיל ד"ה אין נוטעין אלא דלא נחית התנא בהאי ברייתא כ"א להשמיענו לדין הערלה ודין הפירות לפיכך נקט ל' יום:

נראין הדברים בשנטעו לפני ר"ה שלשים יום וכו'. הבעל המאור ז"ל כתב בפ"ק דר"ה על האי ברייתא דלעיל יש שטועין בפירוש שמועה זו לומר שאין פירות נטיעה אסורין עד ט"ו בשבט אלא בנוטע ל' יום לפני ר"ה בלבד אבל בנוטע לאחר ר"ה מיד או שנטע פחות מל' יום לפני ר"ה כל שנות הנטיעה כלות בר"ה ואין שנות הערלה והרבעי נמשכות עד ט"ו בשבט ודייקו מדקתני ופירות נטיעה זו ומדקאמר פעמים שברביעית פעמים שבחמישית ולדעתי כך הוא הדין לעולם והאי דקאמר פעמים לפי שהחנטה המצויה מר"ה עד ט"ו בשבט מילתא דלא שכיחא היא ובמקצת ממיני האילנות והאי דקאמר ופירות נטיעה זו כלומר שהנטיעה שגורמת לה לאיסור ערלה היא מושכתה משנה זו לשנה זו עד ט"ו בשבט וכן לרבעי ותו לא מידי וכן נראין הדברים מתוך התלמוד ירושלמי כפירשנו דגרסי' התם ר' אבא בר ממל אמר קומי ר"ז נראין הדברים בשנטען ל' יום לפני ר"ה אבל אם נטען פחות מל' יום לפני ר"ה את חמי שנה שלימה לא עלתה לו ותימר הכין א"ל כן הוא אפי' נטען פחות מל' יום קודם ר"ה יהא אסור מאי כדון א"ר מנא מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן הוא משלים שנתו עכ"ל וכן העתיק שם הר"ן ז"ל וע"פ הדברים האלה כתב ופלוגתא היא בירושלמי וזהו מפני שראו הגי' דבפ"ק דר"ה שכתוב שם את חמי שנה שלימה לא עלתה לו וכו' ולא גרסי נמי בדבר ר"ז יהא אסור עד ל' יום לפני ר"ה כמו שכתוב לפנינו ותפסו זה לעיקר וא"כ משמע דר' בא ור"ז פליגי בה אבל האמת הוא דגי' דהכא היא העיקרית שנה שלימה עלתה ותימר הכין ושנה שלימה היינו שנים שלימות של ערלה מר"ה עד ר"ה ומתמה את חמי וכו' כלומר ומהיכי תיתי נאמר בכה"ג שיהא נמשך זמן איסור ערלה עד ט"ו בשבט והקשה לו ר"ז ואם כן הוא אף בשנטעו ל' יום לפני ר"ה נחמיר ונאמר דקרא קפיד אף בדאיכא ג' שנים מחמת הל' יום אפ"ה אסור עד ג' שנים שלימות ושואל והשתא ומאי כדון וקאמר ר' מנא טעמא דלא מחמרינן מט"ו בשבט ואילך מכיון שעומד בתוך שנתו וכו' כמו שהסברתי בפנים וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מנטע רבעי בהלכה י"א וכך פי' ג"כ הראב"ד ז"ל בהשגה להך דהכא. וכוונת ההשגה כך היא דאף שכתב דבר זה הוציא מתוך הירושלמי וכו' וכפי הגי' דהכא ופירושה מ"מ משיג הוא ז"ל על מה שכתב הרמב"ם שם נטען בי"ו באב וכו' דלמה היה לו זה לא היה צריך לומר אלא סתם ואם נטען פחות מל' יום לפני ר"ה לא עלתה לו השנה והרי הוא ערלה שנת הי"א וי"ב וי"ג וכו' ולא יותר וזהו שסיים הראב"ד בדבריו עתה לזה הטעם דוקא בשנטע ל' יום לפני ר"ה מוסיפין לו עד שבט אבל פחות מל' יום הואיל ויש לה ג' שנים שלימות חוץ מקליטתה אין מוסיפין לה כלום אלא מראש תשרי לראש תשרי. וכלומר דאף אם נטעו בתחילת אלול או בכמה ימים בו כל שיש ג' שנים שלימות מר"ה עד ר"ה חוץ מימי קליטתה אין מוסיפין לה כלום. ולדעת הרמב"ם שכתב כן יש לומר דאגב השמיענו עוד דין א' דימי הקליטה והן י"ד יום צריכין שיהו שלימין מלבד אלו הל' יום ומלבד יום הנטיעה ולא אמרינן יום אחד עולה לכאן ולכאן כדאמרו בר"ה בדף י' יום שלשים עולה לכאן ולכאן דזהו אליבא דר"מ דוקא אמרו כן אבל לא קיי"ל הכי ולפיכך כתב אם נטע בט"ו באב הוא דמשכחת לה דעלתה לו שנה דאיכא ל' יום שלימין וימי הקליטה שלימין אבל לא בנטע בט"ז באב ומיהו לענין הדין דהיכא דאיכא ג' שנים שלימות מלבד ימי הקליטה בין הרמב"ם ובין הראב"ד שוין בזה דאין מוסיפין לה עד ט"ו בשבט וכדדייק נמי דקתני בברייתא ופירות נטיעה זו ופי' בעל המאור ז"ל בזה דחוק הוא מאוד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף