מעשה רקח/נדרים/ד

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png נדרים TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
מעשה רקח
ציוני מהר"ן


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות נדרים

אEdit

הרי שהדירוהו האנסין וכו'. לא ידעתי מאי ארייא דנקט שהדירוהו דמשמע דהוא מצד עצמו אין לו להקדים ולידור וכן משמע ממ"ש וכן אם בקשו ממנו וכו' דהרי במשנה בפ"ג דנדרים דף כ"ה בית שמאי אומרים לא יפתח לו בנדר ובית הלל אומרים אף יפתח לו הרי דלב"ה דהלכה כמותם שרי לפתוח הוא תחילה קודם שידירוהו והרב לח"מ עמד בקושיא זו ולא תירץ כלום ובדוחק אפשר לומר דרבינו ס"ל דהיא משנה שאינה צריכה דכיון דהותר לו לנדור בכל גווני שרי ומתני' לא נחית אלא לאשמועינן דב"ש פליגי וכמ"ש בגמ' תנא מתני' בנדר להודיעך כחן דב"ש ומאי דנקט הדירוהו אינו אלא לאשמועינן דין ההוספה דודאי אצטריך. אכן קשה לי דמדלא כתב רבינו בהלכות שבועות פ"ג דמותר לפתוח לו בשבועה משמע דפוסק כרב אשי בגמ' דאין הנדר שוה לשבועה בזה דשבועה חמירה מנדר וכיון שכן קשה על מרן ז"ל שכתב שם ואמרינן שם בגמ' שדין שבועות כדין נדרים. ע"כ וקשה דזה לא נאמר אלא לתירוצא קמא אבל לרב אשי דרבינו נראה דפוסק כוותיה דבתרא הוא אין לנו גילוי זה כלל עיי"ש וקושיא זו איתא בעינה לדברי מרן ג"כ כאן שכתב שאמרו בגמ' דה"ה לשבועות ע"כ ותו קשה דשם הביא מרן ז"ל תחילת המשנה ונסתייע מן הגמ' ולא הביא העיקר שהם דברי המשנה דקתני בש"א בכל נודרים חוץ משבועה ובה"א אף בשבועה ע"כ שזה הוא עיקר דינו של רבינו שהתיר להשבע לאנס וכו' ומרן ז"ל מפני שהיה פשוט אצלו שפסק כלישנא קמא דמותר לפתוח לו בשבועה לכך הביא דבגמ' אמרו שדין שבועות כדין נדרים יש מי שרצה לומר דמרן ז"ל סמך עצמו עמ"ש רבינו שם לפיכך נשבעים לחרמים וכו' דלשון זה מורה דאף פתיחה שרי וגם בירושלמי מוכח קצת דלשון זה מורה על הפתיחה ובפי' המשנה ג"כ פסק להדיא כלישנא קמא ומכח זה היה פשוט למרן ז"ל דפסק כלישנא קמא ואני אומר דמכ"ז הלח"ץ אכתי למה תפס במושלם מרן ז"ל דבגמ' איתא שדין שבועות כדין נדרים והיה לו לבאר לל"ק סוף דבר הדברים לא נתחוורו לענ"ד וצל"ע:

גEdit

נדרי זרוזין כיצד וכו'. מתני' שם ר' אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו ע"כ ורבינו העתיק ששניהם נדרו מלשון אף דקאמר ראב"י דהיינו רישא דקונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל דמשמע ששניהם נדרו אכן שם א"ל רבינא לרב אשי א"ל טפי מסלע והלה אומר בציר משקל נדרא הוי או זירוזין הוי ושקלו וטרו עלה ולא אפשיטא וכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל דנקטינן לחומרא ורבינו השמיטה והנה לפי מ"ש מרן ז"ל דרבינו לא הזכיר הא דאמרו בירושלמי הדא דתימא בשאין מעמידין אבל מעמידין צריכין היתר משום שהוא כלול במ"ש רבינו לפי שכל אחד מהם לא גמר בלבו ע"כ. אף אנו נאמר דזיל בתר טעמא כיון שהדבר תלוי בגמר הלב גם אם זה אמר טפי מסלע וזה אמר בציר משקל דינן שוה כיון שלא גמרו בלבם ולכוונה זו כפל רבינו הדבר וסיים ולא גמר בלבו ונמצא שדעתו להקל כיון שנדרי זירוזין אינן אלא מדרבנן כדתנן במתני' ואפשר שלזה נתכוון רבינו להקדים המאוחר במשנה דחלוקת מדיר את חבירו שיאכל אצלו נשנית אחר הקונה והמוכר ורבינו הקדימה והתיר בין אכל בין לא אכל דכיון שתחילתה בהיתר נדרי זירוזין מקרי לעולם וכיון שכן גם בטפי מסלע ובציר משקל הוא הדין והוא הטעם כ"נ לענ"ד:

זEdit

ואין נשאלין על התמורה. מרן ז"ל הביא מההיא דשנינו בפ"ב דתמורה עשה שוגג כמזיד בתמורה וכו' והמל"מ ז"ל הביא מהירושלמי בפ"ה דנזיר עיי"ש ולענ"ד נראה ממשנה ערוכה אפשר ללמדו מדתנן בפ"ק לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים ע"כ ואי מהני שאלה אמאי פסיק ותני סופג את הארבעים דמשמע שאין לו שום תיקון הרי ע"י שאלה לחכם עוקר הנדר מעיקרו וכאילו לא נדר כלל אלא מוכח דאין שאלה בתמורה ודו"ק:

יאEdit

אמר שאיני נהנה לזה ולזה וכו' שאיני נהנה לזה לזה וכו'. כן הגיה מרן הקדוש ז"ל וכן הוא האמת וכמו שהאריך ז"ל עיין עליו ובס' כ"י קדמון מצאתי כתוב וז"ל בגמ' לא מוקמינן חילוק בין הותר ראשון להותר אחרון אלא בשתלאן זה בזה אבל בלא תלאן זה בזה לר"ש דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד הותר אחד מהם אפילו אחרון הותרו כלם ולרבי יהודה דפליג עליה דאמר שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת (ק"ל) [הו"ל] כל חד וחד נדר בפני עצמו ואם הותר אחד מהם ואפילו הראשון הוא מותר וכלם אסורים לזה ולזה צריכים פתח לכל אחד ואחד בפרק שבועת הפקדון ואיכא דגרסי התם איפכא ע"כ מחידושי נדרים מהרב מאיר ב"ר שמעון המעילי עכ"ל. וכבר הליץ הרב לח"מ ז"ל בעד רבינו דהוא גריס כגירסת הרא"ש ז"ל עיין עליו. אכן לתמיהת מרן ז"ל דכאן ובפ' ד' דהל' שבועות פסק כרבי יהודה ודלא כר"ש ואילו בפ"א דהל' אישות פסק כר"ש ותירץ וכו' בהרמנותיה זלה"ה נראה לענ"ד לדייק מדברי רבינו דגם שם פסק כר"י ולא כר"ש דהא לר"ש בין בוא"ו הנוספת בין בלא וא"ו כללא הוי ורבינו פסק שם הל' כ"ז א"ל התקדשי לי בזו ובזו ובזו אם יש בכולם שוה פרוטה מקודשת דמשמע דבוא"ו הנוספת הוא דהוי כלל הא בלא וא"ו כגון בזו בזו הוי פרט ואם יש באחת מהם שוה פרוטה מקודשת דאל"כ לישמועינן רבותא דאפילו בלא וא"ו נוספת הוי כלל ומכ"ש וק"ו בוא"ו לפי מ"ש כאן וזה ההכרח עצמי אלא ודאי שכן הוא דעתו גם שם כי הכא ובהלכות שבועות ומפני שהקדים דבלא וי"ו הנוספת הוי כלל דהיינו ההיא דהתקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו שאין שם וי"ו דאז הוי פרט כמ"ש כאן ומאי דנקט התקדשי בכל חדא לאו דוקא דלישנא דברייתא נקט ומכ"ש דגם ר"י מודה בה ונמצא דברי רבינו מכוונים דבכל מקום הכא פוסק דבוי"ו הנוספת הוי כלל ובלא וי"ו הוי פרט ומסכים ג"כ לפי' המשנה בנדרים ושבועות עיי"ש שביאר דעתו להדיא שאין הלכה כר"ש:

יבEdit

נדר בנזיר וכו'. כתב מרן ז"ל תוספתא פ"ד ע"כ. והתם פ"ה (כאן חסר) בעולה ונדר בקרבן בחרם ונדר בנזיר בקרבן ונדר בשבועה פותחין לו פתח וכו' (ע"כ) על כולם אם אמר נדרתי ואיני יודע באיזה משניהם נדרתי פותחים לו פתח אחד על כולם ע"כ. ולכאורה אין זה דינו של רבינו כי אם מסיפא דאיני יודע וכו' ומאי דנראה לענ"ד דרבינו קשיתיה רישא אסיפא דברישא קתני בקרבן ונדר בשבועה מותר ובסיפא קתני בקרבן ונדר בשבועה פותחין לו פתח וכו' לכן נראה שהוא מפרש דסיפא ה"ק בעולה ונדר בקרבן וכו' כלומר שנתכוון לידור בעולה והוסיף קרבן כלומר שנדר בעולה וקרבן וכן בחרם ונדר ג"כ בנזיר וכן בקרבן והוסיף גם שבועה והשתא א"ש דפתח אחד לכולם דאף דנדר בכמה דברים אפילו הכי בפתח אחד סגי והן הן דברי רבינו זלה"ה:

טזEdit

הנודר לצום וכו' והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול. אף דמהגמ' אין להוכיח אלא כבוד אדם גדול וכמ"ש מרן ז"ל רבינו הוסיף דבר מצוה דאתיא במכ"ש אך מ"ש נדר שיצום יום אחד וכו' לא ידעתי למה עשאו בבא בפ"ע כיון שהוא הדין הראשון ושם היה לו לבארו שאם התחיל לצום ושכח ואכל אבד תעניתו ושוב היה לו לומר שאם נדר שיצום היום ושכח ואכל משלים לצום ואולי י"ל דמפני שהוציאו מהירושלמי וכמ"ש מרן ז"ל לכך קבע לו בבא בפ"ע ועדין הוא מגומגם:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון