מפתחי חכמת אמת/סד
|
< הקודם · הבא > |
ענין כלים קטנים שמחמתם היתה השבירה, יובן בהא דמבואר שיש עשר ספירות דעקודים, ועשר ספירות דנקודים ועשר ספירות דברודים. והנה ענין עשר הספירות דעקודים, כבר ביארנו לעיל בסי' י"ב, שהן עשר הספירות דאדם קדמון, שעקודים כלן יחד בתוך כלי אחד, כלומר: אינו נראה בהן רק כמו כלי אחד[א], ועשר הספירות דנקודים הן הספירות דעולם התהו, ועשר הספירות דברודים, הן הספירות דעולם התיקון.
והנה מה שספירות דתהו נקראות נקודים, הוא עד"מ נקודה באותיות, שאין לה שום התחלקות לשום חלקים, לא לאורך ולא לרוחב ולא לשום צד, וכן היו ג"כ הכלים דעשר ספירות דתהו, שלא היתה בהם שום התחלקות. דהא שביארנו אשר כל ספירה כלולה מכל העשר כו', הכוונה היא לבד מתהו, כי בתהו לא היתה ענין ההתכללות בכל ספירה לי' כחות, אשר בספירת חסד, יהי' גם ענין גבורה שבחסד כו', ווה נקרא קטנות הכלים, שאין ביכולתם לקבל שני הפכיים: חסד וגבורה יחד, מחמת קטנותם, עד"מ[ב] ההפרש בין אדם גדול לקטן, כי בגדול יתכן שאפי' בעת שמתכעס על חברו, שגם באותו רגע עצמו ממש, יצדד לזכותו ג"כ, וזהו מחמת גודל כלי מוחו ושכלו, שיכולים להתיישב בהם שני דברים הפכיים ברגע אחד, משא"כ בקטן באם רק מתפעל בכעס, אין עוד מקום במוחו ושכלו לדבר הפכי, וזהו מחמת קטנות כלי מוחו, שא"א להתיישב בו שני דברים הפכיים יחד.
וזהו ממש דוגמא עד"מ לכלים דתהו ותיקון, שספירות התיקון, הן כמשל אדם גדול, שיש בהן ההתכללות בכל ספירה לי' כו', וספירות דתהו - כמשל הקטן, וזהו הענין כלים קטנים בתהו, אשר משו"ז היתה השבירה. כי מחמת שהכלים היו קטנים והאורות גדולים — והי' בהם גם ענין ההתחלקות וההתכללות - משום זה לא היה ביכולת הכלים להכיל האורות, והיו האורות מתחילה בבחינת "מקיף החוזר", כי האורות היו בבחינת רצוא ושוב בכלים, שלא היה ביכולתם להתישב בתוכם, ונסתלקו בבחינת רצוא, ואח"כ שוב התחילו להתישב כנ"ל, עד שנסתלקו לגמרי מהכלים, ועלו למעלה למקורם, והכלים נשתברו ונפלו למטה לבי"ע[ג].
וזהו ג"כ הענין שז' הספירות התחתונות דתהו נקראות בשם מלכים, כמבואר בספרים הלשון: "ז' מלכין קדמאין דתהו" וכידוע שז' המלכים הכתובים בפ' וישלח, עד מלך השמיני הדר, מרמזים לז' הספירות דתהו[ד], משום דכל אחת מהספירות אמרה "אנא אמלוך", הפי', שלא יכלו לסבול אחת את חברתה, וכל אחת אמרה: אני לבדי אמלוך, כנ"ל שלא היתה בהן ענין ההתכללות.
ובזה שביארנו כי ז' המלכים הכתובים בפ' וישלח, מרמזים על ז' הספירות התחתונות דתהו שנשברו, מובן הא דכתב שם בכל מלך וימת, שנרמזת בזה השבירה שהיתה בכל ספירה מהספירות, כי השבירה נקראת מיתה כנ"ל[ה], רק אצל מלך השמיני הנקרא הדר, לא כתיב בי' "וימת", לפי שהוא מרמז על עולם התיקון כדלקמן.
ובס' "שערי גן העדן" כתב, שהפסוק "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה" מרמז ג"כ על ענין השבירה, שהכלים נפלו בבחינת גלות לעשי', כי ז' התחתונות, שבהן היתה השבירה, הן בבחינת שבעים כידוע, שעליהן רמז באומרו: ע' נפש[ו].
- ↑ ועיין בזה ב"עץ חיים" שער הכללים, שמסביר כמשל האדם שמורכב מד' יסודות ואינם ניכרים בו כל אחד בפני עצמו. וכן מבואר ב"משנת חסידים" שטעם השם עקודים, הוא מחמת שלא הי' רק כלי אחד ועשר אורות בתוכו, מלשון ויעקוד, שהוא לשון קשירה, שכולן קשורות בכלי אחד.
- ↑ "דרך מצותיך" להרמ"מ זצ"ל מליובאוויץ, במאמר לרוקע פרק ב'. וכ"ז מבואר עוד ב"לקוטי תורה" להרב זצ"ל, פ' מטות ד"ה החלצו, אות ד', שבספירות דתהו לא היתה שייכות לחסד עם גבורה - וכן עם שאר המדות, תפארת נצח הוד כו', - החסד הי' חסד שבחסד, והגבורה - גבורה שבגבורה, וכיון שזה חסד פשוט וזו גבורה פשוטה הרי הם ב' הפכיים, למשל כשהמדות באדם הן בלי הנהגת השכל, אזי כל מדה אין לה קישור וחיבור עם זולתה, וכאשר יכעוס אין לו רחמים בשעה זו כלל על מי שכועס עליו, וכן להיפוך, ונמצא דהמדות חסד וגבורה מפורדות עיי"ש.
- ↑ וסדר אופן נפילת הכלים דתהו דאצילות לבי"ע, היתה עד"ז; דהנה כבר ביארנו למעלה שבכל ספירה וספירה ישנם ג' כלים: פנימי, תיכוני וחיצוני, ובהנפילה נפלו ג"כ: הכלים הפנימיים לבריאה, ותיכוניים ליצירה, והחיצוניים לעשיה.
- ↑ "עץ חיים" שער התיקון פרק ג', ובכמה ספרי קבלה. וכן ז' מלכים דמיתו נקראים ג"כ "בני קדם" (זוה"ק פ' ויחי דרכ"ג).
- ↑ כהמאמר בזוה"ק: מאן דנפל מדרגיה אקרי מית. וב"עץ חיים" שער דפ"ח ניצוצין פרק א' בזה"ל: וירידה זו נקראת מיתה, לפי שכל שיוצא מעולמו ויורד והולך לעולם אחר זולתו, נקרא אצלו מיתה.
- ↑ ובהשקפה הראשונה הדבר תמוה, דודאי כוונתו בהא דז' הספירות הן בבחינת שבעים, משום דכל אחת מהן כלולה מעשר, והרי נתבאר למעלה כי בתהו לא היתה ענין ההתכללות? אבל באמת הדבר פשוט דגם בתהו היתה ענין ההתכללות, דידוע אשר כל מדרגה כוללת כל המדרגות שלאחריה, וממילא כשתהו הוא קודם לתיקון בהכרח שכלול מכל מדרגות עולם התיקון, גם ממדרגת התכללות, אמנם מה שביארנו שלא היתה בו ענין ההתכללות, הענין שלא היתה בו התכללות בגילוי ממש כמו בעולם התיקון, אבל באמת ענין ההתכללות היתה גם בתהו בענין נעלם מאד, ולפי זה מובן ענין בחינת שבעים גם בעולם התהו. ובענין מה שלא היתה בעולם התהו התכללות בגילוי, מובן הא דאיתא ב"עץ חיים" על עשר הספירות דתהו: שהיו "זה תחת זה כגלדי בצלים", והכוונה שהיתה כל אחת לבדה בלי התכללות. ועיין בזה ב"לקוטי תורה" להרב זצ"ל, פ' אמור, ד"ה והנה בתחילה. בזה"ל: ז' המדות דתהו הן "זו תחת זו" בלי התכללות כלל, כל אחת על מעמדה בלי התכללות הפוכה. עיי"ש.