מעשה רקח/שבועות/י

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png י

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

חידושים ומקורים מנחת חינוך
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק י מהלכות שבועות

אEdit

או שהיה המלך אחד מעדיו וכו'. שם דף ל"א אמתני' דאינה נוהגת אלא בראויין להעיד לאפוקי מאי א"ר פפא לאפוקי מלך ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כ"ש מלך ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו ע"כ משמע מהך סוגיא דפיסולו של מלך מדאורייתא הוא וכן פירש"י ז"ל דמדכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיין ודרך בזיון הוא לו ע"כ. ולכאורה קשה טובא דאמתני' דפ' כהן גדול דקתני המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו קאמר בגמרא אמר ר' יוסף לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי בית דוד דן ודנין אותו וכו' ומלכי ישראל מ"ט לא משום מעשה שהיה דשמעון בן שטח עם ינאי המלך וכו' עמוד על רגליך ויעידו בך וכו' באותה שעה גזרו המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו ע"כ משמע דמדין תורה גם המלך יש לו לעמוד ולהעיד ואין לומר דלאו שפיר עבד דהא משמע שלא נענשו אלא בשבילו וכמ"ש ז"ל ועוד דהא באותה שעה גזרו וזה נראה ודאי דפליג אסוגיין. ותו קשיא לי דרבינו פ"א דהלכות עדות הל' ג' פסק דכהן גדול אינו חייב להעיד אלא עדות שהוא למלך ישראל בלבד וכו' ומדלא כתב למלך סתם אלא הוסיף תיבת ישראל משמע כפשוטו דלא מיבעיא למלכי בית דוד אלא אפילו למלכי ישראל יש לו להעיד דהא במלך ישראל סתם נכלל בו ודאי גם מלכי בית דוד וזה נראה הפך הסוגיא הנ"ל דגזרו באותה שעה דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו ועיין למרן ז"ל שם. ותו קשה דשם פי"א הל' ט' כתב רבינו להדיא דמלכי ישראל לא מעידין ולא מעידין עליהם מפני שהם אלמים וכו' הרי שכתב הפך מ"ש פ"א ועוד הטעם שכתב מפני שהם אלמים וכו' אף שהוא אמת מ"מ נראה הפך הסוגיא שהזכרנו דנראה דמדאורייתא הוא דלא חזו להעיד גם בפ"ג דהל' מלכים הל' ז' כתב וכבר ביארנו שמלכי בית דוד דן ודנין אותם ומעידין עליהם אבל מלכי ישראל גזרו חכמים שלא ידון ולא דנין אותו ולא מעיד ולא מעידין עליו וכו' וגם זה נראה הפך מ"ש פי"א דהלכות עדות והנה מדברי מרן ז"ל פ"ג דהל' מלכים נראה שהמלך אינו מעיד לשום אדם מדין תורה לדעת רבינו ממה שסיים שם וכ"ש למלך וזה נראה כמסכים לסוגיין דפיסול המלך להעיד הוא מדין תורה מקרא דשום תשים וכו' וכפירש"י ז"ל וכו' מעתה מצינן למימר דבין מלכי ישראל ובין מלכי בית דוד אינן רשאין להעיד מד"ת והגזרה לא היתה אלא בענין הדין ולהעיד עליהם דומיא דעובדא דשמעון בן שטח אלא דאכתי קשה מדברי מרן ז"ל שם שכתב דמלך אינו מעיד דלא גרע מכהן גדול ע"כ ותמיהא מילתא טובא דהא גמרא ערוכה היא כאמור וצ"ע:

דEdit

תבען שיעידו וכו'. לשון המשנה משביע אני עליכם וכו' שאיש פלוני כהן שאיש פלוני לוי שאנס איש פלוני את בתו ופתה את בתו ושחבל בי בני ושחבל בי חברי ושהדליק גדישי בשבת הרי אלו פטורים ובפי' המשנה ביאר רבינו וז"ל אומרו שפתה איש פלוני בתו הוא כגון אומרו שהכה בי בני שהיא תביעה שאין לו בו ממון לפי שלא ישבע בשביל זולתו ולפיכך פטורין ואפי' היה זה המשביע אותם מורשה לאותו כהן וכו' ע"כ נראה שהוא מפרש שפתה איש פלוני בתו ר"ל בתו של פלוני ולכך סיים ואפילו היה זה המשביע מורשה וכו' וה"ט מפני שחלוקה שקודם לה איירי לזולתו שאיש פלוני כהן וכו' אמנם כאן בחיבורו פי' דהכל לעצמו וא"צ לדוחק ההרשאה אלא שחסר מהחלוקות שנשנו במשנה וכללם בכן כל כיוצא בזה וכן עשה ז"ל בפ"ט הל' ה' כמ"ש שם:

הEdit

היה עד אחד וכו'. דין זה לא היה צריך לכתבו שכבר הוא נלמד ממ"ש בהל' י"ג וממ"ש לקמן אלא נראה שבא להודיענו טעם הדבר דמפני שאין עד אחד מחייבו ממון הא במציאות שמחייבו ממון אפילו עד אחד חייב כמ"ש לקמיה בהל' ח' וט' וכו':

וEdit

תבע את שני עדיו וכו'. לפי שיש בהל' י"ב דאם אין לה לגבות כתובתה אלא מן הקרקע ה"ז פטור נראה דה"ה בהא ורבינו כתב עיקר הדין וסמך למ"ש אח"ז:

חEdit

הרי שקנא לאשתו וכו'. לפי מ"ש בהל' י"ב נראה דגם בזו היינו דוקא כשגובה כתובתה מן המטלטלין אבל אם אין לגבות אלא מהקרקע אז פטור:

יאEdit

האשה שהשביעה וכו'. בגמרא דף ל"ב אמרו הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דא"ל לדידה ולא א"ל לבי"ד וכו' הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב דלא אמר לדידה ולא א"ל לבי"ד ורבינו לא ביאר זה נראה שכיון שכבר הקדים שאין העדים חייבים אלא בשבועה וכפירה בבי"ד כמ"ש ברפ"ט מעתה הדבר מבואר מעצמו. שוב ראיתי למהרח"ש בקונטרס עיגונא דאיתתא דף ג' ע"א שעמד במה שלא הזכיר רבינו דין הפיטור דהוי רבותא דאע"ג דמפסדת כתובתה בכפירתו אפ"ה כיון דמעיקרא היתה יכולה לילך לבי"ד ולומר מת בעלי סתם היא גרמה לה וכו' וצ"ל דהא פשיטא ליה להרמב"ם דפטור כיון דהיא גרמה פסידא וס"ל דעיקר רבותיה דרב פפא הוא דין החיוב וכו' והרב כנסת הגדולה כתב באופן אחר והעיקר נראה לענ"ד כדברי הרב והוא מסכים וקרוב למ"ש תהלה להשי"ת:

טוEdit

קרובים לתובע או לנתבע. אף דבגמרא אמרו סתם קרובים בנשותיהם רבינו הוצרך לבאר לאפוקי מפירש"י שנראה מדבריו דף ל"ג ודף ל"ז שהעדים מצד עצמן הם קרובים זה לזה ולפי פירושו קשה ל"ל לאוקומי בששתיהן גוססות הרי באחת לבדה סגי דאי חשבינן לה כמתה הרי נתפרדה החבילה והם כשרים להעיד וכבר עמדו על זה הרשב"א ואחרונים ז"ל לכך פירש רבינו לתובע או לנתבע דבאשה אחת לא סגי דאכתי אף דחשבת לה כמתה אכתי אין כאן כי אם ע"א ואינו מחייבו ממון:

יחEdit

השביען בבי"ד וכפרו וכו'. נמשך כל זה אחר מ"ש רבינו בריש פ"ט:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון