מעשה רקח/נטע רבעי/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:32, 26 במרץ 2020 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (מהדורה קמא העביר את הדף מעשה רקח/מעשר שני ונטע רבעי/יא לשם מעשה רקח/נטע רבעי/יא)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מעשה רקחTriangleArrow-Left.png נטע רבעי TriangleArrow-Left.png יא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


ספר מעשה רקח פרק יא מהלכות מעשר שני ונטע רבעי

ד[עריכה]

אין מתודין אלא ביום וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו שהודוי אינו אלא לפני ה' ואין לפני ה' אלא בבית ומרן ז"ל הליץ דבכל מקום הוי לפני ה' ע"כ ועיין בדברי רבינו סוף פ"ו דבית הבחירה ומ"ש אני הצעיר לעיל סוף פ"ז וריש פ"ב:

ז[עריכה]

וערב יו"ט האחרון היה הוידוי וכו'. פ"ב דמעשר שני תנן ערב יו"ט הראשון של פסח היה הוידוי ומרן ז"ל כתב דגירסת רבינו ערב יו"ט האחרון והביא לו סמוכות מהירושלמי דפריך ויתודה ביו"ט הראשון של פסח ומתרץ כדי שיהא לו מה לאכול ברגל ופריך תו ויתודה בשחרית ומתרץ עד כאן מצוה לאכול ואם איתא שהביעור היה מערב יו"ט הראשון הרי לא היה לו מה לאכול ברגל ע"כ. ודברים תמוהים לי הם דאדרבה משם מוכח דהביעור היה בעיו"ט הראשון דוקא דהא ודאי דהביעור הוא קודם הוידוי ובמשנה ראשונה קתני עיו"ט הראשון של פסח היה הביעור וכו' ובתר הכי קתני במנחה ביו"ט האחרון היו מתודים ועלה פריך הירושלמי דהיה לו להתודות ביו"ט הראשון כיון שהקדים לו הביעור ומתרץ וכו' ולפי' מרן אם הגירסא שבעיו"ט האחרון היה הביעור מאי פריך דהיה לו להתודות ביו"ט הראשון וכי יקדים הוידוי להביעור זה דבר בלתי אפשר גם מה שהכריח ז"ל דאם איתא שהביעור היה מעיו"ט הראשון הרי לא היה לו מה לאכול ברגל ולא ידעתי איך הכריח מהוידוי להביעור דהכי השקלא וטריא של הירושלמי אינה אלא על הוידוי אבל הביעור לא איכפת ליה דודאי אין אדם מבער כל מה שיש לו וישאר רעב ברגל תדע דרבינו גופיה כתב דאינו מתודה עד שלא ישאר אצלו אחד מן המתנות הרי שהקפידה היא בוידוי ולא בביעור כלומר בשעת הביעור ברם האמת נראה שגירסת רבינו היתה עיו"ט האחרון וכדברי מרן ז"ל:

ח[עריכה]

אם נשאר אצלו תרומת מעשר. בנוסח אחר כתב יד כתוב תרומה ותרומת מעשר ועיין בהל' י"ד:

יא[עריכה]

שנתינת מטלטלין וכו'. כתב מרן ז"ל מעובדא דרבן גמליאל וזקנים ולמה הוצרכו לכך וכו' ע"כ גמרא ערוכה היא בב"מ דף י"א וכבר נתעורר בזה התוס' יו"ט ז"ל ומ"מ מרן ז"ל כיון אל האמת. שוב מצאתי להכנסת הגדולה חו"מ סי' קצ"ה בהגהת הב"י אות כ"ח שהקשה עוד על דברי מרן אלו שנתקבלו זה מזה שכר היינו להקנות הקרקע ודברי רבינו הם להקנות המעשר עצמו עיי"ש ואי מהא לא איריא דהיא היא דברי מרן ז"ל דלמה להם להקנות הקרקע יקנו הפירות עצמן בחליפין:

יד[עריכה]

הקדש הראשון שהוא המעשר. בנוסח אחר כתב יד כתוב שהוא הבכורים:

טו[עריכה]

לא עברתי וכו'. אף שלשון המשנה בכולן שמדבר בעדו מ"מ כיון שלא היה מפרש הענינים אלא שהיה קורא הפסוקים לבדן לא חשש רבינו ללשון המשנה. וגם מ"ש רבינו

שהביאו לבית הבחירה לאו דוקא דהרי פסק לעיל הל' ד' דהוידוי נוהג גם שלא בפני הבית:

יז[עריכה]

הרי הוא [אומר] כאשר נשבעת לאבותינו. במשנה סוף מעשר שני אמרו הטעם מפני שאין להם חלק בארץ ושם פי' רבינו מדכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו שהוא שייך לטעם המשנה וכאן שינה הטעם ולא עוד אלא שטעם זה הוא היפך מ"ש בפ"ד דהל' בכורים הל' ג' דהגר מביא וקורא שנא' לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב לכל האומות וכו' הן אמת דמרן ז"ל כתב שם דהשבועה היתה לזרעו של אברהם דוקא וקדמה לאב המון ולפ"ז יתיישב קצת פסוק זה שהביא כאן ע"פ פי' מרן ז"ל אמנם בעיקר הדין שם הם דברי ר' יהודה בירושלמי ופסקו כן שם להדיא.

אך קשה לי תרתי חדא דנראה היפך תלמודא דידן שהרי סוף פ"ב דמכות דף י"ט אמר רב אשי כיון דאיכא בכורי הגר דבעי למימר אשר נשבעת לאבותינו ולא מצי אמר לא פסיקא ליה ע"כ וידוע דרב אשי הוא בתרא ומארי דתלמודא ותו דבתוספתא פ"ק [דביכורים] קתני להדיא ר' יהודה אומר אומר כל הגרים כולן מביאין ולא קורין בני קיני חותן משה מביאין וקורין שנא' והיה כי תלך עמנו והיה הטוב וגו' ע"כ הרי דר' יהודה גופיה ס"ל דסתם גרים מביאין ולא קורין עד שזכיתי ומצאתי להתוס' בפ' הספינה דף פ"א שנרגשו מזה והסכימו דההיא דר' יהודה דהירושלמי אינה אלא על בני קני חותן משה ובהכי מסכים עם התוספתא וגמרא דידן וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל שם אמנם לרבינו קשה טובא והן אמת דפשט הירושלמי מוכח דסתמא קאמר מ"מ כדי להסכימו עם התוספתא וגמרא דידן ולא ליפלוג ר' יהודה מדידיה אדידיה לא היה לו לפסוק כן ומלבד זה הרי רבינו הקדוש סתם בשתי מקומות דהגר מביא ואינו קורא ואם נאמר דר' יהודה לא אמר אלא על בני קני חותן משה ואתי שפיר סתמיות המשניות דאפשר דגם הם יודו לר' יהודה בבני קיני ולא פליגי הגמרא דידן כלל וכעת צל"ע וכבר ראיתי בשו"ת שי למורא סי' נ"ד ושו"ת שער אפרים ז"ל סי' י"ד שחילקו בין הא דמעשר לההיא דבכורים עיין עליהם גם בס' לחם יהודה ז"ל עמד בדברי רבינו וחילק גם הוא בין בכורים למעשר אך לא נתעורר גם הוא למה שכתבנו וצ"ע ומאי דנראה בדעת רבינו דכיון דבירושלמי יהיב טעמא דר' יהודה מהכתוב דכי אב המון דטעם זה כולל לכל הגרים ואמרו שם שעשו מעשה כר' יהודה אמטו להכי נמשך רבינו אחריו ופסק כן וצ"ע:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון